Monthly Archives : פברואר 2017

הימני והשמלאני בתאטרון הישראלי


דמות הקיצוני הנבער בתרבות הישראלית   בישראל שודר מערכון בתוכנית “ניקוי ראש” המגלם גרסה ישראלית לארצ’י בנקר בגילומו של טוביה צפיר  בשנות התשעים עלתה לשידור הסדרה ‘איצ’ה’ מעין גרסה חדשה ומקומית לאיצ’ה.[2] כמו כן דמויות גסות וגזעניות כדוגמת סימה ישראלי ניתן למצוא באופן לא מבוטל בתאטרון הישראלי- כמו למשל דמותו של יעקב חבויניק במחזה “הבדלה”המתגאה בכך שבזז בתי ערבים בזמן…

להמשך קריאה »

סיפורי אהבה בין ערבים ליהודים בתאטרון ובתרבות הישראלית-


מעטים הם המחזות העוסקים ביחסים רומנטיים בין יהודים לערביים. מלבד ‘משפחת ישראלי’ של בועז גאון ניתן לציין כמובן את הפלסטינאית המציג בין היתר את סיפור האהבה בין סמירה לבין השחקן היהודי. מחזה נוסף המציג סיפור אהבה בין יהודיה לבין ערבי ניתן למצוא במחזה “חצוצרה בוואדי” אשר עיבד שמואל הספרי על פי הסיפור של סמי מיכאל. מעבר למעט המחזות  שבהם מופיע…

להמשך קריאה »

תאטרון העוסק בשסע העדתי


מחזות רבים בישראל כאמור מתעסקים בשסע הבין עדתי ובשד העדתי.  המחזה הידוע ביותר והמזוהה ביותר עם המאבק הוא כמובן המחזה ‘קזבלן’ אשר מציג דמות סטריאוטיפית ושטחית של מזרחי אלים וחמום מוח (שרק בסוף המחזה מתגלה כי אינו הגנב). למעשה עוד לפני המחזה ‘קזבלן’ הוצגו מחזות שונים נוספים העוסקים בפער בין מזרחים לאשכנזים, כך למשל אפרים קישון כתב את המחזה  שחור…

להמשך קריאה »

שיפוצים בתאטרון הישראלי


  על ההיסטריה הישראלית בכל הנוגע לדיור אפשר לקשר ליאיר גרבוז שכתב- “הבית הוא השקעתנו ואנחנו שקועים בו. הבית הוא משכננו ולכן הוא ממושכן. הבית הוא עתידנו וירושת ילדינו ולכן מצבו של הבית תמיד טוב ממצבנו. לראייה: לבית יש עוזרת ולנו אין”.  התאטרון הישראלי מציג בפנינו במספר מקרים מחזות בהם השיפוץ משמש קו עלילתי או אספקט דימויי. במחזה מאת בועז…

להמשך קריאה »

שוק לווינסקי ואני


חיים על שוק לוינסקי היו חוויה יוצאת דופן, במיוחד עבור מישהו כמוני.    לפני שנתיים הועזבתי מדירה על מרמורק בהתראה קצרה מאד. פיזרתי את ארגזים עם ספרים ומעילים ברחבי העיר אצל חברים, ישנתי על ספות, התקלחתי בחדר הכושר, ומדי שעתיים לחצתי בנואשות על ‘רפרש’ באינטרנט במטרה ללכוד את הדירה הראשונה שתימצא. במהלך החיפושים עברתי על פני דירות חדר מחולקות שמי…

להמשך קריאה »

שבת בתל אביב


הזמן הקסום ביותר בתל אביב הוא בימי שישי בין ארבע וחצי לחמש, חצי שעה בה נדמה כי מישהו בעמעם דמיוני מחליש את כמות האנשים ברחובות, משקיט את הווליום של המולת הרחוב והמכוניות, בכל הבזק של מבט נסגרת עוד חנות ועוד מסעדה. מקום שהיה מאוכלס עד דוחק מתרוקן מיושביו כהרף, ורחובות שוקקים מתרוקנים בבת אחת. הזמן הקסום הזה מתחיל בשוק הכרמל…

להמשך קריאה »

היי זה מוחיקה. סיפורו של הנשיא החמוד בעולם


היי זה מוחיקה. סיפורו של הנשיא החמוד בעולם לוחם גרילה לשעבר, לוחם זכויות בהווה, נשיא בן 75 שהרים את אורוגוואי ממפולת כלכלית, ובדרך סידר לגליזציה של סמים קלים, נישואים גאים והסדרת הפלות בחוק. הנשיא שמעדיף צריף רעוע על משכן נישואתי, רכב מודל 87 על פני לימוזינה נשיאותית, וגידול פרחים על פני נופש בקאריבים. בפרק הקרוב נבחן את דמותו של חוסה…

להמשך קריאה »

עולם ה-‘קדמי האירוויזיון’- כשדה למחקר תרבותי


מאז שנת 2002 אני צופה בקדמי אירוויזיון שונים של מדינות נידחות. בשנים הראשונות (עד שנת 2006) היה מדובר  בדרך היחידה שהיתה לי, טרם עידן היוטיוב, להיכרות עם תרבויות שונות, מדינות שונות ושפות שונות. התוודעתי לתרבויות המוזיקליות של הונגריה, להקות הפופ השבדיות, הרוק האיסלנדי וברבות הזמן (והזמן הפנוי) נדדתי עד לפאתי אינדונזיה בחיפוש אחר ראפ מקומי משובח, ועד ליפאן וקוריאה שהציגו…

להמשך קריאה »

מחשבות על תודעת השואה בקולנוע ובתרבות הישראלית


  שנות הארבעים והחמישים   שני העשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל מאופיינים בתור ‘תקופת הדחיקה של השואה בתודעה הישראלית’. השואה באותם השנים נתפסה כמרכיב שולי בגיבוש הזהות הישראלית, מצב שהשתנה רק לאחר משפט אייכמן על פי חוקרים אחדים, או אחרי מלחמת יום כיפור- על פי אחרים. בשנות הארבעים והחמישים הישראלים הוצגו  בתור  ‘היהודים החדשים’ זקופי הקומה והחסונים. אנשים שלא…

להמשך קריאה »

פרק בפודקאסט “עושים רוח” אנו מכריזים בזאת! שההכרזה בוטלה


  חברות נסיעות מנסות להציע פרסומות הצעות מפתות עבור דילים לחו”ל. הסיסמה המוכרת- ‘מהר לפני שייגמר’. תחשבו על פרסומת אחרת- מהר לפני שהיעד ייגמר! במאה חמישים השנים האחרונות מדינות לאום החליפו את האימפריות הגדולות. במספר מקרים מועט מדינות יצאו לעצמאות ואיבדו את העצמאות פחות מחודש, ולעיתים תוך פחות מיום. בפרק הקרוב אדרג את עשרת המדינות שעברו מן העולם עוד לפני שקיבלו…

להמשך קריאה »