פרק מתוך הרומן קהים
‘מתי הפסקנו להתבגר והתחלנו להתקהות?’
דולב, רווק א-מיני בן 28, מחליט שאחיו התאום סתיו ושני חבריו הטובים רחוקים מרחק הושטת יד מהגשמת החלומות שלהם. על כן הוא מחליט להפוך למלאך שומר, ולעשות עבורם את ‘הדבר הנכון’.
אולם, המציאות של דור ה-Y בסוף העשור השני של המילניום לא מכילה מקום לקתרזיס. הארבעה נקלעים לתסבוכת של הגשמה והתמודדות, התבגרות כפויה וילדותיות שהופכת למפלט. אחווה גברית ואהבה בין גברים.
דולב הופך מצופה משתומם לגיבור של הסיפור שהוא בעצמו יצר, ונקרע בין כוחות היצירה וההרס של חייו.
סתיו, אחיו התאום חולם להיות שחקן ומוכן לקבל כל במה בכל מחיר. גם כשהוא עצמו הופך להיות המחיר ; לורקה ושגיא, החברים של דולב, מנסים למצוא את הייעוד שלהם, למרות שהם כבר בני שלושים וארבע ולכאורה מיצו את כל הפוטנציאל שהיה להם. שגיא ממצה קריירה של זוכה ריאלטי ומנסה להמציא את עצמו מחדש.
לורקה מנסה להפוך שלושה תארים לעסק עצמאי שעומד במבחן הקהל אבל לא במבחן מפלגת ‘עמוד האש’ שמנסה לקבע את חוק ‘איסור תעמולה הנוגדת את ערכי המשפחה היהודית’.
ההתבוננות החדשה מתחילה לסדוק את ביטחונו ודעתנותו של דולב שדימה עד כה שגבולותיו ברורים ובטוחים בין ספרים ישנים, וקריירה אקדמית שגוועה בטרם עת.
קהים הוא רומן קווירי עכשווי המספר על חברות, אהבה ותשוקה בין גברים שמתווכחות בין מסכי מחשב וטלפונים, בין עבודות תזה המשתרעות על פני ארבע מאות עמודים להודעות ווטסאפ בנות ארבע מאות תווים.
רקע עלי: מור דיעי חנני. מדריך טיולים, עיתונאי ובלוגר, לאחרונה הועלה פודקאסט מקורי בהגשתי ‘קיצור תולדות הספרות’ כפרויקט סיום של החינוכית.
פרטי יצירת קשר מור דיעי- חנני [email protected] 0547706208
פרק מתוך 'קהים'
בבוקר של החג השני לורקה התעורר בבוקר לצד גבר מזדמן, בזמן שאמו מרי סחבה מזוודה והקישה על דלת ביתו של לורקה. כאשר פתח את הדלת, הביט בתמיהה באמא שלו שניסתה להקיש על שארית הפעמון שהיה עקור מתושבתו .
” מה את עושה כאן?” שאל.
” לא תיתן לאמא שלך להכנס?”
” יש לי כאן אורחים”
“אני אשמח להכיר את האורחים שלך, תגיד לי איך קוראים לו” הדפה את בנה אחורה ונכנסה לתוך סלון ביתו , מעל לספה האדומה בסלון התלבש בחופזה גבר צעיר בעל פנים מזוקנות ושיער שופע שניסה ליצור קשר עין עם לורקה להבין מה פשר האורחת.
“אני רואה שיש לך סוג כזה של חברה, אפילו לא אטרח לשאול איך קוראים לו” .
מרי נעמדה בכניסה לסלון וחיכתה יסיים להתלבש ויצא מהבית.
לורקה הורה לו להמתין רגע בטרם ייצא מהבית, קרב לעברו והדביק לו נשיקה רטובה ומתריסה שארכה חצי דקה, תחת עיניה הנחשיות של אימו.
” אני רואה שאתה לא מבזבז אף רגע! אתה בן שלושים וחמש כדאי שתתחיל לחשוב איך אתה מתעורר בבוקר מבלי לרצות לירות בעצמך”.
” אמא מה את עושה כאן!” קטע אותה לורקה.
“היתה הצפה בבית, ובעוד שבועיים נגמר לי החוזה, אני לא יכולה להישאר שם ואין לי לאן ללכת, זה זמן טוב שתוקיר קצת תודה לאמא שלך”
” מה עם שימי?”
” זה מה שאתה מאחל לאמא שלך?”
” זה לא רעיון טוב שנחיה ביחד, זה מאד נפיץ”
” אני צריכה לעבוד שבוע שבועיים, להרוויח מספיק כסף ולצאת מכאן”. מרי הבטיחה וקולה נשמע החלטי. לורקה לא יכל לגרש אותה ועל כן הניח לה להישאר עד שתסדר.
מרי חיפשה דירה בימים הראשונים, אך לאחר מכן ויתרה על המאמץ ונותרה בסלון ביתו של לורקה.
משך הזמן שחלקו יחד היה רוויי התפרצויות. היא לא ניקתה ולא סידרה, ישבה בסלון משעות הערב עד שעות הלילה מדליקה סיגריה בסיגריה, צפונה בתוך מכנסיי טרנינג אשר נראו כאילו צבעם הוחלף מדי יום, אבל רק הפס הלבן לאורך הירך נותר כפי שהוא.
