למה לא קמה ארצות הברית של אפריקה?

 

כאשר בריטניה וצרפת עזבו את אפריקה הן הותירו יבשת משוסעת עמים רבים, מלאה בבני תרבויות שונות אשר רק לפני כמה עשורים היו נלחמות אלו באלו וכעת נועדו לחיות אלו עם אלו תחת אותה הכותרת ובאותה המדינה. הדבר דומה להקמת עשרות מדינות דמויות יגוסלביה בהן חיים אלו לצד אלו עמים שונים, מלאי שנאות גדולות אלו לעלות וללא רצף טריטוריאלי מספר אשר יכול להתפצל כמו שהתפצלה צ’כוסלובקיה. כך למשל ניתן לראות את מדינה ‘סגמביה’ אשר עלתה על בימת ההיסטוריה וירדה ממנה תוך פחות מעשור.

בכל רחבי אפריקה נותרו מדינות רבות אך יותר מכך נותרו עמים רבים בעלי מאפיינים שונים המאוגדים ברישול לתוך מדינות אם.

המושג אותו אנחנו מכירים היטב מאירופה בה ניתן לראות את העם הסלובקי היושב בסלובקיה והעם השבדי יושב בשבדיה, מקבל  משמעות אחרת באפריקה. בני הוטו וטוטסי גרים לסרוגין במדינות רבות קונגו, רואנדה, בורונדי. אין מדינה לבני ההוטו ואין מדינה לבני הטוטסי, והניסיון ליצור אחת כזו ברואנדה הסתיימה ברצח עם.

 

בני לאום צריכים להיות, אם לא בעלי טריטוריה משותפת או שפה, דת, תרבות או היסטוריה משותפת, חייבים לכלול לפחות סולדריות אחת או שאיפות מאוחדות למען מטרות של שלום שגשוג ופיתוח.

האירוניה בדבר הלאומנות האפריקאנית אשר מעטות היו הדוגמאות לה בעבר החלו באצות הברית על ידי האפרו אמריקאיים אשר ברוח ההשכלה והידיעות על התגבשויות לאומיות באירופה שאפו גם הן ליצירת אידיאולוגיות יש מאין אשר יחברו בינהם. ארבע תנועות בולטות במיוחד קמו עם שוך ימי הקולוניאליזם. מתנועה בעלת שאיפה כלכלית חברתית- הסוציאליזם האפריקאי וכן תנועות סולידריות בין האנשים השחורים (נגרטוד) ופאן כושיות.

 

תנועת הסוציאליזם האפריקאני-

 

התנועה אשר צמחה בטנזניה ניסתה ליצור יש מאין שיטת סוציאליזם אפריקאי השונה בדרכו ובמהותו מכל שאר סוגי הסוציאליזם באשר הם.

לעומת הסוציאליזם ה”קלאסי” אשר רווח באירופה בבואתו האפריקאית לא ראתה בדת גורם מסוכן ומשחית, הכלכלה איננה נחשבת לציר סביבו העולם נע. למעשה הן הדת והן הפוליטיקה משפיעות בצורות שונות על המערכת המדינית.

לפי טענתו של יוליוס ניררה שהיה אבי תורת הסוציאליזם האפריקאני והן נשיאה הראשון של טנזניה, הדוגמא המובהקת ביותר לרוח הסוציאליזם האפריקאני הייתה ברית המועצות- פדרציה איתנה ויציבה בה דרים בכפיפה אחת מאות עמים אלו באלו אך מאוחדים תחת דוגמה אידיאולוגית אחת.

על פי גישת הסוציאליזם האפריקאני מדובר בשיבה אל המסורת ואל השוויון (אשר תואר כאידיאלי) לפני שהושחתה היבשת תחת הכיבוש הקולניאלית. בראש סולם הערכים של הסוציאליזם האפריקאני עמד אידיאל החברה ההרמונית המסורתית בה שולטים אחווה ועזרה הדדית. הסוציאליזם האפריקני ביקש למחוק את הסדר הישן ולבנות על חורבותיו תיעוש הצומח בקצב אקספוננציאלי המתבסס על שווין ללא חופש אינדיווידואלי וללא שוק חופשי.

הסוציאליזם האפריקאני כשל לבסוף והפך את טנזניה למדינה נכשלת וענייה.

 

 

פאן אפריקניזם יבשתי- התנועה אשר רווחה באפריקה ממערב עד למזרח התעוררה בכנס אשר נערך בעיר הבריטית מנצ’סטר .

התנועה התחלקה לשתי אסכולות מרכזיות- המינימילסיטית והמקסימליסטית. את זו האחרונה ייסד נשיאה הראשון של גאנה לפיו יש להקים אפריקה גדולה ומאוחדת כדוגמת ברית המועצות או ארצות הברית. פדרציה רב תרבותית גזעית ואתנית ללא גבולות. לפי טענתו שיתוף פעולה שכזה יבא לעוצמה רבה.

מן הצד השני של המתרס עמדה התנועה המינימליסטית אשר ביקשה לכונן מדינות בגבולות הקולניות מפעם, כלומר לאומיות על בסיס טריטוריאלי ופוליטי.

בשנת 1963 נוסדה בעיר אדיס אבבא “הארגון לאחדות אפריקה” ברשות קיסר אתיופית היילה סלאסי.  על פי האירגון אשר ביקש לבצע סינתזה בין שתי האסכולות יש להקים ביבשת גוף שיפקח על סחר חופשי, עידוד שלום ושיתוף פעולה, כל זאת תחת ריבונויות אינדיווידואליות לכל מדינה ומדינה.

