נער האופניים, הרומן החדש של אלי עמיר הוא בגדר נס ספרותי. אחרי קריירה ענפה וסוערת, הסופר יליד עיראק מוכיח שעוד לא אמר את המילה האחרונה.

ההשוואה הראשונה שעולה לי לראש באשר לספר נער האופניים, היא סדרת ‘מלחמת הכוכבים’. הסדר הכרונולוגי של הסרטים לא חופף לאירועים ההיסטוריים. כך  גם עמיר שכתב על נעוריו של נורי ב-‘תרנגול כפרות’, בגרותו ב-‘יסמין’, וכעת עלומיו הספרותיים מוצגים בכריכה רכה. עם זאת, בתור מי שלא קרא את השניים האחרים, אני סמוך ומאשר שלא צריך הכנה מוקדמת.

במרכז הרומן עומד נורי,  עולה מעיראק אשר לא מצליח להיקלט בקיבוץ בארץ.  הדמות של נורי היא כזו שהיתה עלולה להיות בעייתית בכל רומן אחר. הוא אדם טוב מדי, מנסה מדי לרצות, נטול פגמים. מעין אנטי גיבור לאנטי גיבור. עם זאת, הקונטקסט של דמותו של נורי הפכה את הקריאה לחוויה מפעימה.

נורי של  הספר נער האופניים מצליח לפגוע בכולם. שום דבר ממה שהוא יעשה לא ירצה את החברים, הקיבוץ, המשפחה או בנות הזוג שלו. הוא מנסה להתכסות עם שמיכה קצרה, שבכל פעם חושפת בוהן את הכתפיים.

הכוונות שלו לא מספיקות. החביבות שלו לא עוזרת. נורי הוא למעשה אדמת ישראל, גם הוא טוב מיסודו, אבל גם הוא מאכזב אנשים שונים שתולים בו ציפיות שונות ומנוגדות.

אפילו בתיאור של קיום יחסי מין, נורי הוא הפסיבי, הוא זקוק לאישה שאיתו שתאמר לו מה לעשות, תכוון אותו ותפעיל אותו. כמו אדמות ישראל, גם נורי הופך להיות שייך לשתי עלמות מנוגדות, ונקרע בינהן.

הספר ‘נער האופניים’ הוא ההוכחה שאפשר לכתוב קלאסיקות בימים בהן הקלאסיקה מתה. להמציא עלילות גדולות בזמן שרומנים מתהדרים בסילואטות של דמויות ומהלכי עניינים.

אחרי שכבר נאמר הכל בארץ על אשכנזים ומזרחים, קיבוץ ומעברות, קם אלי עמיר ומוכיח שעוד לא נאמרה המילה האחרונה. הרומן מאזן בתוכו תמהיל של דיאלוגים על אידיאולוגיה,  שיחות על דת וחברה, מאבקים פנימיים וחיצוניים בין התבדלות להשתלבות. כל זאת, בשש מאות עמודים ומבלי לייגע אפילו לרגע.

למרות הנושאים השחוקים בהם הרומן עוסק- הם נקראים ברעננות, כאילו לא היו נושא מרכזי בספרות הישראלית.

כבר כאן? קחו עשר דקות להאזין לסיפור הקצר ‘המורה עופרה’

.

סיפור על חמלה וחושך

הנקודה החשובה ביותר באשר לעלילת הספר  נער האופניים מאת אלי עמיר זו החמלה. הרומן מאד נוקב אבל מאד חומל.

עמיר  מעלה סוגיות קשות מחיי קום המדינה, ומתאר את העוול שעשו למשפחה שלו שנשלחה להתגורר בכפר העיוורים ‘אוריאל’ ליד רחובות. הרומן מציג את המנגנון הנפשי והאישיותי של האנשים שנדרשו להתיישר לפי האידיאליים של הציונות. האנשים שהחלום הישראלי שלהם היה פנקס אדום ועולמם הקולינרי הסתכם באורז בן גוריון.

השילוב בין תיאור כרוניקת היומיום והמאבקים הפוליטיים והחברתיים, האידיאולוגיים והדתיים-ציוניים, כל אלו הזכירו את הרומנים הרוסיים הגדולים של המאה ה-19. בפרק בפודקאסט בהגשתי ‘קיצור תולדות הספרות הרוסית’, הצבעתי על כך שברוסיה לא היה נהוג לחלק חיבורים פילוספיים עבי כרס (כמו ליוותין של תומס הובס), ורומנים חברתיים (כמו ספריו של דיקנס) . הפילוסופים והסופרים הרוסיים היו אותם אנשים.

במובן הזה אלי עמיר הוא מעין סופר רוסי. נער אופניים הוא שיטוט בין מצבי תודעה ואידיאולוגיות שונות בחברה הישראלית. אטמוספריות שלמות שמשתנות בין ירושלים, הקיבוץ והמעברה. המאבק בין המסורת ששימרה את משפחתו במשך דורות לעולם הציוני הקיבוצי שלתוכו הוא נכנס.

הדיונים על העולם ה-‘אשכנזי’ והמזרחי נשמעים רעננים מאד כי הם מגיעים ממקום אותנטי. באחד הדיונים על מצבם של יהודי עיראק, אחד הדוברים מזכיר שבישראל ישנה אפליה כלפי העולים מעיראק שמתקשים להגיע למוסדות לימוד להשכלה גבוהה. דובר אחר בשיחה מזכיר שבעיראק היו מכסות עבור יהודים. אפילו האכזבה העמוקה שאביו נוחל ממנו היא מעין עלילת כפירה בסגנון אַלֶכסיי (אַליוֹשה) קרמזוב.

הספר נער האופניים אלי עמיר יצא לאור ע”י הוצאת עם עובד, בשנת 2019, מכיל 623 עמודים