שיערה היה מדובלל ושורשים לבנים לא מחמיאים הגיחו מתוך הקרקפת, היא נראתה מוזנחת, ציפורנייה אכולות, שינייה מצהיבות, בגופה המתגרם לא נשאר רמז לנערה הצעירה שתמונתה עיטרה את מטבח ביתו ילדותו של לורקה.
האישה שהקפידה על משק בית מדוקדק בשנות ילדותו התכחשה לזכר המפות המגוהצות והכלים המפולשים היטב. הוא ידע שהזמן במחציתה יתארך אבל לא יכל לבקש ממנה לעזוב .
שלושה ימים עבדה במשך השבוע בסלון כלות קטן של חברה שלה מבת ים, הרוויחה סכום מועט אותו הוציאה על אוכל מוזמן מהאינטרנט וחפיסות סיגריות. כשישבה בבית נדמה היה שהיא נעה כל הזמן באיטיות כאילו היתה עצלות יצוקה בכל תנועותיה.
כל שבוע היתה מבקשת עוד משמרות ועוד עבודה. אך בהתמעט הביקוש, וכאשר ניתן היה לנפות אותה ממשמרות היו מתקשרים אליה מוקדם בבוקר ופוטרים אותה מהחלפת הטרנינג ואיסוף השיער, ודנים אותה ליום נוסף של ישיבה מול הטלוויזיה, תכניות מיסטיקה בשידורים חוזרים בבוקר, שעשועוני נוער בצהריים וחדשות בשעות הערב.
מפעם לפעם היתה מתעקשת להתלוות ללורקה לסאנומי. לעיתים היתה מגיע ללא הודעה מוקדמת, יושבת על הבר, מזמינה כמה משקאות ומניחה שלורקה יפדה את החשבון גם כאשר אינו נוכח. לרוב היתה מגיעה לצפות בהופעות של נחמה בר פיכסה שנראתה קצת כמוה באותם הבקרים, מוזנחת ומנבלת את הפה. מרי צחקה מלוא גרונה מול הבדיחות החוזרות של מלכת הדראג- “כשהייתי קטנה הייתי כל כך מכוערת שאמא שלי הניקה אותי עם קשית”.
ערב אחד לורקה נקרא על ידי אחד הברמנים לטפל בבעיה עם ‘לקוחה שאומרת שהיא אמא שלך מסרבת לשלם’. לורקה מאס בהתנהגות של אמא שלו ועל כן אמר שאינו מכיר את האישה והיא חייבת בתשלום מאה חמישים שקלים על שלושה קוקטיילים ופיצה שהזמינה לארוחת הערב. מרי הכעוסה הוציאה מארנקה את הסכום ויצאה בזעם מהמקום. באותו הערב נעצה את המפתח בחור המנעול וסירבה לתת לבנה להכנס לתוך דירתו. רק אחרי שהקים מהומה בחדר המדרגות והכה בכוח על הדלת פתחה לו מרי בפנים של מנהלת בית יתומים כעסנית ובקול רם ופגום אמרה לו שמעולם לא השפילו אותה ככה וזה החווה לעברה שהיא לא יכולה לחיות על חשבונו.
בקול מתון ונחוש אמר לה שלעולם לא יגרש את האמא שלו, לא יחליף את המנעול של הדירה אבל הוא מצפה ממנה לחזור למקום הטבעי שלה- הרחק ממנו.
לורקה התגעגע לימים השקטים בלי עצות בשעת ארוחת הבוקר המפרות את הדממה המתעבה בינהם, כשמרי ניסתה לפתח שיחות מבלי להשקיע בהן מחשבה-
“אתה צריך ללמוד הנדסת תעשייה וניהול תהיה כמו הבן של אורנה”.
משפט שנשמע ללורקה מטופש כל כך, שכן הוא למד מנהל עסקים.
“זה לא אותו דבר” קבעה מרי.
“זה בדיוק אותו דבר” השיב בנה.
מרי השתתקה לרגע ונזכרה- “לא למדת שיווק?”
לורקה הזכיר לה שלמד עוד תואר שני בשיווק, ומרי שמצאה פרצה בטענות שלו ותקפה מיד- “אז למה אתה לא עושה עם זה כלום?”, ולורקה הזכיר לה שכבר יש לו מועדון.
בסופו של דבר מרי מצאה את הטענה הניצחת – “תראה איך אתה נראה, יסתכלו עליך ברחוב ויחשבו שאתה הומו”.
–
לורקה התייאש מהמגורים לצד אמא שלו, שבועיים לאחר שהכריזה על הספה שלו בתור ‘שטח כבוש’.
במוצאי יום העצמאות שמעתי על המקרה לראשונה כאשר נאלצתי לצאת מהבית לכבוד יום ההולדת של רעות. למראה ההזמנה הראשונה אמרתי ש-‘אני חייב להתקדם עם הדוקטורט ואני מאד עסוק’. רעות נעלבה, ואני הבנתי שלא תצמח לי שום תועלת אם אפרוש גם מאירועים חברתיים שהם בגדר ‘חובה’ כמו ימי הולדת וחגים. על כן לבשתי את החולצה המשובצת החגיגית והצטרפתי למבלים.
