קובץ הנובלות ‘עץ המשי’ מציג תיאור אוהד ומרתק במיוחד של חיי המספר כאינטלקטואל ‘מתוקן’ שנקבעה לעבודה קשה על ידי המדינה הקומוניסטית, מצליחה במיוחד להינשא לאידיאליזם המרקסיסטי (המוענק, אידיאליזם מטריאליסטי לחלוטין) עם הארציות. של חיים פשוטים וקשים.
שניים מהסיפורים מתמקדים בחיים הקשים של אסירים פוליטיים בסין של סוף שנות החמישים ועד אמצע שנות ה -70 של המאה העשרים. כל הסיפורים כוללים התנגשות כלשהי בין האינטלקטואל ללא השכלה, ובשלושתם לאנשים הכפריים הפשוטים עם חוש הרחוב והאינסטינקטים שלהם יש יתרון מסוים על פני האינטלקטואל.
ג’אנג שיאנליאנג נולד בשנת 1936 למשפחה מהמעמד הבינוני-עליון בננג’ינג , אז בירת הרפובליקה של סין . אביו היה קוומינטאנג רשמי ותעשיין שהצליח במספר החברות. בעקבות הניצחון הקומוניסטי במלחמת האזרחים הסינית , הואשם אביו של ג’אנג בריגול, ובהמשך מת בכלא.
ג’אנג החל לפרסם שירה בגיל 13. במהלך התנועה האנטי-ימנית נמתחה ביקורת על שירתו כמהפכן-נגד, וג’אנג נשלח למחנה עבודה בנינגקסיה בגיל 21.
לאחר מכן נעצר מספר פעמים נוספות. ובסופו של דבר שהה 22 שנה בבתי כלא ובמחנות עבודה. במהלך אירועי הפגנות כיכר טיאננמן בשנת 1989 , הוא הביע אהדה עם התלמידים המוחים, והביא לאיסור עבודתו להתרגל למות עד 1993.
מאז שחרורו מהכלא שימש ג’אנג כחבר בוועדה הלאומית של הוועידה המייעצת הפוליטית של העם הסיני, ובשנת 1992 הקים את סטודיו הסרטים המערבי בסין .
הדבר שהכה בי יותר מכל במהלך הקריאה ברומן היה התחבולה העצומה של החיים בגולאג של סין.
העינויים לא היו פיזיים, אלא נפשיים. מבחינה פיזית, מיליונים מחוץ למחנות סבלו באותה מידה ולעיתים אף יותר, במיוחד בתקופת הקפיצה הגדולה. נקודת הרפורמה בעבודה הייתה לא רק להתייסר אנשים פיזית, אלא לשבור את רוחם, על ידי עונשם על עצם מחשבותיהם. רפורמת העבודה, לכאורה פוליטית ורציונליסטית, הייתה למעשה קרובה יותר לאורתודוכסיה דתית: לכל מי שהתמהמה מהאמת המרקסיסטית-לניניסטית או המאואיסטית, או אכן כל מי ששייך למעמד החברתי הלא נכון, היה בעיית גישה שנזקקה לריפוי באמצעות וידוי ו ביקורת. קו המפלגה השתנה לעתים כה קרובות וכל כך בצורה דרמטית, עד שלא היה בכך שום הישג משמעותי.
עץ-המשי ג’אנג שיאנליאנג יצא לאור ע”י הוצאת עם עובד, בשנת 1986, מכיל 224 עמודים,
