בחזרה ל-‘שורשים’ מאת אלכס היילי

הספר ‘שורשים’ מאת אלכס היילי מתאר סאגה משפחתית שתחילתה בגמביה והמשכה באחוזות איכרים בדרום ארצות הברית. לאחרונה קראתי את הספר בנשימה עצורה ורק תהיה אחת נותרה בי אחרי שסיימתי אותו: איך יצירת מופת מדהימה שכזו עוד לא זכתה להוצאה מחודשת!?

הספר ‘שורשים’ מתחיל בסיפורו של קונטה קינטה שיוצא אל מחוץ לכפר הולדתו בגמביה על מנת לחפש עץ ממנו יכין תוף. מכאן העלילה ממשיכה אל עבר הגורל הבלתי נתפש של עבדים, אדונים והפרדה גזעית.

את הספר כתב אלכס היילי, עיתונאי שבין היתר כתב את הביוגרפיה של מלקולם אקס.

הסיפור עוקב אחר קורות משפחתו שעברו מדור לדור. באופן מפתיע ולא מובן מאליו העלילה שופעת החמלה לבשה צורה של רומן מרובד ועמוק, עתיר דמויות מופת וכתיבה מפעימה.

הנושא הטעון של העבדות בארצות הברית יכל בקלות להידרדר במדרון החלקלק ולהפוך לכתב אישום מלא תוכחה ויגון.

כתיבה אמוציונלית מאפיינת יצירות ספרותיות ותאטרוניות פרי עטם של קורבנות דיכוי או כיבוש, המסר מתגבר על הסיפור, והאשמה מחלחלת עד שנהיית לשצף. לא כך במקרה של אלכס היילי.

גדולתו של ‘שורשים’ נעוצה בחידוש הספרותי. אופן של הנגשת סאגה בו לא נתקלתי מעולם:

בעבר קראתי ספרים עבי כרס המשתרעים על פני שנים ודורות- טריולוגיית המאה של קן פולט, בית בודנברוק של תומס מאן ודם התמימים של חוליה נבארו.

בכל אחת מהסגאות חיי הגיבורים מתחילים, לעיתים מסתיימים , אך תמיד מגיעים למיצוי כלשהו או לקתרזיס, לא כך בספר- ‘שורשים’. במהלך כל הסאגה הדמויות המתבגרות דוהות על מחוץ לעלילה בעוד הצאצאים תופסים את המקום העיקרי בסיפור. חייהם של העבדים מתוארים ככאלו השווים התייחסות כל עוד הכושר הגופני מעניק משמעות לסיפור. כאשר הילדים גדלים והפוקוס מתמקד עליהם אין צורך בהורים הנשכחים.

עצם מעבר העלילות באופן הגס מעצים את הגיבורים האמיתיים של הסיפור- החיים עצמם.

בכל דור ודור בסיפור העבדים לא מודעים לאפשרות של חופש ושוויון אבל עדיין חיים כבני אדם הראויים לחופש ולשוויון. תאוות חיים, גם אם אלו ‘רק’ חים של עבדות עולה על כל ביטוי של דיכוי וכאב בסיפור.

 

בין ‘שורשים’ ל-‘ווסטוורלד’.

לפני מספר שבועות פרסמתי טור אישי אודות ווסטוורלד והשאלה הפילוסופית- ‘מה הופך אדם לבן אדם?’. הרובוטים אשר הוצגו בסדרה החלו לפתח רגשות ומודעות בעוד אדוניי הפארק לא מוכנים להכיר בקיומה של תודעה אצל יצירי כפיהם. במקרה של ‘שורשים’ האדונים מסרבים להכיר בקיומם של עבדיהם גם אם גדלו באותו הבית וינקו מאותם השדיים.  במקרים קיצוניים יותר המתוארים בספר עבדים שגדלו בתור ‘בובות כושיות’ לילדי האדונים שלהם נשלחים איתם ללימודים בקולג’ (כמובן כאשר נאסר עליהם ללמוד והם רק דואגים לכלכלת הבית של המוענות). במקרים מסויימים העבדים המשועממים למדו בסתר או בגלוי את חומרי הלימוד ועזרו עם שיעורי הבית. למרות כל זאת האדונים סירבו להכיר בעצמיות ובאינטליגנציה של שחומי העור שפתרו להם את השיעורים.

במקרים קיצוניים אף יותר- בן שנולד כתוצאה מאונס נחשב כעבד של האדון ולא יורש או צאצא חוקי.

 

לסיכום:

כאמור- ‘שורשים’ הינה יצירת מופת ספרותית. היא יצאה לראשונה בהוצאת רמדור בשנת 1975 בתרגומו של אליעזר כרמי. לדעתי מדובר ביצירה ששווה הוצאה מחודשת, וכן תרגום חדש שירענן את השפה הארכאית (אך הקסומה בעיניי).

הסדרה שנוצרה על פי ‘שורשים’ קיבלה כבר חידוש בארצות הברית והופקה שוב.