ניצולי השואה והסרט- ‘הקיץ של אביה’

ניצולי השואה והסרט- ‘הקיץ של אביה’

הסרט ‘הקיץ של אביה’ מתבסס על הרומן  האוטוביוגרפי מ -1985 של שחקנית התיאטרון גילה אלמגור.

הסרט יצא בשנת 1988 ומתאר את ילדותה של אלמגור ומספק תובנות על החברה בישראל בתקופה המוקדמת שלאחר המדינה. הסרט צולם במקום בכפר אברהם, פתח תקווה , ישראל
בניגוד לקולנוע של שנות השישים והחמישים שהיה קולנוע דל מאד במשאבים שכן הארץ הייתה עסוקה בכינון המדינה ולא היה פנאי לקולנוע הדורש תקציבים גדולים ומכניס כסף מועט. הסרטים שהופקו בארץ באותה התקופה היו סרטים אשר מומנו על ידי קרנות שונות (קק”ל לדוגמא) ועל ידי משקיעים זרים.

 

 

 רובינו מכירים את טל מוסרי מערוץ הילדים, ניקולודיאון וכמובן- חוזה הטאלנט בהבימה. בראיון תגלו את הסודות המופלאים מאחורי הקלעים של הפסטיגל והקריירה המטאורית: 

שימו לב: הקריירה הסטואית של לימור גולדשטיין

  האם שחקנים חייבים להפוך לאנשי עסקים? לכתוב ולביים בעצמם? להציע פורמטים ולהסתער על במאי בכל מפגש חברתי?.  כמעט שלושים שנה שהשחקנית לימור גולדשטיין מככבת [

 

בשנות השמונים לאחר שהמדינה התבססה מבחינה כלכלית ומבחינה בטחונית. בשנים בהם תרבות הפנאי הפכה לנחלת הכלל בארץ והקולנוע הישראלי כבר היה בשיאו, לא היה עוד צורך באותו קולנוע מגוייס המציג זווית ראייה מגמתית שמטרתה לחנך את הקהל, להציג את יושבי הארץ כחסונים, תמירים ואמיצים לעומת הזרים השונים- ניצולי השואה והמזרחיים אשר יש למצוא דרך לשלבם בחברה במחיר השלת סממניהם הזרים והטמעתם עד לרמת מחיקת זהותם.

הסרט ‘הקיץ של אביה’ אשר הופק בשנות השמונים הוא סרט יחידאי ומרתק מסיבות רבות. ראשית יש לציין כי ‘הקיץ של אביה’ אינו עוסק בדמות הניצולים כפי שהוא מציג את הורשת הזהות ‘הניצולית’ החוויה ‘הניצולית’ והזרות ‘הניצולית’ גם לדור השני. כפי שנפגעי הירושימה ונגסקי בין שנפגעו ובין ששרדו הולידו ילדים בעלי נכויות ופגיעות מולדות שונות- כך גם בני הדור השני אשר נולדו בארץ לאחר המלחמה נותרו גם הם בעלי סממנים אשר אמורים לאפיין את הניצולים אשר שרדו את התופת ואינם אמורים להיות ניכרים על ילדיהם שנולדו בישראל.

אביה מוצגת מתחילת הסרט כמעין רפרודוקציה חיוורת של ניצולה. הסרט הנפתח בהצגת סממנים מובהקים של חלוציות נוסח שנות החמישים (במרכז התמונה ניצב שלט גדול המיידע אותנו את השנה (‏1951) שלט העתיד ליפול לאחר מכן ברוב סמליות). האירועי מתרחש בפנימיה, ברקע נשמע שיר הנוער. אביה עולה לשיר את ‘על שפת כנרת’ הנאמן כל כך לאתוס הציוני המבקש לשוות לנופי הארץ מעלות לא להן (על שפת ים כנרת ארמון רב תפארת…). זוויות הצילום מנכיחות את הזרות והשונות כפי שמוצגת אמה של אביה הניה הניצבת על רקע שממה הממחישה את אופי העקרות הניבט מצחיחות המדבר. במשך הסרט מובהר כי המבט המציג את האם באופן סטריאוטיפי הוא זווית הראייה של אנשי המושבה.

