הספרים נוסחת פרס ו-בית ספר לשיווק פוליטי מציגים את אחורי הקלעים של הפוליטיקה העכשווית מזווית היח”צ.
בבית הוריי בבאר שבע עומדת האנציקלופדיה העברית ומעלה אבק. זה קורה במשפחות הכי טובות, אבל במשפחה שלנו יש לפעמים שימוש לכרכים הישנים. ככה זה כשאתה מגיש פודקאסט בנושאי איזוטריה, ואין דבר יותר איזוטרי מאשר דליית פרטי אינפורמציה לא רלונטיים מתוך הארכיון. אחד הכרכים המעניינים באנציקלופדיה הוא כרך ה-‘מילואים’. ערכים מחודשים, עדכונים, וכדומה.
לאחרונה קראתי שני ספרים שמתפקדים עבורי בתור ‘כרכי מילואים’. הראשון הוא נוסחת פרס מאת אבי גיל והשני נתניהו בית הספר לשיווק פוליטי מאת אבי לשם .
מדובר בכרכי מילואים, מכיוון שבשנה שעברה הביוגרפיה של נתניהו מאת בן כספית והמגה ביוגרפיה של פרס “כעוף החול” מאת מיכאל בר זוהר.
אני מגדיר את הספרים בתור ‘כרכרי מילואים’ מכיוון שלא מדובר ברשומונים ולא מדובר בביוגרפיה נוספת.
בשני המקרים מדובר בנדבך קטן מחיי המנהיגים והקשר שהלם עם התקשורת. בשני הספרים לא קיבלתי זווית ראיה חדשה אלא קיבלתי הצצה לחלקים נסתרים שלא הופיעו בביוגרפיות הקודמות .
למעשה, למרות שידעתי מה מצפה לי, עדיין היה בזה עניין מרתק. בחלק מהמקרים אכן קיבלתי זווית ראיה חדשה ומרעננת על פרשיות פוליטיות, מערכות בחירות וסקנדלים ידועים. במקרים אחרים קיבלתי הצצה לחייהם ולפועלם של שני ראשי המממשלה.
כך למשל גיל מספר על פרס מלא החיים, התזזיתי , שמסיים יום ארוך של דיונים ושיחות בפריז ובערב גורר אחריו את צעירי הפמלייה לרקוד ולשתות.
שני אנשים מאד דומים ומאד שונים, כאילו מדובר באותו אקורד על שני כלי נגינה שונים באוקטובות שונות, בסופו של דבר מדובר באנשים שהפוליטיקה נמצאת במחזור הדם שלהם.
נוסחת פרס ו-בית ספר לשיווק פוליטי- את המהימנות תשאירו בבית
לסיכום, אתוודה כי השתלדתי שלא לכפות את חוויית הקריאה שלי על הפוסט. ‘כעוף החול’ מאת בר זוהר הוא ספר מקיף ומצודד שמתייחס באופן נייטרלי לשמעון פרס, בעוד ‘נתניהו’ של בן כספית הוא ספר ביקורתי המתאר תהליך הידרדרות כל איש חזון ציוני שהופך להיות גרגרן חובב מתנות.
הספרים נוסחת פרס ו-בית ספר לשיווק פוליטי הם אינם ספרים שאוכל לסמוך עליהם ברמת מחקר אקדמי בלתי תלוי או אפילו דף ויקיפדיה.
אלו מדובר במנהיגים שונים מאד (ובעיקר נשותיהן שונותו זו מו הבדל בין שמים וארץ). פרס צמח בתוך אטמוספרה פוליטית. הוא נאלץ להיות ‘חתרן בלתי נלאה’ על מנת לעלות בסולם הפוליטי. נתניהו צמח בתקופה שלאחר המלחמות הגדולות, אחרי הסכמי השלום ולפני ימי אוסלו. בעוד פרס היה התמצית של הפוליטיקה הישראלית, נתניהו היה הנטע הזר, האדם שצמח בנוף האמריקאי ויישם שיטות שיווק ומיתוג אמריקאיות על הקהל המזרח תיכוני.
למרבה הפלא, הנקודה המשיקה של שני המנהיגים- מערכת הבחירות של שנת 1996 היא לא הנקודה הסוערת ביותר בביוגרפיות של שניהם. זו נקודה חשובה מאד, אמנם, אבל לא הנקודה בה’ הידיעה.
הנקודה הזו היתה מעין המירוץ הצב והארנב. בעוד נתניהו היה הצב שדשדש אחרי רצח רבין, פרס היה הארנב. זה שלא הסכים להקדים את הבחירות כדי לא להיתפש בתור מי ש-‘מנצל’ את הרצח כדי לקדם מקומו הפוליטי, ובסוף נרדם על קו הזינוק, נתניהו היה הצב שהתקדם בצעדים מדודים כדי לעקוף בבוא העת.
בעולם של ‘פייק ניוז’ ושאר סופרלטיבים המתייחסים לשיווקים אגרסיביים וקרייאטיב רצחני, שווה לחזור לקרוא את סיפורי אחורי הקלעים. כיצד הדברים פעלו בשטח לאורך זמן, וכיצד שני מנהיגים נאלצו להתקשח ולהתגמש לאורך השנים.
לקריאת