למרות מידת החגיגיות של האירוע רעות לא היתה מרוכזת. לכבוד יום העצמאות שלחו אותה ממערכת סוכנות הידיעות שבה היא עובדת לסקר את אירועי יום הנכבה בחברון. למרות שהתרתה מראש על חגיגת יום ההולדת שלה, המשיכה לקבל הודעות ווטסאפ עליהן היתה צריכה לענות במהירות.
לורקה בירך את רעות, וליטף בחום את בטנה הכרסתנית של נטע. למרות החזות החיצונית המצודדת והשמחה, כבר אז, בעודי חי, יכולתי להבין שמשהו שונה בו.
הוא היה שקט ומהורהר. זה קורה לו לפעמים כשהוא תוקע יתד בקרקעית הדמיון ומחשבותיו שטות מעקצצות ומרחפות בחלל מוחו.
הוא יכול לחייך, להנהן כמקשיב, אבל כשהוא נסחף, הוא צריך את הזמן שלו להיטפטף לעבר המציאות. מחשבותיו בדבר בדידותו ניכרו מיד על פניו כשהבחין בנטע ורעות ובסתיו ואנדרה.
מלצרית הביאה עוגה עם זיקוק, נטע חיבקה את רעות והרימה עם כולנו כוס לחיים.
לורקה ניסה לשכנע אותי לאכול מהעוגה ומשסרבתי בטענה ש-‘סוכר בלילה יעשה לי חורים בשיניים’, תפס את המזלג וקירב חתיכה אל פי כמו שמאכילים תינוק. כשסרבתי הוא תפס את לחיי באצבעותיו וגרם לי להיראות כמו קרפיון. הוא הכניס לי מנת עוגה לפה ואני הגבתי במריחת ציפוי שוקולד על האף שלו.
“תמצאו לעצמכם כבר חדר!” נזפה בנו רעות.
“חדר, למה?” שאלתי.
” לדבר על השירה של שילר” השלימה אותה נטע.
” אנחנו ממילא מדברים שתי שפות שונות”
” אנחנו מדברים את אותה השפה!” התפלא לורקה
” אני מדבר עברית תקנית ואתה… בוא נאמר שבעוד עשרים שנה בלשנים כבר ימצאו שם לדיאלקט הזה שאתה מדבר”.
לורקה עצר אותי והזכיר לי שיום ההולדת של רעות הערב. לכן הבדיחות המרושעות צריכות להתכוונן לכלת השמחה:
“אז מה רעות? לכבוד יום ההולדת של נטע תגוונו בסקס? רגע! איך לסביות בכלל עושות סקס?”.
אחרי שהחבורה התפזרה נשארתי שגיא עם לורקה בחוץ, השניים סיימו את הסיגריה השלישית אחרי שהבטיחו שיפסיקו.
” אין לך שיכור כמה אני מושג!” לורקה התנדנד עם בקבוק הבירה בידו מעמיד פנים של מישהו שעומד להיתקע בעמוד החשמל.
“בילית יפה ביום העצמאות?” שאלתי מתוך נימוס.
“התחיל איתי בחור אחד מרארטונגה, אתה יודע איפה זה?- זה באיי שלמה ליד אוסטרליה!”. לורקה צחק אבל נשבר והחל לספר על אמא שלו שעברה לגור אצלו ללא תאריך תוקף עתידי. לורקה חשב על בקול רם איך יוכל להיפטר ממנה ועל כן ביקש שאתחזה לבן הזוג שלו.
אדם אחד שאת פניו ארצה לשוות בדמיוני לפני הסוף.
לורקה, שיער, שפתיים, לחיים, סנטר, או אפילו מפרץ. אחד מהשניים שהגביהו את מצחו.
לורקה שלימד אותי כל כך הרבה, לורקה שסילק פחדים של שנים ממני, לורקה שרק לפני כמה ימים הצליח להבהיר לי בצורה הברורה ביותר מה משמעותם של החיים. אותה משמעות שאני התיימרתי לצטט מתוך ספרים במקום להתנסות בה .
כאשר לורקה פנה אליי כדי להתחזות לבן הזוג שלו בפני מרי, עיכלתי את ההצעה ושקלתי אותה בעומק. חשבתי על הד”ר שאול אדלר שהדביק את עצמו בטפילים על מנת לדעת איך הגוף מגיב להם. אפילו ש”י עגנון נתן לו מקום של כבוד בספר ‘שירה’.
אם אי פעם ניסיתי להבין את חייו של לורקה, היה עליי בשלב כלשהוא לחלות במחלת הרווקות בעצמי על מנת שאוכל לחקור אותה כמו שחוקרים טפילים.
במוצאי שבועות הגעתי לארוחת ערב עם מרי שהשקיעה זמן מועט מאד בבישול. באותו אחר צהריים ניסתה לשווא ללמד את עצמה לסרוג אבל יצרה פלונטר בצורת צעיף. פריט אופנה, שכנראה, היה חשוב למרי להכין לפני יולי-אוגוסט. בשאר הזמן, עד לארוחת הערב, גיבבה בשני סירים אורז, גולאש, וממרח בצורת אבוקדו.
