לכאורה, אין פשע חמור יותר מאשר להכניס מד”ב ופנטזיה תחת כותרת אחת. עם זאת, שני הז’אנרים הפופולאריים נפלו במשך הזמן לקלישאת ‘מערבוני הספגטי’ המתרחשים על חללית מרוחקת (מד”ב) או בטירה מכושפת (פנטזיה). בפרק זה נסקור את המאפיינים הבולטים ביותר של הז’אנרים מימי ז’ול ורן, דרך הארי פוטר ועד ל-‘משחקי הרעב’.
קיצור תולדות הספרות המד”ב והפנטזיה
שלום וברוכים הבאים ל-‘קיצור תולדות ספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני’. שני ז’אנרים השונים אלו מאלו כמרחק ווסטרוז מכוכב פלוטו, אך עם זאת שני ז’אנרים שתמיד מוצגים בנשימה אחת.
מדע בדיוני ופנטזיה קשורים זה לזה בחוט דק ואיתן שאת משמעותו ננסה לבחון בפרק הקרוב. לצורך העניין, נשתמש במושג ‘ספרות ספקולטיבית’ כתחליף לשם הארוך ‘ספרות מדע בדיוני ופנטזיה’.
המושג ספרות ספקולטיבית הוא מעין מושג ביניים שמשתמשים בו חובבי הז’אנר. ניסיון להכליל את סוגי הספרות העוסקים בשאלות ‘מה היה קורה אם’- ‘מה היה קורה אם הייתה ממלכה תיכונה ובה טבעת אחת תשלוט על כולן’, ‘מה היה קורה אם היה אדם בשם קפטן נמו שיבנה צוללת’.
עם זאת, כדי לסבר את האוזן, חשוב בכל זאת להדגיש את האבחנה הגסה בין מדע בדיוני לפנטזיה.
מדע בדיוני עוסק בשאלות של ‘מה היה קורה אם הטכנולוגיה היתה מאפשרת לחזור אחורה בזמן, להנדס רובוטים תבוניים או לטוס לגלקסיות רחוקות. כל הספרות המדע הבדיונית מתייחסת לדברים שניתן ליצור עקרונית בעזרת טכנולוגיה עשויה בידי אדם או כל יצור תבוני אחר’.
ספרות פנטזיה עוסקת בשאלה- ‘מה היה קורה אם היה ניתן לשנות דברים באופן על טבעי. קסמים שהיו מאפשרים לחזור אחורה בזמן, לבקר דרקונים, או להצמיח למישהו זנב. עם זאת, במקרים רבים בספרות הפנטזיה קסמים או יצורים פלאיים הופכים לעניין שולי, כמו בספרי רובין הוב או בסדרת הספרים ‘שיר של קרח ואש’ עליהם מבוססת הסדרה ‘משחקי הכס’.
(מעבר).
שתי הסוגות בהן נעסוק בפרק הקרוב מיוחסות לרוב כמעין ספרות שבאה בקטנה אחד עם ז׳אנרים אחרים כמו ספרות בלשית, ספרות מתח, רומנים רומנטיים ומערבונים.
כל אלו הם ז׳אנרים אשר מסווגים על פי התוכן שלהם, ולרוב לפי הסוף הידוע מראש. כך למשל ספרות מתח וספרות בלשית מבטיחות תעלומה, או ניסיון למנוע פשע. סופו של סיפור כזה הוא בהכרח- פתרון התעלומה, עצירת הפשע או כשלון עצירת הפשע. ז’אנר ׳הרומן הרומנטי׳ מבטיח, לרוב, גיבורה ראשית, אשר פוגשת בדמות גברית מסתורית, אך בסופו של דבר הדברים מגיעים אל הפתרון הרומנטי המצופה.
הז’אנר הספקולטיבי לא מרכיב בתוכו ‘סוף ידוע מראש’, אך עם זאת, הוא מוצא לעצמו דרכים אחרות ‘לזמן צרות’.
קורא של ספרות ספקולטיבית מניח מראש שהיצירה לא תעסוק בדמות ספציפית אלא בעולם בדיוני, עם סיכוי טוב שהטכנולוגיה או כוחות קסם יתפסו חלק משמעותי ביצירה.
כמו בכל ז’אנר גם בספרות הספקולטיבית יצירות טובות מזמנות חיקויים גרועים. אבל כשכל הספרים יוצאים באותן סדרות עם אותן עטיפות ואותן ביקורות ואותו ‘שטאנץ’, קשה מאד לברור את היצירות הטובות.
יתר על כן, קל הרבה יותר לכותבי ספרות ספקולטיבית לפנות מראש לבני נוער או אנשים שחובבים טכנולוגיה. כך שלעיתים מוטב להשקיע בתיאורים של שיגור לחלל על פני ניתוח חברתי של -‘ההשפעות החברתיות של שיגור אנשים לחלל’.
במקרים רבים הסופרים וההוצאות בחנו את הספרות כמו שמסתכלים על פרה חולבת. לא היה צריך להשקיע בעריכה או בפיתוח תרגום , כי מעטים שמחו לב. זה יצר מעין התרשלות שהביאה למעין ‘זילות’.
