הסדרה של נטפליקס מציגה פרמיס מבטיח, שחקנית עם סקס אפיל מטורף, אבל בעיות תסריטאיות שלא הצליחו לשמור את הסדרה כמצופה.
ככה סתם, כאילו כלום, אישה מתה ומוצאת את עצמה חוזרת לאותה נקודה, בחדר שירותים, מול מראה, ללא הסברים. בניסיון להבין מה קרה לה היא מתה שוב וקמה לתחיה באותה הפוזיציה. נשמע מעניין?, תלוי איך מסתכלים על זה.
מבחינת פרמיס, הרעיון מושך את תשומת הלב. עם זאת, בשלב הביצוע, למפיקים היו יותר שאלות מאשר פתרונות, והקהל הוא זה ששילם את מחיר החרחור מול הטלוויזיה.
הבעיה העיקרית עם ‘בובה רוסית’ היא שהסדרה מתמקדת בפרוטגוניסטית שמושכת אליה אנטגוניזם. במשך הפרקים הראשונים היא הייתה מתוחה, עצבנית, חשדנית ונרגנית. לא היה שם ערך מוסף של רגש אנושי שאפשר להתחבר אליו. הדמות שלנדיה וולווקוב (שנראית כמו גרסה היפסטרית של הדיווה הרוסיה אלה פוגצ’ובה). היתה יכולה לנצל את המצב ולמות שוב ושוב ממנת יתר למשך כל מחזורי החיים שלה. למעשה, כאן נעוצה הבעיה. החיים של נדיה בקושי חשובים בעיניה. אין לה תקוות או שאיפות. לא ברור לשם מה היא מתאמצת להשיב את החיים למסלולם.
הקונספט של בובה רוסית הוא חדשני ומרענן (למרות הדמיון ל-‘לקום אתמול בבוקר) אבל כמעט בלתי אפשרי לבסס אותו על דמות שנדמה כאילו לא חסר לה כלום ושהמוות והחזרה לחיים הם לא יותר מאשר רכבת בגרביונים שצריך לסדר פעם אחרי פעם.
קחו עשר דקות והאזינו לסיפור הקצר ‘תחרות ריצה’ במסגרת פרויקט ‘סימני קריאה’ של כאן
‘בובה רוסית’ מזכיר לי את הסרט ‘כוח המשיכה’ בהשתתפות סנדרה בולוק. סרט המספר על אסטרונאטית שהלכה לאיבוד בחלל ועכשיו היא מנסה לחזור לחללית האם בכל דרך. בסרט עם בולוק מתברר שהיא נלחמת נגד כל הסיכויים למען הבת שלה. זה קצת קיטשי, מאולץ, אבל עדיין הכרחי- יש לה משהו להילחם עליו. לעומת הסרט ‘כוח המשיכה’, בובה רוסית מוציאה את הגיבורה למסע אבל אין לאותו המסע תוחלת אמיתית.
יתרה מכך, הגלגול בין המוות והחזרה לחיים של נאדיה הוא מעין פרויקט פיתוח תוכנה מתוסרט. Q.A עם צלמים ובמאי. רוב רובה של הסדרה מתארת את נדיה בתור מישהי שמנסה להתנהל בחיים הרגילים עד שמתגלה באג בתוכנה שמחזיר אותה בכל פעם לנקודה מסוימת. הניסיונות להתחקות אחד משמעות הבאג היא כמו בדיקת תוכנה והרצת טסטים. ניסיון ללמוד ולשכלל תוך כדי תנועה.
אנשים שמתעניינים בבדיקת תוכנה יכולים להנות ללא ספק מתהליך הדיבאגינג הטלוויזיוני, אבל הדיוטים כמוני, כנראה, הרגישו לפרקים כמו לרכב על אופניים שנפלה להם השרשרת.
עניין נוסף שגרם לי לתהיה הוא המוצא הרוסי שלה. נאדיה עצמה מופיעה עם שם משפחה רוסי וולוקוב. עם זאת היא כנראה לא רוסיה, אמא שלה מדברת אנגלית שוטפת, והיא גדלה בארצות הברית. האם היה שווה להרחיק לכת רק בשביל הדימוי של הסמסרה הטלוויזיונית לבובה רוסית?.
לאחר הצפיה בסדרה ניכר כי לא הקדישו מספיק זמן לסיום העלילה. הפרק האחרון הוא מעין ניסיון בסגנון ‘אבודים’ להשביע את רצון הצופים עם סוף חד משמעי ומעגל שהיה חייב להיסגר. מעין סוף בסגנון של ‘היי, אתה לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותך ואנחנו חייבים להציל את העולם ביחד”. סך הכל סיום הגיוני לסדרה שבה אישה מפונקת הולכת לישון כפיות עם הומלס.