” אז תגיד לי דולב, במה אתה עוסק” האביסה לתוך פיה פרוסת לחם מרוח בעיסה ירוקה המזכירה במעורפל מטבל אבוקדו.
” ספרים, אני עוסק בספרים עתיקים בגרמנית” (מרפק בצלעות) “אבל מתפרנס מדוגמנות בטח ראית אותי על השער של LEPER הגרמני”
“לא” השתתקה ומיהרה להפר את הדממה “הייתי בגרמניה לפני שלוש שנים. סתם מקום משעמם הרבה כנסיות והרבה טורקים וכולם אנטישמים” (מרפק בצלעות. חיוך).
” יש לך בן פשוט מקסים” הגבתי בחינניות.
” תודה רבה” ללא ספק היה המשפט התקני ביותר בעברית שהאישה הזו הצליחה להוציא במשך כל הערב.
” אתם כבר הרבה זמן ביחד?”
” שמונארבעשרה חודשים” ניסינו לענות ביחד ללא הצלחה. “היתה לנו הפסקה באמצע” אמרתי “אבל חזרנו”.
” רק עכשיו אתה מספר לי?” עקצה מרי.
” רק עכשיו את מספרת לי שבכסף שקיבלת מדודה אסטל הלכת לעשות הרמת חזה במקום לשלם חובות” החזיר לה.
מרי סירקה את קצה שערה וקינחה את שפתייה במפית כחולה קטנה.
” את יודעת אמא” המשיך. “אני ודולב עומדים לעבור לגור ביחד”.
” נכון”. ניסיתי לגרש את היד שלו שהתעקשה להסתובב לי סביב הברך. לורקה השיב בניסיון לחורר לי את הריאה עם מסרגה שתפס בידו.
לאחר שלוש שניות ארוכות הבנתי את הרמז והמשכתי
” נ-כון עא-לורקה” ועיוותי בהססנות את המשפט הבא, יורק את המילים כאילו בקשו ממני לאכול פסולת.
“אמא שלי כאן באופן זמני”. ניסה לרמוז לה בכוח.
” כן” נתכרכרמו פנייה “אני כאן באופן זמני”.
לורקה רצה לוודא שאימו שהשתכנעה מאותה הבדיה שבנה החליט להתביית. לשם אמיתות הטענה התקרב אל שפתיי והדביק לי נשיקה על הפה, נשיקה לחה ורטובה. לשונו התענבלה אל לשוני, אוחז את גבי ומרכין אותי לאחור.
זו היתה הנשיקה האמיתית הראשונה בחיי. מה שמספרים עליו כל כך הרבה קורה. במקום להתנגד אחזתי את לורקה במעין עווית של היסטריה. רציתי לאחוז אותו חזק, לתפוס את שערו ולהחליק את ידיי מתחת לחולצתו. היד שלי תפסה את עורפו, הלשון ידעה מה לעשות בעצמה. כמו עגל שרק נולד וכבר עומד על הרגליים. לורקה התמסר לנשיקה, נשען לעברי. בעוד הלשון שלי מיהרה להספיק ולהסתער על פיו בטרם יעלם, לשונו של לורקה הרגיעה את לשוני שלי. כאילו סימן לי מה לעשות, היכן לנשק מה לעשות עם השפתיים. איך להלטט שפה מעל שפה. לקחו עוד כמה שניות של התמסרות, מרוגשת ומלאת תשוקה. לבסוף לורקה קרא-
” דולב!!” והדף אותי חזרה לספה. משהו בחיוכו היה מבויש ונבוך. הוא ניסה להחזיק לי את היד ואני נענתי, החזקתי אותה חזק כמו מתוך אינסטינקט קדמון. ניסיתי לדבר אבל יצאו מפי גיבובי הברות שנראו תאטרליים ומגוחכים: “כן, בדיוק, יש משהו מיוחד בקשר של לורקה ושלי… זה כמו אצל ההודים הקדמונים שהיא מקימים מקדשים לאלי האהבה, אם את מכירה”
” התקשורת בינינו הרבה יותר טובה. הגעת אחרי וויכוח” תירץ לורקה ונעץ עוד מרפק לתוך צלעותיי המסתדקות.
” אני מבקר במקדש האהבה של הבן שלך לעיתים קרובות” ניסיתי להשלים משפט ברוח הדברים.
” אני שמחה לשמוע” פנייה של מרי החלו להכחיל.
” לורקה מתוק יש לי עוד מעט שיעור יוגה” רמזתי.
” מצטער על כל המריבה חמוד שלי” המשיך בהצגה שלו וליווה אותי לדלת.
” אנחנו נתגבר על הכל מתוק” ליטפתי את שערו, ועיניו ברקו כזועקות – זה לא מספיק, הבטתי בו לרגע והגנבתי נשיקה אחת נוספת ארוכה אל פיו כמו מבקש לאמוד שוב את אותו הפלא המשונה שפשט בי.
” להתראות דולב” לחצה מרי את ידי “היה לי העונג להכיר אותך”. “שכחת אצלי כמה דברים בבית, אל תשכח לאסוף אותם ממני. הזכרתי לו” ובצאתי מהבית נתתי לו טפיחה על התחת ונשיקה על המצח.