עם זאת, ספרות ספקולטיבית טובה מכילה בתוכה אלמנטים שחשוב להדגיש כבר עכשיו בתחילת הפרק.
מדע בדיוני ופנטזיה מזכירים לנו שאנחנו מוגבלים כבני אדם. טכנולוגיה משוכללת, רובוטים או קסמים יכולים לפתור בעיות שאנחנו, בתור בני אדם, לא מסוגלים לפתור.
זה מפתה מאד, כאדם לתפול את הבעיות שלי במשפטים כמו “אם היתה לי מכונת זמן, הכל היה מסתדר”, “אם היה לי שיקוי פלאים שיגרום לאהוב ליבי להתאהב בי”, “אם רק היתי מסוגל לקרוא מחשבות”. אבל כל קסם מגיע עם מחיר, ולעיתים הוא יקר מדי. ספרות מדע בדיוני או פנטזיה, טובות, יודעות להשתמש בשאלות הקטנות האלו שהופיעו בצורות גולמיות כמו למשל בסיפור ‘מגע הזהב של המלך מידאס’ ולהפוך אותן לשאלות כלליות, רחבות היקף, לדבר על חברות שלמות.
המדע הבדיוני, עוסק ברובו בחלליות ועולמות רחוקים, אבל במקרים רבים מדברים על העולם שבו אנחנו חיים.
כך למשל סייברפאנק, מאין תת ז’אנר של מדע בדיוני העוסק במציאות טכנולוגית כמו המטריקס, מאפשרת לשאול שאלות קיומיות גדולות כמו ‘מה זו מציאות’, ‘מה אמת ומה שקר’.
פיליפ קיי דיק, סופר מדע בדיוני פופולארי מאד עסק ברובוטים ושאר יצורים מהונדסים והעלה שאלות פילוסופיות. מה הופך אדם לאנושי. האם ידיעת האנושית מבטיחה את קיומו או שביטלתי את קיומי. האם הזכרונות שלי הם מי שאני. כל הסרטים שעשו על פי הסיפורים שלו חדרו למשמעות, למתן תשובה. אבל פיליפ קיי דיק רצה להשאיר אותנו עם שאלות.
כיום סדרות כמו ווסטוורלד ומראה שחורה מציגים את המד”ב באופן המושלם.
במראה שחורה עוקבים בכל פעם אחר תהליך התדרדרות אישי או מוסרי של אדם שנדחק לפינה בגלל אילוצים של טכנולוגיה.
בעולם סיפורי הפנטזיה אנחנו עדים להצלחה המטאורית של ‘משחקי הכס’. סדרה אפית, עם ניחוח היסטורי, שמממשת באופן חלקי בלבד את הפוטנציאל שלה, ועל כך עוד נדבר. כעת נתחיל בחלק הראשון של הפרק- המדע הבדיוני.
(מעבר)
מדע בדיוני ניתן למצוא במקומות שונים בהיסטוריה.
באפוס ההודי הרמאהינה מוצגת מעין מכונה מעופפות המסוגלות לנסוע לחלל או מתחת למים. במהבהארטה (ספר ההמשך) מסופר על מלך אשר נוסע לגן עדן כדי לפגוש את הבורא בראהמה אבל כשהוא חוזר, הזמן על כדור הארץ התקדם מהר הרבה יותר וכל מכריו הפכו לזקנים.
עידן התבונה האירופי הוביל ליצירות ספרותיות שונות שעסקו בנושאים מדעיים. כך למשל הסומניום של קפלר (1634) עסק במסע אל הירח, נושא המופיע בעוד מספר יצירות של סופרים אנגליים וצרפתיים בהמשך המאה השבע עשרה.
בסיפורי אלף לילה מוצגים כמה סיפורים כמו “עבדאללה הדייג ועבדאללה מרמן”, הגיבור מקבל את היכולת לנשום מתחת למים ומגלה חברה צוללת תת-מימית המתוארת כהשתקפות הפוכה של החברה ביבשה. ב
חברה התת-מימית חיים במעין קומוניזם פרימיטיבי שבו מושגים כמו כסף ובגדים לא קיימים.
בימי הביניים ניתן למצוא בספר ‘מסעות ג’ון’ מנדוויל’ עלילות של רובוטים קדומניים ותת-מינים של בני אדם.
(מעבר)
ביהדות עסקו רבות בשאלת יצירת מינים לא אנושיים. הטענה המקורית היא שאברהם ‘עשה נפשות’ ולכן הוא היה ד”ר פרנקנשטיין המקראי.
חכמים שונים מתקופות שונות ניסו להיעזר בתורה וב”ספר היצירה” – ספר מהמאות הראשונות לספירה המנסה להתחקות אחר צרופים של 22 האותיות של השפה העברית במטרה לשחזר את פעולה הבריאה וליצור עולמות, או יצורים שונים.
יהודה ליווא בן בצלאל (המהר”ל מפראג), הוא הרב הידוע ביותר באשר לסיפורי גלמים . המהר”ל, שלפי האגדה, ניסה להתגונן מפני עלילות דם, יצר גולם, כתב לו פקודות על נייר, הכניס לו לפה, וכמובן שהגולם יצא משליטה ונוטרל.
