המיתולגיה הסרבית-

בהתחלה לא היה שום דבר חוץ מהאל. הוא ישן וחלם במשך דורות עד שלבסוף הקיץ מחלומו, הברית לכל עבר ומבטיו הפכו לכוכבים. לאחר מכן החל לסוע במקווה המים שהיה מונח למרגלותיו, כאשר יצא מהים גרגר חול נלכד מתחת לצפורנו ואותו השליך מעל לים- גרגר החול הוא האדמה שעליה אנו דורכים היום. כאשר יבש האל טיפה נטפה ממצחו והפכה לאדם. האדם נולד מן הזיעה ועל כן עליו להזיע כל ימי חייו!.

האדם החל בתור גוש בשר שאותו פיסל האל לאט לאט- את הדם מן הטל, את השכל מן העננים, את הכוח מהרוח, את העצמות מהאבן, את השיער מן העשב, ואת הרוח מהקודש. לאחר שנברא האדם נמלאה הארץ באנשים שהיו רעים מאד. על כן החליט האל  להעניש את האדם בכך שיוריד מבול על האדמה שתהרוג את כל הרשעים מלבד צדיק אחד בשם נוח שיוותר חי, יבנה תיבה וישיט בה את בעליי החיים זוגות זוגות על מנת שינצלו.

בזמן השיט נבקע חור בתחתית התיבה ונוח אובד העצות קרא לאל וביקש עזרה ממנו על מנת שלא תיכחד האנושות. בטרם ענה האל הציע הנחש לסתום את החור בגופו בתנאי שנוח יתן לו למצוץ ממנו את הדם כשהסערה תשכח. נוח המבולבל הסכים להצעה והנחש סתם את החור עד שהתיבה עגנה במקום מבטחים.

לאחר שירדו מהתיבה פנה הנחש לנוח ובקש ממנו למצוץ לו את הדם. נוח ענה לנחש “אני עסוק היום תבוא מחר. למחרת שב הנחש ובקש מנוח למצוץ לו את הדם. נוח ענה- “בפעם אחרת, אני צריך לארח אורחים היום”. בפעם השלישית חזר הנחש ונוח אמר “מה אתה רוצה ממני לא אני ריבון העולם תבקש ממנו”. הנחש חסר הסבלנות התנפל על נוח שלפת אותו בין ידיו, השליך אותו למדורה וריצץ את גולגלתו. הנחש הפך באש לאלפיי פשפשים קטנים שעד עצם היום הזה נושכים את עצמותיו של האדם. שנים לאחר שיצא האדם מהתיבה והארץ נמלאה בבני אדם. החליט המלך ווראון לבנות מגדל

כיצד הגיעו הסלאבים לארצותיהם-

על פי האדה, ציווה פרנר מלך הסלאבים על מנו להביא מהים  את סוס הקסמים בן טיפוחיהן של הווילות (סוג של נימפות). הבן יצא לדרך והגיע עד לים האדריאטי, התפעל מהמרחבים העצומים, השמש המאירה, וההרים הירוקים שמסביב. כאשר לא חזר הבן הביתה יצא בעקבותיו האב עם צי של אלפיי חיילים, מסע שארך 330 יום ונגמעו 300 מילין. עד שלבסוף גם הם ישבו בחבל הארץ היפיפייה.

הרצגובינה-

כאשר ברא האל האק טול את העולם, המציא מסננת ענקית ובה סינן את כל החול בעולם, הסלעים, והאבנים. כאשר מלאכיו המכונפים נותרו עם כמות פסולת אבנים וסלעים שבו לא האק-טול ושאלו אותו מה לעשות בשאריות האבנים שנורתו. האל האק טול חשב קצת ואמר- “אם אין לכם מה לעשות בכל הסלעים- השליכו אותם בארץ הרצגובינה. אם בני אדם לא יעשו בהן שימשו אז לפחות חיות הטרף ישמחו לחיות בנקיקייהן.