סיפורי אהבה בין ערבים ליהודים בתאטרון ובתרבות הישראלית-

מעטים הם המחזות העוסקים ביחסים רומנטיים בין יהודים לערביים. מלבד ‘משפחת ישראלי’ של בועז גאון ניתן לציין כמובן את הפלסטינאית המציג בין היתר את סיפור האהבה בין סמירה לבין השחקן היהודי.

מחזה נוסף המציג סיפור אהבה בין יהודיה לבין ערבי ניתן למצוא במחזה “חצוצרה בוואדי” אשר עיבד שמואל הספרי על פי הסיפור של סמי מיכאל.

מעבר למעט המחזות  שבהם מופיע סיפור אהבה בין יהודי לערבייה ניתן למצוא את העיבוד לבלט של רומיאו ויוליה (בלט פאנוב) המציג את הסיפור בירושלים במקום וורונה, ואת היריבות בין יהודים לערבים (ולא בין מונטגיו לקפיולט).

מעניין לציין שלמרות  מעט המחזות המציגים סיפור אהבה בין יהודים לערבים, ניתן למצוא תנופה די חדה של הנושא דווקא על המסך הקטן והמסך הגדול.

בשנים האחרונות ניתן למצוא רומאנים בין יהודים לערבים דווקא בטלנובלות וסדרות יומיות-

טלנובלה בע”מ מוצגת תסריאטית בשם רננה רז שבשל רומן עם ערבי בשם רמי נודתה ממשפחתה.

בטלנובלה ‘האלופה’ מתואר רומן בין בתו של בעל הקבוצה- דריה לשחקן הערבי, הרכש החדש בקבוצה.

בתוכנית הספין אוף “תנוחי” נעמי שחר בגילומה של חנה לאסלו מתאהבת  בצעיר ערבי בשם האני, הבן של העוזרת שלה- הודנא, המאורס לבחורה בשם ‘ג’יהאד’. כך מתחולל אותו רומן מפתיע בין ג’יהאד להודנא כנגד כל הסיכויים.

סמוך לכתיבת העבודה עלתה לאוויר התוכנית ‘מתים לרגע’ העוסקת ברופאים צעירים. בין היתר אסמא- מתמחה צעירה המתאהבת ברופא צעיר בגילומו של עופר שכטר.

גם מעבר לז’אנר הטלנובלי המבקש למצוא את האקזוטי, הבלתי מוכר והסנסציוני. ניתן למצוא קשרים בין ערבים ליהודים. כך למשל בקומדיה השחורה זוכת הפרסים ‘עבודה ערבית’ מוצג רומן בין עורכת הדין אמאל לבין מאיר. באחד מרגעי השיא של התוכנית בפרק בנושא יום הזיכרון, מאיר רודף אחרי אמאל כדי שתסביר לו למה הם לא יכולים להיות ביחד. כאשר הוא סוף סוף משיג אותה ומבקש ממנה הסבר חד משמעי נשמעת הצפירה, הוא- כיהודי חייב לעמוד דום במקום, והיא כערביה ממשיכה בדרכה מבלי שזה יוכל להמשיך אחריה.

גם בסדרה זגורי אימפריה המהווה אירוע מפתח בהצגת דמות המזרחי בתרבות הישראלית (ועל כך ישנו מקום לדיון ארוך) מופיע רומן בין מירי- בתו של מוכר פלאפל ממשפחה מרובת ילדים לחמוד אשר לוקח חלק במאפייה המטילה את איימתה על עסקי השכונה וגובה ‘פרוטקשיין’.

גם יחסים חד מיניים מופיעים בשנים האחרונות רבות. בין אם מדובר בסרטים “הבועה” או “עלטה” העוסקים באהבה בין שני גברים, ובין אם מדובר ביחסים לסביים בסדרה “30 ₪ לשעה”.

לו היה דאוד ‘באמת’ ערבי דמותו הייתה מצטרפת לשורה של דמויות ערביות אנטי-סטראוטיפיות העולות בשנים האחרונות בתאטרון הישראלי. מאז תחילת העשור הקודם רוב רובם של הערבים בתאטרון הישראלי הינם מתונים, מיושבים ורהוטים. במחזה ‘השיבה לחיפה’ (בה שיחק גם נורמן עיסא) הזוג הערבי מתואר כמו זוג בורגני אשכנזי המדבר ‘בגובה העיניים’ עם האם אשר אימצה את בנם שנשכח בחיפה. במחזה ‘יוליסס על בקבוקים’ מתואר ערבי המבקש להפליג לעזה ללמד ספרות רוסית. מלבד מחזות כמו ‘חברון’ ו’פלונטר’ המציגות פלגים קיצוניים יותר, ניכר כי הערבים מתוארים בתאטרון הישראלי באופן אנטי-סטראוטיפי. במקרים מסוימים אפילו מלוהקים שחקנים ערביים מכיוון שהצבתם בתפקדי כזה הינו אינטרטקסטואלי- חליפה ט’אטור ב’אנשים קשים’, נורמן עיסא בתור חובב אומנות הדוסניט במחזה ‘אומנות’ ומירה עוואד בתפקיד חיילת במחזמר ‘מקום אחר ועיר זרה’ מאת מאיה ערד ובמחזה ‘זה הים הגדול’ בתור עולה חדשה ציונית.

משפחת ישראלי הינה מחזה אשר לוקח חלק מועט יחסית בעולם הרומנים הערביים-יהודיים בתאטרון הישראלי. לצד התאטרון הישראלי הנוקט מידת שמרנות בכל הנוגע לאהבה בין-דתית , ניתן לראות רומנים מוסרטים בעיקר בשנים האחרונות. בעוד מרבית הסדרות וההצגות העוסקות בקשיים הכרוכים באהבה הנוגדת את מוסכמות החברה, במחזה ‘משפחת ישראלי’ כמעט ואין מקום למערכת היחסים של מרגלית ו-‘דאוד’, היא לא רלוונטית. המחזה לא עוסק באהבתם של בני הזוג- אלא בתגובת המשפחה לקשר.