עד היום ניתן למצוא סיפורי גלמים כמו למשל ברומן הפנטזיה האורבנית ‘הג’יני והגולם’ על דו קיום יהודי-ערבי ברחובות ניו יורק בין גולם נקבה לג’יני זכר.
בסדרה פוקימון הוצג Golurk-, פוקימון המבוסס על מעשיית הגולם מפראג,
וכמובן תוצא הלוואי המשונה ביותר שנוצר תוצאה מהמרה”ל מפראג- אני.
צאצא ישיר של המהר”ל. היוש סבא!
(מעבר)
בתחילת המאה – 19 הר געש באינדונזיה, גרם ללילדת יצחק וישמעל של הספרות הספקולטיבית- רומן המדע בדיוני הראשון ורומן הפנטזיה הראשון!.
הסיפור מספר על כך שנערה בריטית צעירה, מרי שלי, שהתה בוילה בז’נבה עם בעלה, אחותה החורגת והלורד ביירון. הארבעה טיילו, אכלו, וניהלו מערכת יחסים פוליגמית משונה, אבל בעיקר הסתגרו.
באותה השנה, 1816, התפרץ Gunung Tambora, הר געש באינדונזיה שגרם לחורף ארוך וממושך שהפך גם את הקיץ לסוער.
הסערה גרמה ל’עוצר’ והחברים שביקשו לנפוש בין הרי שוויץ המוריקים.
בין השאר השלושה ערכו תחרות סיפורי רפאים קצרים. בתחרות הגיע למקום השני סיפור בשם ‘הערפד’ שיתפתח ברבות השנים לרומן ‘דרקולה’- אבטיפוס של ספרות הפנטזיה.
בתחרות זכתה מרי שלי זכתה בסיפור קצר בשם ‘פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני’, והוא מספר על רופא בשם ד”ר פרנקנשטיין על ספינה שמנסה להציל חולה על ידי חיבור איברים שונים מחלקי גופות ויוצר מפלצת. לאחר אותו הנופש היא האריכה את הסיפור לרומן שפורסם כמה שנים לאחר מכן בעילום שם.
הסיפור זכה לתהודה רבה ואפשר, בקלות, להבין למה.
המאה ה19 לוותה בשינויים טכנולוגיים ומדעיים. אנשים פחדו שההתקדמות האנושית תביא לחורבנה. הגולם יקום על יוצרו. עם זאת, פרנקנשטיין לא יוצא מכלל שליטה כמו בשוליית הקוסם. הוא נהפך למעין חצי בן אדם עם רצונות לתשומת לב ואפילו לבת זוג. השאלות שהעלה אותו סיפור, הובילו לפרץ כתיבה לאורכה ולרוחבה של אירופה בנוגע לטכנולוגיה וכן גם לסכנות שלה.
אחד הכותבים הפוריים ביותר בנושא ספרות מדע בדיוני במאה ה-19 הוא ז’ול ורן. אבל למרות שהוא כתב כל כך הרבה, אנחנו זוכרים לגביו כל כך מעט.
ז’ול ורן ידוע בתור נביא החללית, הפקס, הצוללת (למרות שצוללות כבר היו באותה תקופה, אבל לא באותה רמת שכלול).
ז’ול ורן היה סופר פורה מאד. הסיפורים שלו נחרטו, אבל הדמויות שלו קצת פחות. חוץ מפיליאס פוג הפוץ הבריטי שצריך להסתובב סביב העולם כדי שיצליח לשחרר מהאופי הנוקשה שלו, כמעט ולא היו לא דמויות ‘גדולות מהחיים’, וכפי שלמדנו- ספרות צריכה דמויות גדולות מהחיים או לחלופין דמויות פלאקטיות שהעיסוק בהן ‘גדול מהחיים’.
בסיפורים רבים של ז’ול ורן יש גרעין ששובה את הדמיון, וכל השאר- פילרים. (למי שלא יודע מה זה פילר, מוזמן לדפדף כמה פרקים אחורה. במשפט אחד אסכם ואומר- ‘צמר גפן’ ספרותי שמטרתו למלא דפים ולמשוך זמן).
כך למשל, הספר הטירה בקרפטים נסוב כולו סביב סיפור על גבירה יפה שמתה, אבל בני הכפרים הסמוכים המשיכו לשמוע אותה שרה מתוך ביתה. מה מתברר?- שזה פטיפון (רק שבאותה תקופה לא היו פטיפונים). רעיון שניתן לגלם בסיפור קצר, ז’ול ורן מתח לכדי רומן קצר.
גם בספר ‘אי התעלומות’ ישנה סיטואציה מעניינת לפיה חבורת פליטים מגיעים בכדור פורח לאי שומם, שקורים בו דברים מוזרים. כמו בסדרה ‘אבודים’.
עם זאת, הרומן (הארוך יחסית) של ז’ול ורן מכסה ברובו את תהליכי ההתאקלמות של הניצולים על האי, ובחלק קצרצר לקראת הסוף מכניס את ה-‘אקשן’. ניתן לומר שרוב העלילה של ‘אי התעלומות’ מכסה את הפרק הראשון של אבודים.