 

אביה כאמור מוצגת כהעתק של ילדה ניצולה- היא נערה רזה ונמוכה לעומת הילדים האחרים, היא אינה מצליחה להשתלב חברתית ומושמת ללעג, היא שוגה בדמיונות ואינה מחוברת כיאות למציאות- דבר המועצם על ידי חיפושה האובססיבי אחר אביה. כמו כן זהותה הלא ברורה של אביה מודגשת גם בקרחת אותה היא נושאת בהמשך הסרט- קרחת המזכירה את שערן המקוצץ של האסירות בשואה, והן קרחת המנתקת את נשיותה של אביה והופכת אותה לנטע זר.

מלבד אביה המוצגת כנערה שלולא היינו מכירים את סיפורה הינו מעריכים כי היא ניצולה, הסרט רצוף בדמויות בעלות אופי המתכתב עם האופי ה’ניצולי’. בסרט זה ישנו דמיון רב בין הותיקים לניצולים, הניה -אמה של אביה מוצגת בסרט כמטורפת ומשוגעת, אך למעשה השכנים שלה לא יותר ‘שפויים’ ממנה. כך מוצג אישתו של מקס כהיסטרית.  אמה של מאיה גם מוצגת כמטורפת ורודה בביתה לה היא מכתיבה כללי התנהגות ולא מרשה לה בשום אופן להתחבר לאביה. בכל הכאוס שנוצר אין דמות גברית ממשית, הנשים למעשה הן אלה אשר שולטות בעולם המוצג בסרט והן כאמור אינן בקו השפיות בין אם הן ניצולות ובין אם הן ‘וותיקות’.

הניצולים והוותיקים מוצגים בסרט בתור שתי קבוצות שלא מתקשרות בינהן העולים תופסים את המרכז ואילו הותיקים הם השוליים בשל אטימותם ואדישותם כלפי העולים, למשל חברו של יאן מגורש מהקיבוץ, אנה לא מוצאת את מקומה, בחברה שאינה ה מסוגלת לקבל ולהבין חריגים. הם מנסים לקחת ממנה את הדובי שלה, אקט של חוסר רגישות.. ויאן החוליה החשובה בניסיון להיטמע בחברה, אינו מצליח להיטמע על אף ניסיונותיו הרבים. לכן נוצר כעס בין החדשים לוותיקים וכעס זה מאחד את הניצולים ומעמיד אותם כקבוצה אחת מול הוותיקים, ולא מאפשר דיאלוג בין הקבוצות, העולים במעברה והותיקים בקיבוץ.

הסרט אם כך משמר את הדפוסים הישנים, מוצגים בו גם הטובים העולים מול הרעים הותיקים, ולכן ניתן להסיק מהסרט כי הציונות היא מדומה, וכמעט שלא ניתן להשתלב בה, המרכז הוותיק מוצג כגוף אטום שצריך אבל קשה להלחם בו ואינו מציג צדדים אחרים.

הרצון העז ביותר של אביה לאורך הסרט הוא להיות ילד מקובלת, “ככל הילדים”, אחד הסממנים המרכזיים לכך הוא רצונה להיות בת לאב שאת דמותו היא מוצאת במקס . לשם השגת מטרה זו היא שוברת מוסכמות, פועלת בצורה אימפולסיבית, ולא מוותרת לרגע. כך קורה למשל כאשר היא מנסה להתקבל ללהקת הבלט של מאיה. אביה לא מוותרת גם לאחר שהיא מגורשת משם בבושת פנים.

הזחה זו בין ביתה של מאיה לבין ביתה שלה מצולם בעזרת מצלמת רחב “קריין”  המלמדת על המרחק הן הגיאוגרפי והן המנטלי בין הבתים ובין המעמדות.כך גם הניה, אמה כובסת מול הבית הבורגני המהודר.

למרות שאביה  מעוורת באופן זמני את  מאיה, היא נשארת  לעזור לה. אביה מגיע לבית החולים ומוציאה אותה להתאוורר בטיולים כמו כן היא גם מספרת לה סיפורים שהיא ממציאה או שהיא קוראת לה. הדבר גורם למאיה להחלים במהרה, ובעצם כך היא גם סולחת לאביה.

מה אתה חושב את חושבת על הכתבה?

כל מה שבאזז

דודה מטושקה- סדרת רשת

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן