ארז תדמור מבקש שיניחו לו לשסות בשקט

 ביקורת על הספר- מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל? – ארז תדמור

לימין מותר לקרוא לאנשים ‘שתולים’ אפילו אם הם נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית כמו עמוס עוז או רבקה מיכאל. ל-‘שמאל’ אסור אפילו להעיר על התנהגות בהמית של חבר כנסת מבלי להיקרא ‘גזען’. הימין יכול להפעיל ערוץ חדשות כמו ערוץ 20 ולהגיש את כותרות היום באופן בוטה, בעירוב של דעות אישיות בקטעים עובדתיים, אבל  התקשורת המיינסטרימית הישראלית היא משוקצת מעצם טבעה רק בגלל שמזכירים בקול רם סוגיות כמו חקירת ראש הממשלה, או הקלטות של בנו במכון ליווי.

 

כשמאלן עלוב נפש יש לי נקודה רעה לזכותי- ימניוּת מדברת אליי. זאת במידה והדברים נאמרים בצורה הגיונית, שקולה ועניינית. את ההרצאות של מרדכי קידר ביוטיוב אני יכול לשמוע תוך כדי הפרדה בין הרובד ההיסטורי המרתק לרובד הדתי-משיחי. גם גיא בכור בעל פורטל GPLANT מספק לי הבנה רחבת היקף על המתרחש בעולמינו. הגדול מכולם הוא, לדעתי, ישראל אלדד (שייב) אשר ההרצאות שלו הועלו ליוטיוב וכתביו הונגשו לכל דורש. גם סיוון רהב מאיר המעניקה הרצאה שבועית בנושא פרשת השבוע תופסת זמן האזנה נרחב למדי ביוטיוב.

 

עם זאת, הספר’ מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל’ הוא שיעור נפלא באירוניה. ארז תדמור הצליח לכתוב ספר שלם תוך התחמקות עקבית ממודעות עצמית.

ארז תדמור מעלה על נס את עצם היותינו עם קטן מוקף אויבים מכל עבר.

‘כל הגויים קמים עלינו לכלותינו’ ושאר האקסיומות הסחיות המאפיינות את השיח הישראלי. עם זאת, ארז תדמור מפליא לעשות דבר קסום בעיני- הוא מתאר כיצד מדינת ישראל מותקפת ומושמצת על כל פשע ועוון שאנחנו מחוללים, זרקור של תשומת לב מופנה באופן עקבי לצדדים הלא סימפטיים של ישראל.

ארז תדמור לא מדבר באופן מפורש על הסיקור המגמתי של התקשורת העולמית אבל מניח את העניין כנקודת מוצא ארכימדית אשר בעקבותיה הוא יוצא למבצע ביקורת על  הפוליטיקה העכשווית.

 תדמור עושה לשמאל את מה שהBBC- עושים לישראל . אותה דה-הומניזציה ואותן השמצות בוטות.

לדבריו האליטה האשכנזית השרישה את שיטת בג”צ כדי להבטיח את שליטתה במדינה גם אם לא ייבחרו בפועל לבחירות בישראל. תדמור מבקש ל לנעוץ סיכות ב-‘בלון’ של התקשורת השמלאנית, כביכול, המקפידה לעשות איפה ואיפה, מתעלמת מהתשואות שביבי מקבל באפריקה ומברכת, לכאורה, על החלטות בג”צ להשאיר את המסתננים מאפריקה בדרום תל אביב.

הספר של תדמור מנסה ללבות את הלהבות בעזרת הסוכן השתול מנחם בגין שאומנם נבחר כנציג הימין אבל פתח את שעריי הממשלה לסוס הטרואיני המפאייניקי  שמנסה לחתור תחת ה-‘דמוקרטיה’ הישראלית.

 

מהקריאה בספר לא הבנתי האם כאשר תדמור מדבר על דמוקרטיה הוא מדבר על חופש השיסוי, האם ‘דמוקרטיה’ אומרת באופן חד משמעי כי ”אם העם בוחר במנהיג ימני הוא למעשה בוחר בסדר יום חדשותי מגמתי ומגוייס’?.

כמובן שאני כופר במושג ה-‘אינפורטיימנט’ והניסיון של החדשות להתחבב על הצופים, לתבל את הכתבות בנופח בידורי מגמתי שנועד לסחוט רייטינג.  עם זאת האלטרנטיבה שמציע תדמור לא נראית כמו חומר גלם הולם לחברה שוויונית בה הימין נתון לפיקוח ולביקורת.

 

לסיכום. אני לא מבין בפוליטיקה אבל חובב מושבע של אירוני מוצלחת.

על כן אשרה לעצמי להשתומם על התקופה האחרונה בה מועלים חוקים ‘פרסונליים’ לפיהם פוליטיקאים מנסים להציל את עורם בעזרת חוקים מגמתיים שנועדים למנוע מהם לעמוד למשפט או להיחקר.

 אני לא יודע מתי התחילה המגיפה הזו. הספר יצא לאור לפני חצי שנה, לא בחנתי לעומד האם חוקים כאלו היו לחם חוקם של המושתים כבר אז. עם זאת, הספר גרם לי להרהר במוסד הבג”צ והאופן לפיו שעריו הצרים עלולים להביס את החלטות נבחרי הציבור.

המציאות שבה אנחנו חיים  כיום גורמת לי להרגיש שבג”צ, הניסיון הישראלי הכושל ליצור חוקה, הוא ככל הנראה שיטת ביקורת המשטר הגרועה ביותר מלבד כל השאר.

 

 

מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל? ארז תדמור סלע מאיר | 2017 | עיון | 183 עמ’