עתיד ספרות המדע הבדיוני ממשיך את דרכו של ז’ול ורן. ספרות שניתן להמשיל לארטישוק- תשעים אחוזים של זבל, ועוד עשרה אחוז ספרות טעימה, נפלאה, מלאה בברזל וויטמנים, עם לב מלא בקוצים.
(מעבר)
המדע הבדיוני, התחיל באדם בשם הוגו גרנסבק (Hugo Gernsback) שנולד במדינה שהשם שלה יותר ארוך מהשטח שלה- לוקסמבורג.
גרנסבק היגר לארה”ב וייסד בה את כתב העת הראשון למדע בדיוני. מאז ועד היום המדע הבדיוני הוא סוגת הספרות היחידה שממוסדת באגודות עם דמי חבר וכנסים ומפגשים וסימפוזיונים.
בתחילת הדרך ספרי המדע הבדיוני צמחו במגזינים קטנים בעלי תפוצה של פחות מ50,000 קוראים.
רק בתי הוצאה לאור ספורים הדפיסו ספרי מדע בדיוני מעטים בכריכה קשה. כותבי מד”ב שרצו להתפרנס מכתיבה לא יכלו להרשות לעצמם לכתוב יצירה מלוטשת עם עריכה והגהה ברמה שהספרות ה-‘יפה’ הגיע אליה. הסיבה לכך היתה כלכלית.
ספרות המדע הבדיוני פרחה במאה העשרים בדיוק כפי שהרומנים של דיקנס וויקטור הוגו פרחו במאה ה19- התשלום הזעום עבור כל מילה במגזינים אילץ את הסופרים לכתוב כמויות עצומות של טקסט כדי להתקיים. הדבר תקף גם לספרי רומן רומנטי וספרי בילוש זולים.
במאמר מוסגר אוכל להמליץ על הספר ‘היברו פאבלישינג’ של מתן חרמוני העוסק בהוצאת ספרי שונד באידיש בניו יורק. אותו העיסוק של מקסימום טקסט במינימום שכר מוצג שם באופן מושלם.
(מעבר)
השינוי הגיע לאחר מלחמת העולם השניה כאשר הסתיים המחסור בנייר ברחבי העולם.
בשנות השישים ז’אנר המדע הבדיוני החל לצאת מן הגבולות הצרים של קהל החובבים אל הקהל הרחב יותר. מספר ספרים בודדים שהתפרסמו בשנים אלה היו בעלי השפעה רחבה, ביניהם “גר בארץ נוכריה ” של רוברט היינליין, הספר הפך לפופלארי מאד בקרב תנועת ילדי הפרחים.
הספר מספר על ניצול מהמשלחת הראשונה למאדים. ולנטין מיכאל סמית (מייק) ילדם של אחד מהזוגות שהיו במשלחת הראשונה אשר גדל וחונך על ידי בני המאדים, רכש מיומנויות חדשות ולמד את התרבות שלהם. בחלק מהיצירה מתוארים קשיי הסתגלותו לסביבה הפיזית הארצית ולסביבה האנושית על רקע החינוך שקיבל על כוכב הלכת מאדם.
מייק הוא מעין מוגלי שצריך להתסגל לאכילה בסכין ומזלג. כל מה שהוא אומר או עושה הוא חסר טאקט. כך למשל הוא מבקש מחבר טוב שלו לאכול את גופו לאחר שהוא ‘יתאיין’ (כלומר יהפוך לרוח). זו מעין קומדיה של טעויות בסגנון מיסטר בין על אדם שלא מסוגל להתאים לחברה ומנסה בכח.
עם זאת, הספר ‘גר בארץ נכריה’ הכניס את המד”ב ללב המיינסטרים בארה”ב. יתר על כן, מעריצי הספר הקימו כמנסיה שממשיכה להתקיים עד היום – “כנסיית כל העולמות” אשר מתבססת על אחד מהביטויים שהמציא היינליין בספר- לגרוק. שמשמעותו הכללית היא – להבין משהו באמצעות אמפטיה ואהבה. (מעבר)
(מעבר)
הספר ‘חולית’, מאת פרנק הרברט, נכנס גם הוא לפנתיאון הספרות העולמית, וחקק לראשונה את המונח ‘אקולוגיה’. הספר נשען בעיקר על יסודות מוסלמיים מזרחיים. המתרגם עמנוא לוטם ערך תרגום מופתי, שכן הוא איתר את המושגים שתורגמו באופן קלוקל מערבית לאנגלית, והציג אותם באופן מדוייק בעברית.
פרנק הרברט המחבר היה עיתונאי שהתעניין מאוד באקולוגיה. הוא כתב ספרי מדע בדיוני רבים שלא הצליחו.
בתחילת שנות השישים הוא נשלח לסקר פרויקט של משרד החקלאות האמריקני הקשורות לדיונות מדבריות. בכנס השתתפו מומחים בנושא מכל העולם ובראשם מומחים ישראליים, כדי שיחליפו מידע כיצד להשתלט על תהליכי המדבור בעולם.
