בוקר אחד התעוררתי ואמרתי לעצמי את מה שכל אדם בר דעת צריך לומר לעצמו מתישהו בחיים. היום אני אהיה קרוב יותר מתמיד לגבול המזרחי של סין.

‏יצאנו מהעיר הקזחית אלמטאי לעבר שמורת הטבע Charyn Canyon .

קזחסטן נשמעת לכם  אולי כמו המדינה של בוראט וללא ספק אתם צודקים. במהלך הטיול לערבות מזרח קזחסטן נשארנו ללון לילה אחד בכפר מקומי שנראה באופן בולט כמו הכפר של הגיבור אותו גילם סשה ברון כהן. אותם חמורים שאוכלים עשב בפתח הבית, אותן דרכים משובשות, אוטו גיבוב לא הגיוני של בגדים קומוניסטים וחיקויים של אדידס.

לגבי האופי של הקזחים, כאן נכונה לנו הפתעה. המשפחה המארחת  ראתה אותנו בתור אטרקציה. בעלת הבית הכינה משהו שדומה למופלטה קזחית, הבת (או הנכדה) לטשה עיניים בכל פעם שמישהו הוציא חפץ בוהק או מרשרש.

בחנות המכולת העירונית (שיותר דמתה לכוך עם מוצרים), אישה קשישה עם חיג’אב מכרה אלכוהול,  זה חשוב מכך- קפה. בלעדיו לא היינו יכולים להנות מכל הפלא הקזחי.

לגבי השאלה מה יש לראות  בדרום-מזרח קזחסטן, התשובה מורכבת.  לא הייתי ממליץ לכם לטייל לבד במקומות שלא יודעים ג׳יפיאס מהו.

היינו שלושה חברים ב שכרנו רכב עם מדריך שבי איתו גם נהג וגם ארוחות צהריים מעשה ידי אשתו להתפאר.

ספציפית סגרנו טיול עם מדריך קזחי שיותר מזכיר מעאכר הודי, ועל כך תוכלו לקרוא בפוסט על יציאת קירגיסטן.

כשהתעורר לנו החיבור לאינטרנט גילינו בGPS איפה אנחנו נמצאים וזה הרגיש נפלא. כאילו אני אטילה ההוני שנמצא בערבות אסיה. זו לא הפעם הראשונה שלי במקום נידח שבו הכביש משתרע על האופק. אבל זו כן הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני נמצא בסוף העולם.

סוף טוב, הכל קזחי, שנה לאחר מכן קזחסטן הצטרפה לאירוויזיון הילדים, הקליפ של השיר צולם בדיוק באותו מיקום!