אביה כאמור מוצגת כהעתק של ילדה ניצולה- היא נערה רזה ונמוכה לעומת הילדים האחרים, היא אינה מצליחה להשתלב חברתית ומושמת ללעג, היא שוגה בדמיונות ואינה מחוברת כיאות למציאות- דבר המועצם על ידי חיפושה האובססיבי אחר אביה. כמו כן זהותה הלא ברורה של אביה מודגשת גם בקרחת אותה היא נושאת בהמשך הסרט- קרחת המזכירה את שערן המקוצץ של האסירות בשואה, והן קרחת המנתקת את נשיותה של אביה והופכת אותה לנטע זר.

מלבד אביה המוצגת כנערה שלולא היינו מכירים את סיפורה הינו מעריכים כי היא ניצולה, הסרט רצוף בדמויות בעלות אופי המתכתב עם האופי ה’ניצולי’. בסרט זה ישנו דמיון רב בין הותיקים לניצולים, הניה -אמה של אביה מוצגת בסרט כמטורפת ומשוגעת, אך למעשה השכנים שלה לא יותר ‘שפויים’ ממנה. כך מוצג אישתו של מקס כהיסטרית.  אמה של מאיה גם מוצגת כמטורפת ורודה בביתה לה היא מכתיבה כללי התנהגות ולא מרשה לה בשום אופן להתחבר לאביה. בכל הכאוס שנוצר אין דמות גברית ממשית, הנשים למעשה הן אלה אשר שולטות בעולם המוצג בסרט והן כאמור אינן בקו השפיות בין אם הן ניצולות ובין אם הן ‘וותיקות’.

הניצולים והוותיקים מוצגים בסרט בתור שתי קבוצות שלא מתקשרות בינהן העולים תופסים את המרכז ואילו הותיקים הם השוליים בשל אטימותם ואדישותם כלפי העולים, למשל חברו של יאן מגורש מהקיבוץ, אנה לא מוצאת את מקומה, בחברה שאינה ה מסוגלת לקבל ולהבין חריגים. הם מנסים לקחת ממנה את הדובי שלה, אקט של חוסר רגישות.. ויאן החוליה החשובה בניסיון להיטמע בחברה, אינו מצליח להיטמע על אף ניסיונותיו הרבים. לכן נוצר כעס בין החדשים לוותיקים וכעס זה מאחד את הניצולים ומעמיד אותם כקבוצה אחת מול הוותיקים, ולא מאפשר דיאלוג בין הקבוצות, העולים במעברה והותיקים בקיבוץ.

הסרט אם כך משמר את הדפוסים הישנים, מוצגים בו גם הטובים העולים מול הרעים הותיקים, ולכן ניתן להסיק מהסרט כי הציונות היא מדומה, וכמעט שלא ניתן להשתלב בה, המרכז הוותיק מוצג כגוף אטום שצריך אבל קשה להלחם בו ואינו מציג צדדים אחרים.

הרצון העז ביותר של אביה לאורך הסרט הוא להיות ילד מקובלת, “ככל הילדים”, אחד הסממנים המרכזיים לכך הוא רצונה להיות בת לאב שאת דמותו היא מוצאת במקס . לשם השגת מטרה זו היא שוברת מוסכמות, פועלת בצורה אימפולסיבית, ולא מוותרת לרגע. כך קורה למשל כאשר היא מנסה להתקבל ללהקת הבלט של מאיה. אביה לא מוותרת גם לאחר שהיא מגורשת משם בבושת פנים.

הזחה זו בין ביתה של מאיה לבין ביתה שלה מצולם בעזרת מצלמת רחב “קריין”  המלמדת על המרחק הן הגיאוגרפי והן המנטלי בין הבתים ובין המעמדות.כך גם הניה, אמה כובסת מול הבית הבורגני המהודר.

למרות שאביה  מעוורת באופן זמני את  מאיה, היא נשארת  לעזור לה. אביה מגיע לבית החולים ומוציאה אותה להתאוורר בטיולים כמו כן היא גם מספרת לה סיפורים שהיא ממציאה או שהיא קוראת לה. הדבר גורם למאיה להחלים במהרה, ובעצם כך היא גם סולחת לאביה.