הרעיון נבט במוחו של הרברט והתגבש לכדי הספר חולית שיצא ב-1965.
זהו סיפור עלילותיו של אציל צעיר בשם פול אטריאדאס שמגיע עם משפחתו לכוכב המדברי אראקיס הלא הוא חולית כדי שיפקחו שם על העברת סם שמביא להארכת החיים ולכוחות נבואיים.
משפחתו של פול נופלת קורבן לתככי הקיסר ואציל אויב, אך פול ואמו מצליחים להימלט ומתחברים עם הדררים, תושבי הכוכב שמסתבר שהם עוסקים בניסוי אקולוגי ארוך טווח שתוכנן בידי אקולוג קיסרי להפיכת העולם לירוק ושופע מים.
עם זאת, לאחר הצלחת הספר הראשון יצא ספר שני. ככל הנראה הופעל על פרנק הרברט לכתוב ספר במהירות, ללא הכנה קפדנית מראש ועל כן החליטו בישראל לא לתרגם אותו ולקפוץ ישר לספר השלישי ). עם זאת, בסופו של דבר הספר תורגם ועד היום הוא מאלץ את הקוראים שהתאהבו בספר הראשון של חולית, לשאול את עצמם, מה לעזאזל חשבתי?!.
חולית ידוע בתוך ספר מדע המדע בדיוני חוצה הז’אנרים הראשון. זה שאיבד את המאפיינים של המדע הבדיוני ובמקום אימץ מאפיינים של ספרות פנטזיה.
(מעבר)
“מדריך הטרמפיסט” הוא ספר יוצא דופן, שכן הוא ספר קליל מאד ומשך אליו בעיקר אנשים שלא חובבים את הז’אנר.
הספר נכתב במקור כסדרה של תסכיתי רדיו עבור הבי.בי.סי. שנה לאחר מכן פורסם בפורמט מודפס וזכה להצלחה אדירה.
הסופר דאלגס אדאמס היה ככל הנראה סופר המד”ב הראשון שהציג אנטי גיבור מוחלט. ארתור דנט, צעיר בריטי זעפן, ממורמר, והדוינסט. מעין פיליאס ספוג אינטרגלקטי שנאלץ לצאת לשוטט בחלל בגלל טעות בירוקרטית.
כמה בירוקרטית? מסתבר ששרי הגלקסיה שלחו צו פינוי לכדור הארץ חמישים שנה לפני כן עם אפשרות לערעור אבל אף אחד לא התייחס לכך ברצינות.
בכל מקרה, הכדור נהרס, דנט ניצל והוא תופס טרמפים בחלל.
במשך כל המסע הוא מנסה לחשוב בצורה הגיונית, למרות שבחלל אין היגיון. הוא תופס טרמפים בחלוק מגבת, ומנסה לעצור לשתות תה בכל הזדמנות אפשרית.
הספר יצר אימפקט יוצא דופן, שכן, הוא מסתמך על קוראים שלא מחבבים ספרי מדע בדיוני. הוא מלא שנינויות ומשפטי מחץ כמו ‘בלי פאניקה!’, משפט שחוזר על עצמו.
לדעתי, הרעיון הגאוני ביותר בספר הוא הפירוש הלקוני למשמעות החיים. כדור הארץ הוא למעשה מכונת חישוב אחת גדולה. התשובה ידועה- 42. אבל אף אחד לא זוכר מה היתה השאלה!.
כעת, בזמן שאתם חושבים על השאלה, אני, ברשותכם, אעבור לחלק הבא של הספר. סיפורי פנטזיה.
פנטזיה במיתולויגה-
ספרות פנטזיה היא הספרות הבסיסית ביותר בתרבות האנושית. כל מיתולוגיה, בכל עם, קשורה בצורה זו או אחרת למעשי ניסים. על כך לא צריך להרחיב את הדיון.
במקרים אחרים, יצורים קסומים מופיעים במקרים רבים במיתולוגיות שונות ברחבי העולם בגלל צורת חשיבה כלשהי של המין האנושי.
כך למשל גם בהודו וגם באפריקה, ועד יוון, בתרבויות שונות התפתחו סיפורים על קיקלופים. יצורים ענקיים עם עין אחת ענקית באמצע המצח. למה?, מכיוון שבמקומות בו היו פילים היו גולגולת של פילים מתים (להזכירכם לגולגולת של פיל אין חדק ואין אוזניים בצורת ענקיות). גולגולת של פיל נראית כמו ראש של ענק עם מקום לעין גדולה במצח.
כמו כן מיתוס הדרקונים היה רווח מאד בכל מקום שבו אנשים חיו ליד חופים בהם שחו דולפינים. מרחוק הסנפירים נראים כאילו מדובר ביצור אחד גדול וארוך.
פנטזיה התגבשה לאורח ההיסטוריה באינספור מקומות ומוקדים ברחבי העולם, בצורות שונות של אסופות סיפורים עממיים. כל סיפור של נסיכות ודרקונים הוא מעין ספרות פנטזיה. עם זאת, רק במאה התשע הונחו היסודות לסוגות של ספרות פנטזיה המגובשת בצורה של רומן.