פרק מתוך הרומן קהים
‘מתי הפסקנו להתבגר והתחלנו להתקהות?’
דולב, רווק א-מיני בן 28, מחליט שאחיו התאום סתיו ושני חבריו הטובים רחוקים מרחק הושטת יד מהגשמת החלומות שלהם. על כן הוא מחליט להפוך למלאך שומר, ולעשות עבורם את ‘הדבר הנכון’.
אולם, המציאות של דור ה-Y בסוף העשור השני של המילניום לא מכילה מקום לקתרזיס. הארבעה נקלעים לתסבוכת של הגשמה והתמודדות, התבגרות כפויה וילדותיות שהופכת למפלט. אחווה גברית ואהבה בין גברים.
דולב הופך מצופה משתומם לגיבור של הסיפור שהוא בעצמו יצר, ונקרע בין כוחות היצירה וההרס של חייו.
סתיו, אחיו התאום חולם להיות שחקן ומוכן לקבל כל במה בכל מחיר. גם כשהוא עצמו הופך להיות המחיר ; לורקה ושגיא, החברים של דולב, מנסים למצוא את הייעוד שלהם, למרות שהם כבר בני שלושים וארבע ולכאורה מיצו את כל הפוטנציאל שהיה להם. שגיא ממצה קריירה של זוכה ריאלטי ומנסה להמציא את עצמו מחדש.
לורקה מנסה להפוך שלושה תארים לעסק עצמאי שעומד במבחן הקהל אבל לא במבחן מפלגת ‘עמוד האש’ שמנסה לקבע את חוק ‘איסור תעמולה הנוגדת את ערכי המשפחה היהודית’.
ההתבוננות החדשה מתחילה לסדוק את ביטחונו ודעתנותו של דולב שדימה עד כה שגבולותיו ברורים ובטוחים בין ספרים ישנים, וקריירה אקדמית שגוועה בטרם עת.
קהים הוא רומן קווירי עכשווי המספר על חברות, אהבה ותשוקה בין גברים שמתווכחות בין מסכי מחשב וטלפונים, בין עבודות תזה המשתרעות על פני ארבע מאות עמודים להודעות ווטסאפ בנות ארבע מאות תווים.
רקע עלי: מור דיעי חנני. מדריך טיולים, עיתונאי ובלוגר, לאחרונה הועלה פודקאסט מקורי בהגשתי ‘קיצור תולדות הספרות’ כפרויקט סיום של החינוכית.
פרטי יצירת קשר מור דיעי- חנני [email protected] 0547706208
פרק מתוך 'קהים'
בבוקר של החג השני לורקה התעורר בבוקר לצד גבר מזדמן, בזמן שאמו מרי סחבה מזוודה והקישה על דלת ביתו של לורקה. כאשר פתח את הדלת, הביט בתמיהה באמא שלו שניסתה להקיש על שארית הפעמון שהיה עקור מתושבתו .
” מה את עושה כאן?” שאל.
” לא תיתן לאמא שלך להכנס?”
” יש לי כאן אורחים”
“אני אשמח להכיר את האורחים שלך, תגיד לי איך קוראים לו” הדפה את בנה אחורה ונכנסה לתוך סלון ביתו , מעל לספה האדומה בסלון התלבש בחופזה גבר צעיר בעל פנים מזוקנות ושיער שופע שניסה ליצור קשר עין עם לורקה להבין מה פשר האורחת.
“אני רואה שיש לך סוג כזה של חברה, אפילו לא אטרח לשאול איך קוראים לו” .
מרי נעמדה בכניסה לסלון וחיכתה יסיים להתלבש ויצא מהבית.
לורקה הורה לו להמתין רגע בטרם ייצא מהבית, קרב לעברו והדביק לו נשיקה רטובה ומתריסה שארכה חצי דקה, תחת עיניה הנחשיות של אימו.
” אני רואה שאתה לא מבזבז אף רגע! אתה בן שלושים וחמש כדאי שתתחיל לחשוב איך אתה מתעורר בבוקר מבלי לרצות לירות בעצמך”.
” אמא מה את עושה כאן!” קטע אותה לורקה.
“היתה הצפה בבית, ובעוד שבועיים נגמר לי החוזה, אני לא יכולה להישאר שם ואין לי לאן ללכת, זה זמן טוב שתוקיר קצת תודה לאמא שלך”
” מה עם שימי?”
” זה מה שאתה מאחל לאמא שלך?”
” זה לא רעיון טוב שנחיה ביחד, זה מאד נפיץ”
” אני צריכה לעבוד שבוע שבועיים, להרוויח מספיק כסף ולצאת מכאן”. מרי הבטיחה וקולה נשמע החלטי. לורקה לא יכל לגרש אותה ועל כן הניח לה להישאר עד שתסדר.
מרי חיפשה דירה בימים הראשונים, אך לאחר מכן ויתרה על המאמץ ונותרה בסלון ביתו של לורקה.
משך הזמן שחלקו יחד היה רוויי התפרצויות. היא לא ניקתה ולא סידרה, ישבה בסלון משעות הערב עד שעות הלילה מדליקה סיגריה בסיגריה, צפונה בתוך מכנסיי טרנינג אשר נראו כאילו צבעם הוחלף מדי יום, אבל רק הפס הלבן לאורך הירך נותר כפי שהוא.
