כמו בהרבה דברים אחרים בחיים שלי גם בנושא של טייוואן אני חלוץ. לא, אני לא הישראלי הראשון שמבקר באי, אבל אני די בטוח שאני הישראלי היחידי שכלל את טייוואן כחלק מהטיול שלו לדרום אמריקה.
כיצד הגעתי לטיוואן מדרום אמריקה?, בקצרה, סיפור אהבה שהתחיל למרגלות המאצ’ו פאצ’ו התגלגל לידי כך שמצאתי את עצמי עקרת בית אמריקאית בפרבר של שיקגו.
מה שהתחיל בתור טיול אחרי צבא (שלמעשה היה הטיול אחרי תואר ראשון) הפך לטיול פרידה.
איי אז בשנת 2015 כשביצעתי את המהלך המטורף הזה הייתה אפליקציה, שאני לא זוכר את שמה, ובמסגרתה יכולתי למצוא טיסות זולות לפי יעד ומשך זמן. לאחר שהחלטתי לחתוך מהזוגיות המתהווה שייתה מובילה לגרין קארד וייאוש קיומי, עמדו בפניי אפשרויות לביקור בסין, חזרה לדרום אמריקה או טיול בדרום אפריקה.
לבסוף בחרתי בחבילת טיסות שיובילו אותי לתל אביב בתוך חודשיים דרך ביקורים ב-טייפה, מנילה, בנגקוק ונובוסיבירסק.
את המסע התחלתי בטאיוואן ולא ידעתי למה להכין את עצמי. הטיסה הייתה הארוכה ביותר שטסתי מימי- שש עשרה שעות. תוסיפו לכך את הבהלה שאחזה בי ברגע שבו שאלתי את עצמי האם אני צריך ויזה לטייוואן ( ואם לא?- האם הולכים להחזיר אותי במטוס הראשון לארצות הברית? כלומר – שוב סאגת הייסורים במחלקת התיירים!).
טיפ טיפה מהעיר טייפה
מעטים הישראלים שמבקרים בטאיוואן, מדינה שנחשבת מרוחקת, ומלבד זאת רבים טוענים ש-“אם כבר לבקר בסין אז עדיף לבקר בדבר האמיתי”. (דבר שניסיתי בהמשך והוא לא ממש מומלץ).
טייואן היא מדינה נקינה מאוד וזולה. אני לא חושב שראיתי קבצנים ברחובות.
לעיתים תהיתי האם כל תושבי טייפה קמו בבוקר כדי לעזור לי? .
מתברר שלטאיוואנים יש הערכה עצמית נמוכה יותר מזו של הישראלים. כשהם רואים תיירים הם , ככל הנראה, רואים הזדמנות לשווק את עצמם כאומה מתקדמת ומסבירת פנים.
כבר בבוקר הראשון שלי באי, ביקשתי לקנות סים טיוואני בחנות: 7-Eleven. הזבנית שעבדה לבד בחנות השאירה אותי ללא השגחה, עברה את הכביש וקראה לחברה שלה מחנות אחרת שתבוא לתרגם לי מאנגלית לסינית. רק עבור הרגע ה זה היה שווה לסוע לטיוואן.
בהמשך היום גיליתי שטייפה עצמה היא העיר הטובה ביותר EVER. מדובר בעיר אסיאתית שיש בה את כל המעלות שיש לעיר כזו: שווקים, אוכל רחוב, תחבורה זולה ותרבויות אקזוטיות, ומנגד אין בה את החסרונות של עוני מחפיר, קבצנים, זיהום, ופקקים.
בין האטרקציות המרכזיות אפשר למצוא כמובן את מסעדת השירותים שבה האוכל וההגשה נראים כאילו הוצאו הרגע מבית הכסא. כמו כן בטיוואן ישנה תרבות של מסאז’ים שמבצעים עיוורים בקניונים במחירים זולים שמגיעים לידיים הנכונות. בסמוך לטייפה נמצא כפר של חתולים שבו חיים עשרות חתולים מפונקים, בהם השקעתי שעות רבות של גרגורים. במרחב מה משם ישנה עיר קולניאלית יפנית עם מבני עץ מרשימים וכמה איזורים שהתיירות כבר התחילה לנגוס בהם.
אות המפתח ט’- טבעונות בטייפה, טבעונות בטייוואן.
יותר מכל טיוואן כבשה אותי בזכות האוכל הטבעוני.
מתברר שהבודהיזם חזק בטאיוואן, ובודהיסטים רבים ברחו לאי מאימת הרדיפות הדתיות של מאו צה טונג.
כתוצאה מכך ישנן עשרות מסעדות צמחוניות לרבות מסעדות פועלים עם אוכל פשוט והכי טעים שיש. שנכנסתי בפעם הראשונה למסעדה כזו יכולתי להרגיש את הדממה שהשתררה סביבי , משל הייתי פרסומת לסלקום.
בין רגע יכולתי לראות את כל המסובים משתתקים ומנסים לאכול בנימוס עם כמה פחות רעש כפי שנהוג באסיה. ישבתי ליד שולחן והדבר הראשון שעשיתי היה לשתות מהמרק בקול צורם (שבוודאי היה משגע את אח שלי שמתעורר בבהלה באמצע הלילה כשאבק נופל על הרצפה).
הטיוואנים החמודים שמסביב הגיבו בהשמעת קולות צורמים משל עצמם וחזרו לאכול כרגיל.
אישה אחת אפילו הדגימה לי בפנטומימה איך להערים קונסטרוקציות של אוכל טאיוואני עם צ’ופסטיקסט.
במסגרת החוויה ה(א)רוחנית במעוז הטבעונות הבנתי כמה קרוב גן עדן לגיהנום. מקרה כזה קרה לי במסעדת הבופה הטבעונית הגדולה בעולם. זה רק נשמע טוב.
ביקרתי במסעדה חמש פעמים ובכל פעם התפריט ישתנה ובכל פעם לא הספקתי לטעום את כל מה שרציתי למרות שהכנתי את עצמי מראש וצמתי חצאי יממות. ביום האחרון שלי גיליתי גם מסעדת מרקים עם בר בסגנון קופה בסופרמרקט. הוגש לי סיר מרק, ובתוכו יכולתי לטבול ולהטביע את הכיסונים, האטריות, הפטריות והדאמפלינגים שריחפו על המוסע שממולי.
בביקור האחרון שלי באסיה שהיה שנתיים מאז חשבתי ברצינות על האופציה לחזור לשם. הטיסות מתאילנד, והונג קונג זולות מאד וגם נוחות.
במקום לנסוע לטיוואן בפעם השניה נסעתי לסין בפעם הראשונה מה שאומר שעכשיו יש לי עוד סיבה לחזור לבקר בטיוואן- לעשות לסינים דווקא.