(מעבר)
את ספרות הפנטזיה ניתן סוגה שניתן לחלק לשלושה חלקים עיקריים-
פנטזיה גבוהה- יצירה של עולמות חדשים, עולמות חדשים שלמים שאיננו דומים לעולם שלנו. מקום עם היסטוריה, חוקים, ושפה משלו. כמו הממלכה של שר הטבעות למשל. עולם מקבלים של גמדאים, עלפים ומכשפים.
פנטזיה מקבילה- כמו במקרה של הארי פוטר או נרניה. עולם קסום שקיים במקביל לעולם שלנו ואפשר להכנס ולצאת ממנו.
פנטזיה אורבנית- הסגנון השלישי, מציג סיפורים על העולם שבו אנחנו חיים, אבל, בינינו חיים אנשים עם יכולות של טלפתיה, ערפדים ואנשי זאב.
כמעט כל ספרי הפנטזיה מכילים בתוכם מאבקים אפיים בין טוב ורע, ומקרים רבים גורל העולם נתון על הכף. אם גיבור לא נקרא להציל את העולם הוא ‘בסך הכל’ יוצא להציל מישהו אחד- נסיכה, או חרב עתיקה.
עם זאת, כפי שדוסטויבסקי אמר- ‘כל הספרות הרוסית יצאה תחת האדרת של גוגול’, כך כל ספרות הפנטזיה יצא תחת מכונת הצילום שצילמה פרקים מתוך ‘שר הטבעות’ של טולקין.
(מעבר).
דוסטובסקי, וגוגל, יצחק וישמעל, אני כבר ‘חם’ על הקבלות, אז אסכם בקצרה שאם דרקולה ופרנקנשטיין הם היצחק וישמעל של ספרות המדע הבדיוני והפנטזיה, אם טולקין וקיי אס לואיס הם היעקב ועשיו של הפנטזיה האפית והפנטזיה הגיבורית.
שניהם למדו באוקספורד, קיי אס לואיס כתב ‘סיפורי נרניה’ (שעליהם נרחיב בהמשך’ וטולקין כתב את ‘שר הטבעות’.
טולקין היה בלשן, הוא למד וולשית ופינית. שתי שפות שנשמעות כמו דרדור של אבנים. הוא אהב מיתולוגית והצטער על כך לאנגליה אין מיתולוגיה כמו לשאר האומות ועל כן, תוך סחבת ארוכה ומתישה מול המוציאים לאור, הוא כתב את ‘שר הטבעות’. בקצרה- פרודו בגינס, הוביט, יצור קטן ודמוי אדם עם רגליים שעירות מוצא טבעת, שהיא מעין ‘מפתח מאסטר’ שבעזרתו ניתן לשלוח ברחבי הממלכה התיכונה. על כן הוא יוצא עם חבורה המורכבת מכל מיני גזעים שונים למקום בו חושלה הטבעת כדי להשמיד אותה שם.
העלילה של הסיפור גדולה מסך חלקיה, יש בה תיאורי קרבות, ומסעות, ופוליטיקה והיסטוריה, קסמים וכישופים. אבל כל אלו מתוארים ביד האמן המהפנטת של טולקין. כזו שגורמת לקורא לתהות- ‘רק רגע! כבר חמישה עמודים ועדיין מתוארת שקיעה ואף אחד לא מת או יוצא לקרב?…. נו טוב, זה עדיין מרתק!’.
זה ספר פנטזיה ש-‘כאילו מנטרל’ מהקורא את התיאבון לאקשן וסנסציות, ומעניק לו סיפור טוב עם עלילה מינימלית.
אם הסיפור של ‘שר הטבעות’ לא מספיק, יש את הסילמרליון, שכתב טולקין, שזה מעין ספר היסטוריה על ההיסטוריה שמאחורי שר הטבעות. תוסיפו לזה את כל המחקרים והמאמרים של חובבי טולקין, וכבר יש לנו עולם ספרותי שלם לשקוע בו. למעשה, לא אשקע בו רק אעלה את השאלה הרלוונטית ביותר שמפלגת את קהילת הטולקינאים. למה בכל הספרים של טולקין מופיעים רק גמדים זכרים ולא גמדות נקבות. האם זה מכיוון שהם בוקעים מהאדמה ולכולם יש את אותו מין, או שלחלופין גם לגמדות נקבות יש זקן ולכן אי אפשר לדעת מי בן ומי בת?
(מעבר)
אפקט ‘שר הטבעות’. הצד הפחות מלהיב של האפוס המופלא של טולקין.
הסופר הבריטי הניח את היסודות לאינספור ספרים שבאו אחריו וניסו לשחזר את ההישג. פנטזיה נוסחתית שבה שיש בה מפה, מקום שבו נמצאים הטובים והרעים. בדרום בדרך כלל הברברים ובצפון האנשים הטובים, איפה שקר.
כמו כן בנוסחאות בדרך כלל קיים אלמנט המסע- לכבוש את ההר, להשליך את הטבעת, להשיג חרב קסומה, מעין מטרה גלויה.