האירגון לא האריך ימים בשל עסקנות פוליטית וניסיונות חוזרים ונשנים מצד מנהיגי אפריקה לתת לאינטרסים שלהם להיות על העליונה ולרווחתם האישית להעפיל על טובת עמם.

בנוסף לכך מחסום השפה והתנגדותן של מעצמות אירופה למול הכוח העלול לקום למולן הביא לסירוב שיתופי פעולה.

סכסוך נוסף אשר מנע מהאירגון לעלות ולצמוח היה הסכסוך הבין דתי אשר הנישא על כנפיי הפרפרזה- “אפריקה היא 70% נוצרית 30% מוסלמית 100% פאגאנית”. אינטרסים דתיים יצרו חיכוכים בלתי ניתנים לגישור.

המצב באותם ימים היה קשה מאד מבחינת הניסיון לכונן דוגמה אפריקאית אחידה. מדינות עשירות סרבו לחלוק את עושרן עם מדינות עניות יותר. עמים שונים בעלי רצף טריטוריאלי הנחצה על ידי שלוש או ארבע מדינות ביקשו עצמאות אך נוכחו לדעת כי כל שינוי ולו הקל ביותר של גבולות אפריקה השרירותיים עלול להביא לאפקט דומינו לפיו היבשת תהפוך למעין יגוסלביה אשר תסתיים בהקמת מדינות קטנטנות ונטולות עוצמה (יש לציין כי אף אחד לא ידע באותם ימים איזה אסון עלול להתרחש ביוגוסלביה…).

פאן כושיות- לאחר כשלון מלחמת האזרחים בארצות הברית והתובנה כי מצבם ימשיך להיות רע ומפה התהוותה התובנה כי יש להקים תנועה אשר תעסוק באדם השחור. כהי העור נותרו מופלים ומושפלים. מעטיי המשכילים השחורים באותם שנים דנו במטרה למציאת דרך ביניים אשר תביא שוויון זכויות לכל האזרחים השחורים בארצות הברית. על פי ערכי התנועה היה צורך לכתובת את ההיסטוריה של אפריקה בכדי להוכיח כי מדובר בבני תרבות בעלי היסטוריה, אומנות, פולקלור ופילוסופיה אשאר אינם פוחתים מהמקבלים להם בקרב האדם הלבן.

התנועה הקימה את קונגרס פאן אפריקאי אשר נפגש אחת לכמה שנים במטרה לקדם את האדם השחור.

באותם הימים התנועה לא הצליחה להגיע אף לא למקצת מהשגת היעדים והמטרות שלהם אך שנים רבות אחר כך מליון שחורים אמריקאים צעדו בשבילים אותם סללה עבורם התנועה הפאן-כושית.

תנועת הנגרטוד (כושיות) צמחה בין שתי מלחמות העולם בצרפת ובמשובותיה כאשר בראשה עמדו סנגור ואמה סזאר. תנועת הנגרטווד ביקשה להשיב מלחמה נגד שאיפת ההטמעה שלהם בתרבות האפריקאית. אותה לאומיות תרבותית ומאבק תרבותי הושפעו רבות מהתנועות הלאומיות הרומנטיות אשר רווחו באירופה בין שתי מלחמות העולם. בתנועה בלטה מאד הטענה כי לאדם השחור ישנה זיקה רבה יותר לאדמתו ועל כן הוא שורשי יותר מן האדם הלבן.  התנועה אשר הייתה אליטיסטית בדרכה פעלה למען רווחת עילית מצומצמת מכלל המוני האפריקאים.

לסיכום תנועה זה פעלה על פי עקרון ה”שונים אבל שווים- הן מבחינת הזכויות והן מבחינת התרבות”.

 

השיבה לאפריקה. תנועת ה-“ציונות השחורה”–  התנועה אשר פרחה בארצות הברית בתחילת המאה הקודמת קראה לשחורים לשוב אל אפריקה מכיוון שלנצח יסבלו ויופלו תחת שלטונות של האדם הלבן. אין תקווה ואין תוחלת, אין שום סיכוי לכונן שוויון בין האדם השחור לבין האדם הלבן ועל כן יש לשוב אל המולדת.

‘ציון’ האפריקאית ישבה בליבריה, ואנשים רבים הבינו כי רק בין בני אדם שחורים יוכלו לחיות בשלווה ובנחת ללא החשש המרחף מעליהם תמיד במערב.

התנועה עברה בעיקר בין כנסיות בהם שמעו ההמון הצמא את אמרותיהם של המטיפים אשר רכשו קו ספנות במטרה ליצור אקסודוס שלם שיחזיר אותם לאפריקה.

הבעיה הקשה ביותר אשר גרמה להתמוטטות התנועה היא שאפריקה של גארווי הייתה קיימת רק בדמיון שלהם. רובם המוחלט של האפרו אמריקאים לא יכלו להתחקות אחר שורשיהם והמקום המדויק ממנו גורשו והועברו לאמריקה, אי אפשר לחזור ‘סתם’ לטריטורייה שרירותית ולהאמין באמת ובתמיד שבכך שבו אל ארץ האבות. מעבר לכך האדם השחור בארצות הברית על כל בעיותיו וקשיו לא יכל לעבור שינמוך של מעמדו ושל מקומו הטכנולוגי על כל המשתמע מכך ולשוב מארצות הברית אשר חיה בתקופה הפוסט- מהפכה תעשייתית אל אפריקה אשר במקרה הטוב חיה בעידן טרום המהפכה התעשייתית כאשר חלקים רבים ממנה עדיין מתקיימים כפי שחיו בעידן הברזל או הברונזה.

יש לציין כי אפרו-אמריקאים רבים ביקשו להשתלב בחברה האמריקאית על כל הקשיים הכרוכים בכך.