שיערה היה מדובלל ושורשים לבנים לא מחמיאים הגיחו מתוך הקרקפת, היא נראתה מוזנחת, ציפורנייה אכולות, שינייה מצהיבות, בגופה המתגרם לא נשאר רמז לנערה הצעירה שתמונתה עיטרה את מטבח ביתו ילדותו של לורקה.
האישה שהקפידה על משק בית מדוקדק בשנות ילדותו התכחשה לזכר המפות המגוהצות והכלים המפולשים היטב. הוא ידע שהזמן במחציתה יתארך אבל לא יכל לבקש ממנה לעזוב .
שלושה ימים עבדה במשך השבוע בסלון כלות קטן של חברה שלה מבת ים, הרוויחה סכום מועט אותו הוציאה על אוכל מוזמן מהאינטרנט וחפיסות סיגריות. כשישבה בבית נדמה היה שהיא נעה כל הזמן באיטיות כאילו היתה עצלות יצוקה בכל תנועותיה.
כל שבוע היתה מבקשת עוד משמרות ועוד עבודה. אך בהתמעט הביקוש, וכאשר ניתן היה לנפות אותה ממשמרות היו מתקשרים אליה מוקדם בבוקר ופוטרים אותה מהחלפת הטרנינג ואיסוף השיער, ודנים אותה ליום נוסף של ישיבה מול הטלוויזיה, תכניות מיסטיקה בשידורים חוזרים בבוקר, שעשועוני נוער בצהריים וחדשות בשעות הערב.
מפעם לפעם היתה מתעקשת להתלוות ללורקה לסאנומי. לעיתים היתה מגיע ללא הודעה מוקדמת, יושבת על הבר, מזמינה כמה משקאות ומניחה שלורקה יפדה את החשבון גם כאשר אינו נוכח. לרוב היתה מגיעה לצפות בהופעות של נחמה בר פיכסה שנראתה קצת כמוה באותם הבקרים, מוזנחת ומנבלת את הפה. מרי צחקה מלוא גרונה מול הבדיחות החוזרות של מלכת הדראג- “כשהייתי קטנה הייתי כל כך מכוערת שאמא שלי הניקה אותי עם קשית”.
ערב אחד לורקה נקרא על ידי אחד הברמנים לטפל בבעיה עם ‘לקוחה שאומרת שהיא אמא שלך מסרבת לשלם’. לורקה מאס בהתנהגות של אמא שלו ועל כן אמר שאינו מכיר את האישה והיא חייבת בתשלום מאה חמישים שקלים על שלושה קוקטיילים ופיצה שהזמינה לארוחת הערב. מרי הכעוסה הוציאה מארנקה את הסכום ויצאה בזעם מהמקום. באותו הערב נעצה את המפתח בחור המנעול וסירבה לתת לבנה להכנס לתוך דירתו. רק אחרי שהקים מהומה בחדר המדרגות והכה בכוח על הדלת פתחה לו מרי בפנים של מנהלת בית יתומים כעסנית ובקול רם ופגום אמרה לו שמעולם לא השפילו אותה ככה וזה החווה לעברה שהיא לא יכולה לחיות על חשבונו.
בקול מתון ונחוש אמר לה שלעולם לא יגרש את האמא שלו, לא יחליף את המנעול של הדירה אבל הוא מצפה ממנה לחזור למקום הטבעי שלה- הרחק ממנו.
לורקה התגעגע לימים השקטים בלי עצות בשעת ארוחת הבוקר המפרות את הדממה המתעבה בינהם, כשמרי ניסתה לפתח שיחות מבלי להשקיע בהן מחשבה-
“אתה צריך ללמוד הנדסת תעשייה וניהול תהיה כמו הבן של אורנה”.
משפט שנשמע ללורקה מטופש כל כך, שכן הוא למד מנהל עסקים.
“זה לא אותו דבר” קבעה מרי.
“זה בדיוק אותו דבר” השיב בנה.
מרי השתתקה לרגע ונזכרה- “לא למדת שיווק?”
לורקה הזכיר לה שלמד עוד תואר שני בשיווק, ומרי שמצאה פרצה בטענות שלו ותקפה מיד- “אז למה אתה לא עושה עם זה כלום?”, ולורקה הזכיר לה שכבר יש לו מועדון.
בסופו של דבר מרי מצאה את הטענה הניצחת – “תראה איך אתה נראה, יסתכלו עליך ברחוב ויחשבו שאתה הומו”.
–
לורקה התייאש מהמגורים לצד אמא שלו, שבועיים לאחר שהכריזה על הספה שלו בתור ‘שטח כבוש’.
במוצאי יום העצמאות שמעתי על המקרה לראשונה כאשר נאלצתי לצאת מהבית לכבוד יום ההולדת של רעות. למראה ההזמנה הראשונה אמרתי ש-‘אני חייב להתקדם עם הדוקטורט ואני מאד עסוק’. רעות נעלבה, ואני הבנתי שלא תצמח לי שום תועלת אם אפרוש גם מאירועים חברתיים שהם בגדר ‘חובה’ כמו ימי הולדת וחגים. על כן לבשתי את החולצה המשובצת החגיגית והצטרפתי למבלים.