עוד אלמנט חשוב זו הדמות הראשית. בדרך כלל נער כפר, יתום, מסכן. הוא נשאב לתוך העלילה, לומד להילחם, מוצא חפצים קסומים, אוסף חבורה. בדרך כלל אוספים עלף וגמד והוביט וקוסם. לכל אחד יש תכונה כלשהי.
אם העניין לא מרדד מספיק את ספרי הפנטזיה הרווחים שיצאו אחרי טולקין, אז יש לי חדשות רעות, התחתית עוד רחוקה.
בעקבות הצלחת ‘שר הטבעות’ יצאו משחקי ‘מבוכים ודרקונים’ כמו מונופול, רק של חנונים. כל אחד משחק דמות, לכל אחד יש חפץ קסום או קסם, או תפקיד, או זיקה או נאמנות לטובים או לרעים. עד כה משחק מהנה ומפתח דמיון שהפך לפופלארי מאד גם בארץ. הבעיה היא שהמשחק גרם ללא מעט סופרים לכתוב ספרי פנטזיה בהשראת המשחק, ספרים שממש אפשר לשמוע בהם את הקוביות מתגלגלות ואת הקלפים מחולקים בין המשתתפים.
(מעבר)
הסופר השני שהפיע על עליית ז’אנר הפנטזיה הוא ק.ס לואיס שכתב ‘דברי ימי נרניה’. הממלכה השוכנת בעולם מקביל ואפשר להגיע אליה מתוך הארובה או מתוך ארון הבגדים. לואיס יצר עולם שלם במקביל לעולם שלנו, וחבורת ילדים אשר נעה בין העולמות. הסיפור מאד לא צפוי, חברים יכולים להפוך לבוגדים ולא כל מאבק וקרב מובילים לסוף טוב.
מבחינות רבות זו סדרה ‘פורצת דרך’ אבל עדיין סובל מהרבה בעיות- גזענות, מיזוגניה והטפה נוצרית.
לסדרת נרניה יש הרבה מאוד פנים. יש בה אוצר בלום של רמזים ואלוזיות מתוך הספרות הקלאסית. הסיפור הוא מעין סיפור התבגרות של הילדים אבל בספר השביעי, אזהרת ספויילר, מתגלה כי כל הילדים מתים בתאונת רכבת ונרניה היא העולם הבא. נושא שמתקשר לפרק על ספרות המאה ה20. גם כאן מסע התבגרות מסתיים במוות.
ספרי נרניה הולידו יורשים רבים, אך לעומת ספרי ‘שר הטבעות’ הם הולידו יורשים טובים וראויים!
כך למשל, לויד אלכסנדר הוציא את סדרת ‘ארץ פרידיין’. סדרת ספרים המתבססת על המיתולוגיה הוולשית ומציגה נער חווה שיוצא למסע להצלת הממלכה, אבל! בניגוד לגיבור שמתחיל בתור פשוט עם ומסיים כאביר עטור תהילה- טרן הוא ממש לא כזה. הוא הופך מגיבור, לאנטי גיבור, הוא מחליט החלטות שגויות ועושה את כל הטעויות בדרך. הקסם והכישוף במקרה הזה הם רק תבלין!
במקרה אחר ניתן לציין את סדרת ‘חומריו האפלים’ של פיליפ פולמן שהוא מעין אנטי תזה לנרניה. בעוד נרניה הוא ספר המתבססת על האמונה הנוצרית, פולמן מתבסס על האמונה האתיסטית. בסדרת ‘חומריו האפלים’ מתואר עולם מודרני שבו לכל אדם יש מעין חיית אווטר, שלוחה של הנשמה שלו שמתלווה אליו, וניסוי אכזרי מבית האינקוויזיציה המקומית שנועד להפריד בין נערים לאווטרים שלהם.
כיום, כאמור, שני ספרי הפנטזיה המוצלחים ביותר מבחינת העיבודים והסרטים הם ‘הארי פוטר’ ו-‘משחקי הכס’. עם זאת, בשני המקרים מדובר ביצירות בהם יחסי הכוחות נותרים שווים כמעט כל הזמן.
במשחקי הכס ברור מראש שאם דמות לא תמות היא לא תהפוך את עורה. ג’ופרי הילד הבלונדיני המעצבן לא יהפוך להיות פעיל זכויות אדם, ודיינריז מלכת הדרקונים לא תשמיד ערים שלמות יושביהם כמו סרסיי.
אם ניקח למשל את סדרת הספרים של רובין הוב כדוגמה, (או אורסולה להגווין) שעליה נדבר ממש בפסקה הבאה, ניווכח כיצד ה-‘שלב הבא’ של ספרות פנטזיה, היא לא רק התעללות בקוראים או בצופים על ידי הרג של דמויות אהובות וראשיות כמו דובי, דמבלדור או כל בני משפחת סטארק. אצל רובין הוב (יוצרת סדרת ‘הראוים למרחוק’). אין אפשרות, בשום אופן להעריך מי יהיה בצד של הטובים או הרעים, וכמה נמוך דמויות עוד יצטרכו לרדת.
