גבולות, ומדינות רב לאומיות- האדמה החרוכה שנותרה באפריקה במאה העשרים

 

האסון הגדול ביותר של אפריקה אשר הטמיע את חוסר היכולת להשתחרר מעל לכבלי הקולוניאליזם שנים רבות לאחר היעלמותו נעוץ בראש ובראשנה בגבולות השרירותיים. אלו הותירו את אפריקה מלאת  סכסוכים ומריבות אתניות. גבולות אפריקה נקבעו בועידת ברלין תוך התעלמות מוחלטת מההרכבים האתנים והתרבותיים של המדינות אותם הם יוצרים. הדבר  דומה למדינה שרירותית אשר הייתה קמה כמה במערב אירופה ומכילה בתוכה את לונדון, מדריד ופריז- שלושה עמים נטולי זהות משותפת ובעלי רקע תרבותי, לשוני והיסטורי אשר לא היה מאפשר להם לחיות אלו עם אלו בשלווה.

באפריקה כיום אנחנו רואים מדינות ‘לאום’ רבות המכילות ערב רב של לאומים אשר לחמו אלו באלו וכעת נגזר עליהם לחלוק את אותה המדינה. לעיתים שכבות מוחלשות יותר הפכו לרוב ולעיתים בני מיעוט במדינה מסוימת עלו לשלטון. ברואנדה לדוגמא בני הטוטסי התמירים יותר והבהירים מאחיהם בני ההוטו הכהים ומגושמיי הפנים נהנו מעדיפות על ידי בני השלטון הבלגי אשר שלט במדינה. עם עזיבתם של הבלגים השלטון ניתן לבני ההוטו אשר היו הרוב במדינה, דבר אשר גרר הפגנות רבות בתחילת שנות השבעים והתעבה עד כדי רצח עם בתחילת שנות התשעים.

הדת הנוצרית אשר השתרשה באפריקה הן לפני הקולוניאליזם והן בעקבותיו יצרה תערובת נפיצה עם בני הדתות המקומיות  והן עם המוסלמים. מדינות רבות נקלעו לא פעם לסכסוכים אשר האמתלה אליהם הייתה דתית. סודאן למשל נחלקה לאחרונה בשל צפונה המוסלמי ודרומה הנוצרי. יש לציין כי לרוב דת אחת משותפת לא מנעה סכסוכיי דמים. כך למשל ניתן למצוא תיאורים רבים של כמרים מבני ההוטו אשר רצחו את מאמיניהם מבני הטוטסי ברואנדה.

מן הצד השני אפשר לראות באפריקה שינויים רבים לטובה אשר חוללו הקולוניאלים האירופאיים. ראשית, כיום אפריקאים רבים מסוגלים לתקשר אלו עם אלו באחת משלושת השפות העיקריות שהותירו האירופאים- אנגלית צרפתית ופורטוגזית. כיום קל יותר מאי פעם לתקשר ביבשת.

שנית האירופאים השאירו מורשת של דמוקרטיה וזכויות אדם שאף על פי שאינם מגולמים במלוא כוחם באפריקה כפי שהם מגולמים באירופה אנחנו רואים נקודת התחלה בקרב מדינות רבות המבקשות להעניק חינוך רב ככל הניתן ולשאוף לזכויות אזרח וזכויות נשים. בחלקים נרחבים של אפריקה בוטלה העבדות שהייתה לחם חוקה של היבשת וכיום נותרה מעוגנת במערב היבשת במאוריטניה ומאלי ובמזרח היבשת בסומליה מבחינת מדינתית ובמקרים אחרים במרבצי יהלומים בחלקים אחרים של אפריקה.

הקולונים האירופאיים דאגו לסלילת כבישים ומסילות ברזל (אשר שלטו כמעט רק את צורכהים, דהיינו מסילות ברזל ממכרות לנמלים ותו לא). עם זאת יש לציין שאף על פי שסלילת אפריקה הייתה מגמתית היא סייעה רבות לתושבי איזורי הספר ליישר קו עם חלקים מבוססים יותר של המדינות. בנוסף יש לציין כי כלכלת אפריקה עברה מכלכלת קיום על פיה אנשים עבדו די צורכם על מנת להשביע את רעבונם ורעב משפחתם וצרכים בסיסים נוספים לכלכלת שוק הנסמכת בין היתר על ייצוא ויבוא, דבר אשר הגדיל את הכלכלה ואת יכולותיה.

עם זאת יש לציין כי גם הידע התעשייתי וגם ההון ההתחלתי נותר בידיהם של האירופאים.

אירופה הייתה זו אשר תמחרה את המוצרים וכיוונה את הייבוא והיצוא על פי צרכיה. במקרים רבים היה מדובר על גידול חקלאי אחד בלבד למדינה, דבר אשר השבית לחלוטין את יכולת ההתפתחות של אותן כלכלות. עד היום הכלכלות האפריקאיות ברובן נסמכות על גורמים חיצוניים  וסיוע אירופאי- דבר המעיד על כך שעוד ארוכה הדרך על להשתחררות מוחלטת מעול הקולוניאליזם.

כמו כן ניתן לציין כי אפריקאים רבים נאלצו לעבוד כשכירים על מנת לעמוד במיסים אשר הוטלו עליהם. אפריקאים רבים היגרו לערים גדולות בזמן קצר, דבר אשר הגביר צפיפות אוכלוסין אשר התבטאה בתנאי תברואה ירודים ובמחלות רבות. בנוסף יש לציין כי מרבית המהגרים היו גברים, ותפקידן של הנשים בתהליך החקלאות הלך והתרחב.

מעבר להבדלים הניכרים על פני השטח מבחינה מיידית של הגירה ניתן לראות כיצד החינוך האירופאי המגמתי והמפלה הביא לצמיחת מעמד בעלי השכלה מועטים לעומת רוב בוּר ונבער, השקעה בחבלי ארץ עתירי מחצבים לעומת חבלי ארץ דלילים הנסמכים על חקלאות בלבד גרם ליצירת חברות הטרוגנית אשר כמעט ובלתי אפשרי לגשר על הפערים הגלומים בהם.

כל זאת בנוסף לנחיתות אשר הוטמעה בקרב האפריקאים סייעה לצמיחת מדינות משוסעות נטולי זהויות אחידות ורוויות סכסוכי דמים.