למרות מידת החגיגיות של האירוע רעות לא היתה מרוכזת. לכבוד יום העצמאות שלחו אותה ממערכת סוכנות הידיעות שבה היא עובדת לסקר את אירועי יום הנכבה בחברון. למרות שהתרתה מראש על חגיגת יום ההולדת שלה, המשיכה לקבל הודעות ווטסאפ עליהן היתה צריכה לענות במהירות.
לורקה בירך את רעות, וליטף בחום את בטנה הכרסתנית של נטע. למרות החזות החיצונית המצודדת והשמחה, כבר אז, בעודי חי, יכולתי להבין שמשהו שונה בו.
הוא היה שקט ומהורהר. זה קורה לו לפעמים כשהוא תוקע יתד בקרקעית הדמיון ומחשבותיו שטות מעקצצות ומרחפות בחלל מוחו.
הוא יכול לחייך, להנהן כמקשיב, אבל כשהוא נסחף, הוא צריך את הזמן שלו להיטפטף לעבר המציאות. מחשבותיו בדבר בדידותו ניכרו מיד על פניו כשהבחין בנטע ורעות ובסתיו ואנדרה.
מלצרית הביאה עוגה עם זיקוק, נטע חיבקה את רעות והרימה עם כולנו כוס לחיים.
לורקה ניסה לשכנע אותי לאכול מהעוגה ומשסרבתי בטענה ש-‘סוכר בלילה יעשה לי חורים בשיניים’, תפס את המזלג וקירב חתיכה אל פי כמו שמאכילים תינוק. כשסרבתי הוא תפס את לחיי באצבעותיו וגרם לי להיראות כמו קרפיון. הוא הכניס לי מנת עוגה לפה ואני הגבתי במריחת ציפוי שוקולד על האף שלו.
“תמצאו לעצמכם כבר חדר!” נזפה בנו רעות.
“חדר, למה?” שאלתי.
” לדבר על השירה של שילר” השלימה אותה נטע.
” אנחנו ממילא מדברים שתי שפות שונות”
” אנחנו מדברים את אותה השפה!” התפלא לורקה
” אני מדבר עברית תקנית ואתה… בוא נאמר שבעוד עשרים שנה בלשנים כבר ימצאו שם לדיאלקט הזה שאתה מדבר”.
לורקה עצר אותי והזכיר לי שיום ההולדת של רעות הערב. לכן הבדיחות המרושעות צריכות להתכוונן לכלת השמחה:
“אז מה רעות? לכבוד יום ההולדת של נטע תגוונו בסקס? רגע! איך לסביות בכלל עושות סקס?”.
אחרי שהחבורה התפזרה נשארתי שגיא עם לורקה בחוץ, השניים סיימו את הסיגריה השלישית אחרי שהבטיחו שיפסיקו.
” אין לך שיכור כמה אני מושג!” לורקה התנדנד עם בקבוק הבירה בידו מעמיד פנים של מישהו שעומד להיתקע בעמוד החשמל.
“בילית יפה ביום העצמאות?” שאלתי מתוך נימוס.
“התחיל איתי בחור אחד מרארטונגה, אתה יודע איפה זה?- זה באיי שלמה ליד אוסטרליה!”. לורקה צחק אבל נשבר והחל לספר על אמא שלו שעברה לגור אצלו ללא תאריך תוקף עתידי. לורקה חשב על בקול רם איך יוכל להיפטר ממנה ועל כן ביקש שאתחזה לבן הזוג שלו.
אדם אחד שאת פניו ארצה לשוות בדמיוני לפני הסוף.
לורקה, שיער, שפתיים, לחיים, סנטר, או אפילו מפרץ. אחד מהשניים שהגביהו את מצחו.
לורקה שלימד אותי כל כך הרבה, לורקה שסילק פחדים של שנים ממני, לורקה שרק לפני כמה ימים הצליח להבהיר לי בצורה הברורה ביותר מה משמעותם של החיים. אותה משמעות שאני התיימרתי לצטט מתוך ספרים במקום להתנסות בה .
כאשר לורקה פנה אליי כדי להתחזות לבן הזוג שלו בפני מרי, עיכלתי את ההצעה ושקלתי אותה בעומק. חשבתי על הד”ר שאול אדלר שהדביק את עצמו בטפילים על מנת לדעת איך הגוף מגיב להם. אפילו ש”י עגנון נתן לו מקום של כבוד בספר ‘שירה’.
אם אי פעם ניסיתי להבין את חייו של לורקה, היה עליי בשלב כלשהוא לחלות במחלת הרווקות בעצמי על מנת שאוכל לחקור אותה כמו שחוקרים טפילים.
במוצאי שבועות הגעתי לארוחת ערב עם מרי שהשקיעה זמן מועט מאד בבישול. באותו אחר צהריים ניסתה לשווא ללמד את עצמה לסרוג אבל יצרה פלונטר בצורת צעיף. פריט אופנה, שכנראה, היה חשוב למרי להכין לפני יולי-אוגוסט. בשאר הזמן, עד לארוחת הערב, גיבבה בשני סירים אורז, גולאש, וממרח בצורת אבוקדו.
