קרל אובה קנאוסגורד- האיש שלא הצליח לסבול

הסופר הנורבגי קרל אובה קנאוסגורד סובל מבעיה חמורה מאד. אין לו בעיות חמורות. האיש אומנם התייתם מאביו בגיל צעיר, התגרש בגיל מבוגר והתמכר לאלכוהול. אך למרות מצבו העגמומי ספרו- ‘מוות במשפחה’ אינו מצליח לצייר את תמונת העולם שהנתונים הביוגרפיים שלו מבקשים לשרטט.

קארל  קנאוסגורד מבקש ללכת בעקבות מארסל פרוסט ו-‘בעקבות הזמן האבוד’.  לשם כך הוא פורש לפיסות קטנות את קורות חייו. אך בניגוד לסופר הצרפתי הוא אינו מצליח להביע זרם תודעה מתמשך אלא סיפור התבגרות נורבגי חביב בעל עלילה מעוטה וחיוורת. סוג עלילה שכזה מוכר לקורא הספרות הסקנדינבית מיצירות המופת של קנוט המסון אשר הפך ישימון קרח צפוני לזירת התכתשות דרמטית הבאה לידי ביטוי באותו אופי מעוט וחוורוני של קנאוסגורד.

 

 

לו הייתי גבריאל גרסיה מרקס 

 

אם ניקח את שתי האוטוביוגרפיות הישראליות הגדולות ביותר של כל הזמנים – ‘סיפור על אהבה וחושך’ של עמוס עוז ו-‘החיים כמשל’ של פנחס שדה נמצא כלי מדידה מרתק:

‘סיפור על אהבה וחושך’ עוסק בפיסת נעורים קטנה בתוך מציאות בלתי אפשרית: אינטלקטואלים מפקולטות לספרות ופילוסופיה במזרח אירופה מבקש לכונן מדינה עצמאית במדבר לבנטיני. עמוס עוז מביט בתימהון בסביבתו ובחברה המבקשת לעצב את עצמה בְּאִבְחָה אחת באופן המשול להחלפת גלגל במכונית נוסעת.

לעומת עמוס עוז, פנחס שדה הציג מציאות כמעט סטטית, לא מעניינת ולא חשובה בעוד נפשו המסוכסכת, החולנית והרומנטית מבקשת למצוא את מוצאה ואת נקודת האחיזה שלה עצמה.

קארל אובה קנאוסגורד נמצא בדיוק באמצע הסקאלה שבין שדה לעוז. המציאות הסובבת אותו הינה מציאות של חברת שפע נורבגית משמימה המבקשת להעביר את ימי השבת במרכזי קניות (מבלי שחבורת נערים תנגן גרסאות כיסוי לשירי מטאל). מן הצד השני הסופר מספיק בריא בנפשו מכדי לחוות את אותה מציאות באופן יוצא דופן. זווית ראייתו אינה צינית, צקצקנית או מחוכמת. הוא לא מבקש לחתור לעבר מקוריות כלשהי, ולראייה- השעות הרבות בהן התאמן על שירים כמו smoke on the water.

זאת אולי נקודת הקסם שהופכת את הספר למרתק כל כך. קארל אובה מביט אל חייו ומנסה למצוא בהם תוחלת ועניין כמו איש מכס שמנסה לאתר שלל מוברח בתוך מזוודה ריקה. בכישלונו ליצור זרם תודעה מהפכני או פרוזה היפר-ריאלסטית הוא מציג לנו סיפור המנסה להצדיק את התפלות, לנסוך משמעות בחוסר המשמעות של הבורגנות הסקנדינבית שהוא אוהב כל כך. הקרירות הולמת אותו והבדידות המבורכת שסיגל לעצמו הן האוצר שבקצה הקשת בענן שקארל אובה הצליח לשדוד לעצמו.

 

ביו יו נסבו ל-‘גשר’

הספרות הסקנדינבית בשנים האחרונות נקלעת לקלישאה לפיה כל ספר מתאר מקום מנומנם, רצח אכזרי ושוטר קר רוח שפוטר את כל העניינים. הדבר דומה לאופרות האיטלקיות אשר מסתכמות תמיד באישה השמנה שמתה בסוף.

קארל אובה קנאוסגורד חושף את הסקנדינביות במערומיה ומראה לנו כמה צחיח בפסגת של פרמידת האושר מאסלו. הרווחה והשפע מצד אחד והאישיות המגובשת והבוגרת מהצד השני מהווים את המכשול העיקרי בפניו של קארל אובה. העולם הבטוח יכול להיות הרסני יותר מכל לסופר המבקש להכות במציאות, לערער על מוסכמותיה ולהוציא לאור את הצדק שיוכל להטיב עם בני האדם. אך האם ישנו נדבך באקטואליה הסקנידינבית שראי לשנותו מן היסוד?

על כן לא ייפלא שהמאבק שאותו אובה מציג הוא המאבק המשונה מכל. מאבקו של חתול בית שמן ומוגן מפני חום וקור אשר רודף משולח ומשולהב לעבר נקודת לייזר אדומה. אין לו צורך לצוד כדי להתקיים, אבל אינסטינקט הצייד גובר עליו, הנקודה האדומה חייבת להיתפס. קארל אובה כמו אותו החתול בעל אינסטינקט קדום של סופר- המאבק לצייד של קתזיס אולטימטיבי. לא כזה שיביא מזור לאדם פשוט אחד אלא רפואה לחברה שלמה בכללותה, ומאחר שכאמור החברה של אובה לא זקוקה לשום מרפא, הוא נותר במשמניו הספרותיים וברדיפה אחר אותה נקודה- דבר שהופך את יצירתו לראויה כל כך ומרתקת כל כך.