עטרה אופק מתלהבת מהמון דברים, בעיקר באתר המופלא שלה ‘המתלהבת’. העניין שבמשך הזמן עטרה מתחילה להתלהב מקרפד שמשחק ברידג’ ומלוח הכפל השבדי.
לאנגלים יש את האחיות ברונטה, לצרפתים יש את אלכסנדר דיומה האב והבן, ולנו בישראל יש את משפחת אופק (האב אוריאל אופק ז”ל חלוץ מחקר ספרות הילדים הישראלית, האם בינה אופק תיבדל לחיים ארוכים סופרת ומתרגמת, ושתי הבנות- אמירה חכמוביץ’ עורכת ספרות, ועטרה אופק, סופרת, מתרגמת ועורכת). בראיון ל-‘מבחן התולעת’ מספרת עטרה אופק על הספרים שהיא אוהבת במיוחד.
מה את קוראת בימים אלו ?
אני קוראת במקביל כמה ספרים. כרגע מסיימת את “עיר הזמן” של דיאנה ווין ג’ונס (קצת ארכני, אבל מרתק), וממשיכה לקרוא לאט כבר כמה שבועות את “כוחו של הרגע הזה – המדריך המעשי”, שהוא בעיניי ספר חשוב להפליא וצריך ללמד אותו בתיכון. הספר האחרון שקראתי וממש התלהבתי ממנו (גם באתר ‘המתלהבת‘ שלי) הוא “ג’יין יאנג הצעירה”, בתרגום מצוין של יעל סלע.
{מתלהבים מעטרה אופק?- צפו בחגיגות של ילדי בית ספר-עקיבא בת ים לרגל שבוע הספר!}
איזה ספר קראת הכי הרבה פעמים?
. אני כמעט לא קוראת שום ספר יותר מפעם. הספר היחיד שחזרתי אליו שוב ושוב לאורך כל חיי הוא “גילגי” (בילבי) של אסטריד לינדגרן, הסופרת הכי אהובה עלי בעולם, בתרגום הישן והטוב של אביבה חיים, עם “פּוּחַ הַלֶקֶל” (לוח הכפל, בפי גילגי) ו”בית קונדס”, שאני מתפקעת ממנו מצחוק בכל קריאה חוזרת.
בתור מי שבקיאה בעולם ספרות הילדים- איזה ספרים היית מכניסה למערכת החינוך?
לבי”ס יסודי ולראשית קריאה יש כל כך הרבה ספרים מעולים, מקור ותרגום, שלא אצליח לבחור אחד. אם מדובר בספר ישראלי, לחטיבת הביניים הייתי מכניסה את “אגם הצללים” המופתי של רוני גלבפיש, שאפשר פשוט לקרוא בהמשכים בשעורי ספרות לאורך השנה, ובמקביל גם את “איש אחד עלה לשמים”, ספר שעומד לצאת בקרוב (בעריכתי) ובו רפיק ידידיה ליקט כמה עשרות סיפורי חוכמה משעשעים ומרחיבי דעת מרַחבי העולם והזמן, שכל אחד מהם הוא בעצם פיסת פילוסופיה ידידותית לחיים – בדיוק במינון ובסגנון שמתאים למתבגרים (ולמתבגרים בנפשם).
לכיתות יסוד נמוכות הייתי ממליצה להכניס לתכנית הלימודים את סדרת “הישראליות” של הוצאת צלטנר. כל ספר קטן כזה מתמצת בכישרון וביופי את חייה של ישראלית דגולה אחרת (עד כה הופיעו בסדרה הספרים על שרה לוי-תנאי, גולדה מאיר, שרה אהרונסון ואנה טיכו, שכתבו אבירמה גולן ודורית גני), עם איורים מקסימים, שהופכים את הלימוד על פועלן של אותן דמויות אמיצות ונחושות לחוויה מהנה, מאלפת ומעשירה.
האם ישנו סופר למבוגרים שהיית רוצה שיכתוב לילדים?
אף אחד. אם סופר למבוגרים עדיין לא כתב שום דבר לילדים, כנראה אין לו את זה. לא כל אחד מסוגל באמת לכתוב לילדים.
כמתרגמת, מה היתה סוגיית התרגום המעניין ביותר שנתקלת בה?
בספרי מופת רבים שתרגמתי היו משחקי מלים מתוחכמים ביותר והיה תענוג לפצח אותם, בעיקר כמובן אצל לואיס קרול בשני ספריו על אליס. המאתגר ביותר היה “ג’אברווקי” מתוך “מבעד לראי ומה אליס מצאה שם”, בעיקר כי תרגומו של אבי לשיר הג’יבריש המפורסם הוא כה מושלם בעיניי שלא העזתי בכלל להתחיל. אבל כמו בכל דבר שפוחדים ממנו נורא, צריך רק להישיר אליו מבט – ופתאום הכל מסתדר. דווקא ב”הרוח בערבי הנחל” מצאתי משחק מלים מרתק שאף מתרגם כנראה לא הבחין בו לפניי, ולא נכתב על כך בשום מהדורה מוערת או ניתוחים מלומדים, והייתי נורא גאה שגיליתי אותו – משהו שקשור בברידג’ (וגם בגשר שקרפד שט מתחתיו) ובניצחון. אמנם בסופו של דבר לא היתה שום דרך להעביר את זה בתרגום, אבל הרשיתי לעצמי להשוויץ בתגלית שלי באחרית הדבר שכתבתי לספר.
האם נתקלת לאחרונה בספר ביכורים מעניין שתרצי להמליץ עליו?
ספר ביכורים לנוער – “בזמן שלא היית”, ספרה הראשון של ענבל מלכה לנוער, למבוגרים – “שנת השועל” של רות עפרוני, שעל גבו נכתב: “זהו ספרה הראשון, ובעלה מאוד מבקש שלא תקראו אותו” (וסיבותיו עמו. אבל תתעלמו ותקראו).
מה היית עושה אם לא היית עוסקת בספרות?
בצעירותי רציתי ללמוד קולנוע ואנימציה, וגם איירתי כמה ספרי ילדים, עד שראיתי שיותר כיף לי להתעסק בכתיבה, בתרגום ובעריכה. אני מאוהבת בשפות בכלל ובעברית בפרט, כך שעם כל הכבוד לכל מיני דברים אחרים שמושכים את לבי, שום דבר לא מביא לי כל כך הרבה סיפוק, התרגשות ועונג כמו עיסוק יצירתי בשפה – עריכה, תרגום, חריזה, וכשאגדל קצת – אולי גם כתיבה. אז אם לא ספרות, הייתי מתה להיות תסריטאית.