” אז תגיד לי דולב, במה אתה עוסק” האביסה לתוך פיה פרוסת לחם מרוח בעיסה ירוקה המזכירה במעורפל מטבל אבוקדו.
” ספרים, אני עוסק בספרים עתיקים בגרמנית” (מרפק בצלעות) “אבל מתפרנס מדוגמנות בטח ראית אותי על השער של LEPER הגרמני”
“לא” השתתקה ומיהרה להפר את הדממה “הייתי בגרמניה לפני שלוש שנים. סתם מקום משעמם הרבה כנסיות והרבה טורקים וכולם אנטישמים” (מרפק בצלעות. חיוך).
” יש לך בן פשוט מקסים” הגבתי בחינניות.
” תודה רבה” ללא ספק היה המשפט התקני ביותר בעברית שהאישה הזו הצליחה להוציא במשך כל הערב.
” אתם כבר הרבה זמן ביחד?”
” שמונארבעשרה חודשים” ניסינו לענות ביחד ללא הצלחה. “היתה לנו הפסקה באמצע” אמרתי “אבל חזרנו”.
” רק עכשיו אתה מספר לי?” עקצה מרי.
” רק עכשיו את מספרת לי שבכסף שקיבלת מדודה אסטל הלכת לעשות הרמת חזה במקום לשלם חובות” החזיר לה.
מרי סירקה את קצה שערה וקינחה את שפתייה במפית כחולה קטנה.
” את יודעת אמא” המשיך. “אני ודולב עומדים לעבור לגור ביחד”.
” נכון”. ניסיתי לגרש את היד שלו שהתעקשה להסתובב לי סביב הברך. לורקה השיב בניסיון לחורר לי את הריאה עם מסרגה שתפס בידו.
לאחר שלוש שניות ארוכות הבנתי את הרמז והמשכתי
” נ-כון עא-לורקה” ועיוותי בהססנות את המשפט הבא, יורק את המילים כאילו בקשו ממני לאכול פסולת.
“אמא שלי כאן באופן זמני”. ניסה לרמוז לה בכוח.
” כן” נתכרכרמו פנייה “אני כאן באופן זמני”.
לורקה רצה לוודא שאימו שהשתכנעה מאותה הבדיה שבנה החליט להתביית. לשם אמיתות הטענה התקרב אל שפתיי והדביק לי נשיקה על הפה, נשיקה לחה ורטובה. לשונו התענבלה אל לשוני, אוחז את גבי ומרכין אותי לאחור.
זו היתה הנשיקה האמיתית הראשונה בחיי. מה שמספרים עליו כל כך הרבה קורה. במקום להתנגד אחזתי את לורקה במעין עווית של היסטריה. רציתי לאחוז אותו חזק, לתפוס את שערו ולהחליק את ידיי מתחת לחולצתו. היד שלי תפסה את עורפו, הלשון ידעה מה לעשות בעצמה. כמו עגל שרק נולד וכבר עומד על הרגליים. לורקה התמסר לנשיקה, נשען לעברי. בעוד הלשון שלי מיהרה להספיק ולהסתער על פיו בטרם יעלם, לשונו של לורקה הרגיעה את לשוני שלי. כאילו סימן לי מה לעשות, היכן לנשק מה לעשות עם השפתיים. איך להלטט שפה מעל שפה. לקחו עוד כמה שניות של התמסרות, מרוגשת ומלאת תשוקה. לבסוף לורקה קרא-
” דולב!!” והדף אותי חזרה לספה. משהו בחיוכו היה מבויש ונבוך. הוא ניסה להחזיק לי את היד ואני נענתי, החזקתי אותה חזק כמו מתוך אינסטינקט קדמון. ניסיתי לדבר אבל יצאו מפי גיבובי הברות שנראו תאטרליים ומגוחכים: “כן, בדיוק, יש משהו מיוחד בקשר של לורקה ושלי… זה כמו אצל ההודים הקדמונים שהיא מקימים מקדשים לאלי האהבה, אם את מכירה”
” התקשורת בינינו הרבה יותר טובה. הגעת אחרי וויכוח” תירץ לורקה ונעץ עוד מרפק לתוך צלעותיי המסתדקות.
” אני מבקר במקדש האהבה של הבן שלך לעיתים קרובות” ניסיתי להשלים משפט ברוח הדברים.
” אני שמחה לשמוע” פנייה של מרי החלו להכחיל.
” לורקה מתוק יש לי עוד מעט שיעור יוגה” רמזתי.
” מצטער על כל המריבה חמוד שלי” המשיך בהצגה שלו וליווה אותי לדלת.
” אנחנו נתגבר על הכל מתוק” ליטפתי את שערו, ועיניו ברקו כזועקות – זה לא מספיק, הבטתי בו לרגע והגנבתי נשיקה אחת נוספת ארוכה אל פיו כמו מבקש לאמוד שוב את אותו הפלא המשונה שפשט בי.
” להתראות דולב” לחצה מרי את ידי “היה לי העונג להכיר אותך”. “שכחת אצלי כמה דברים בבית, אל תשכח לאסוף אותם ממני. הזכרתי לו” ובצאתי מהבית נתתי לו טפיחה על התחת ונשיקה על המצח.