טל גלבוע ועינב בובליל- שיעור בחשיבה שלילית ואושר

לפני שבועיים העלתי לפודקאסט שלי פרק בנושא ‘חשיבה שלילית ואושר’. בפרק עסקתי, בין היתר בין תפישת עולם קודרת ומלנכולית לבין אושר ורווחה.

הפרק האחרון של ‘אמא מחליפה’ היה דוגמא מצוינת. בפרק הוצגו שתי נשים- האחת חיה בארמון פאר, עוסקת באופנה עילית לאירועים ולשמחות, יש לה שלוש ילדות-נסיכות בבית ובעל מקסים. אותה אישה גם אדוקה באמונה היהודית, אם כי היא פוזלת  למעשיי כשפים, ניסים, רבנים ומקובלים אשר אמורים להגן עליה מפני כל צרה ועינא בישא.

האישה השני בעלת תפישת עולם שלילית מאד. אותה האישה רואה את העוולות הנוראים ביותר, מתעדת מעשי רצח, דם ומוות באופן יומיומי, עוסקת באופן סיזיפי בהסברה, חיה בתוך בית מבולגן, מועמד להריסה, עם שערות של כלבים וריח של עובש, ואם כל זה לא מספיק- היא גם חילונית.

כעת אימרו דודים- מי מהן מאושרת יותר- צילי או גילי?.

 

לא אתעכב על העניין המגמתי של העריכה והשתלטות צוותי הצילום על הבתים של שתי הנשים. בתור מי שאירח תוכנית ריאלטי אצלו בבית, אני מכיר את המניפולציות היטב, ויודע שקשה מאד לעמוד בפני הבמאים והמלהקים אשר מדרבנים את המצולמים שלהם לדרמות וצווחות.

אני רוצה לדבר על עניין אחר שקשור לשתיים האלו- טל גלבוע התגלתה בתור מאמי לאומית חדשה בעקבות היחס החם לבנות-נסיכות של עינב בובליל. האופן בו גלבוע חיתה בשלום ונועם עם בעלה, וכיצד יצרה פנטזיית מרי פופינס או פיטר פן בקרב יושבות הבית. אפילו כאשר נאלצה להתמודד עם ניקיון קפדני- עשתה זאת ברוח טובה. גם כשנשלחה לשיעור TRX עיצוב וחיטוב- הקפידה להביע את ההסתייגות שלה באופן ממוקד ושנון- ‘אני לא צריכה לגהץ את הצלוליטיס שלי, אני מתה על התחת שלי’. הדרמה ה-‘חריפה ביותר’ שנקלעה אליה היתה כאשר ניסתה להאכיל את בעלה של עינב במקושקשת טופו.

מן הצד השני עינב בובליל  אשר נפלטה מעולמה החף מכל גרגר אבק, מגדל שן של רהיטים מסודרים, בגדים מגוהצים וסדינים נקיים ומהודקים למיטה.

בביתה של טל גלבוע – עינב היתה בדכאון. הצופים ראו את התיאוב והסלידה על הפנים שלה. לא מדובר רק באו.סי.די הקשור לניקיון, אלא באדם שנשמט לו השטיח מתחת לרגליים. עינב אשר התכנסה בתוך עולמה הנובו-רישי, לא הצליחה להתמודד  עם עולם אשר היה זר לה, וכאשר ניתנה לה ההזדמנות היא גם ניסתה לעצב אותו בדמותה על ידי ניקיון קדחתני, וכן על ידי הסרת שלטים הקוראים לשחרור בעלי חיים. 

כבר בזמן הצפייה בתוכנית תהיתי מה היה קורה בבית שלה באשקלון אם מישהי אחרת היתה דורשת להסיר את התמונה של הרב פינטו או מתווכחת עם בעלה על אכילת חזיר.

צפיה במונולוג וידאו מצולם של טל גלבוע שחשף את אחורי הקלעים של התוכנית איששה את הטענות שלי, אכן עינב היתה בדכאון במהלך הצילומים ובן זוגה לקח אותה לשלוש מסעדות עד שהתרצתה וישבה לאכול באחת מהן. אכן היה ניסיון של ההפקה להקצין את השהות שלה בבית של עינב, ואכן טל סירבה להיכנע לגחמות צוות ההפקה כי מדובר בבית של ילדות בנות שלוש עד חמש, ובשום אופן לא תעורר מהומות בקרב כשהיא מקפידה על השגחתן. אפילו היעלמותה של אחת מהבנות (מיכאלה) במהלך הצילומים לא היתה תעתוע חולף שהבחנתי בו. אותה בת אשר הביעה את את כעסה על ההתנהלות של עינב בביתה החליטה לפרוש מהצילומים וסירבה לקחת חלק.

לסיכום- זו הפעם השנייה שאני צופה בתוכנית הזו. הפרק הקודם כלל את שני האבות הגייז מניו-יורק וכבר אז התוכנית נעשתה בטוב-טעם. בפרק הנוכחי, הרגשתי במהלך הצפיה כאילו אני רואה את אבא שלי נכנס אליי הביתה ומגיב את אותן התגובות על השערות של החתולים והכלים בכיור.

 עם זאת, התוכנית איששה את הטענה המוקדמת שלי לפיה טל גלבוע היא אדם שמח ועליז, לא למרות, אלא בזכות העיסוק במוות, שחיטות ומצבם המכפיר  של בעלי החיים. לעומתה עינב תולה את האושר שלה בבית הנקי שבו היא חיה, בקמעות בהן היא מאמינה ובסדר שאותו היא משליטה. כאשר אלו נגזלו ממנה, עינב הפכה למעין- ‘נסיכה על העדשה’, אשר לא מצליחה להירדם כל עוד ישנו גרגר עדשים אחד מתחת למזרן שלה.