(מעבר)
אלמנט מעניין החוזר על עצמו בספרות ספקולטיבית הוא עניין השפה. דיברנו על טולקין, וכעת נעסוק בתודעה האנושית. כך למשל בבל -17 מאת סמואל דילייני מתואר עתיד שבו כדור הארץ נכבש על ידי חייזרים. הפולשים פיתחו נשק סודי שהוא למעשה שפה, בבל-17,
השפה עובדת במוח כדי ליצור אישיות שנייה סכיזואידית שפועלת עבור הפולשים. בבל-17 היא שפה שהיא כמעט סוג של מתמטיקה שמשנה את התודעה של האנשים.
בספר ‘סולאריס’ של סטינסלב לם ישנו גבב עצום מימדים של עלילות, בין שמשות בצבעים שונים ותעלומות פסיכולוגיות. אבל מעל לכל מתואר בספר כיצד חקר סולאריס שהפך למדעי ועקר עם תיאוריות היסטוריות שהחליפו עיסוקים רלוונטים בנושאים אקטואליים.
בסדרת ‘הקוסם מארץ’ ים לגווין העבירה את דמות הקוסם, למרכז אור הזרקורים, כאשר סגוי, הבורא, קרא בשמם האמיתי של הדברים ורומם את האיים ממי הים. בארץ-ים נשתמרה שפת הבריאה, שבה שמו של דבר קשור לעצם מהותו, וידיעת השם האמיתי של דבר נותנת לקוסם כוח על הדבר עצמו.
לה גווין הסתמכה מראש על פילוסופיה יונגיאנית שבו הכח מורכב מארכטיפים וסמלים. כך למשל ב-‘קוסם מארץ ים’ מופיע הגיבור גד, שרודף ונרדף על ידי דמויות שאותן העלה באוב .
ברומן אחר שלה ‘המנושל’ או ‘בידיים ריקות’ מתואר חוקר שמגיע מכוכב לכת אנרכיסטי שבו כל אחד עושה את העולה על רוחו, לכוכב אחר בעל חזות קומוניסטית שבה בשפה אין תאריי קניין כמו- ‘שלי’ או ‘שלך’, ועל כן כל ההתנהלות מתבססת על סירבולים לשוניים כמו- ‘האם אני אוכל להשתמש בעיפרון שאת משתמשת בו כרגע’ במקום לומר פשוט ‘אפשר את העיפרון’?.
אם כבר דיברנו על לגווין, בכל קנה מידה היא סופרת הפנטזיה המוצלחת ביותר לדעתי. היא היתה אחת החלוצות לפירוז הספרות הספקולטיבית מהגדרות של- ‘מדע בדיוני לעומת ‘פנטזיה’. אצל לגווין הכל הולך ביחדץ
בספר ‘העולם כיער’ ניתן למצוא את הסיפור המקורי של פוקהונטס או אווטאר, כשר פוגשים את המהגרים המביאים ״ציביליזציה וקידמה״ לילידים ״פרימיטיביים״ ו״דמויי קופים״ ולחורבן שממיט המיפגש הזה על עולמם.
בספר ‘מבעד לעלטה’ היא מציגה חברה שבה יצורים חיים ללא מגדר ורק כשהם נכנסים לתקופת ייחום הם מחליטים מי ישא את הוולד ומי יעניק את הזרע.
להגווין היא ככל הנראה סופרת הפנטזיה היחידה שלקחה את הז’אנר כדי שתוכל לדבר במלוא החופשיות על בני אדם!.
גם בישראל ישנם לא מעט סופרים שכותבים מדע בדיוני ופנטזיה כדי להדגיש פן אנושי, או ביקורת חברתית. אמרתי ספרים? בואו נדבר לרגע על מחזה מדע בדיוני ישראלי שכתב נתן אלתרמן. משפט פיתגורס.
(מעבר- קטע מתוך משפט פיתגורס).
בשנים האחרונות חלה התעוררות יוצאת דופן בעולם הספרות הספקולטיבית הישראלית. שמעון אדף יצר את ספר המופת ‘הלב הקבור’ שמביא ילד מעיר מדומיינת בסגנון שדרות למסע ביקומים מקבילים בעקבות המיתולוגיה היהודית. גם שהרה בלאו ב-‘יצר לב האדמה’ יצרה מהמיתולוגיה היהודית עולם קסום ומהפנט. תקופת בית שני באה לידי ביטוי במעין גרסה מקומית של ‘משחקי הכס’ עם ‘מלחמת בני ארץ בבני שחת’מאת דן צלקה. בספרות ה-‘קלה’ ניתן למצוא את ספר המתח היהודי ‘סימנטוב’ המתחקה אחר הרוצח השקט העובר מבית לבית, מבלי להתחבא ומבלי להסתתר. ככה זה כשמשאירים עבורך את הדלתות פתוחות כשאתה אליהו הנביא!. לא צריך להישען רק על יהדות כשכותבים ספרות פנטזיה ישראלית. הגר ינאי יצרה בטרילוגייה ה-‘לוויתן מבבל’ סיפור שמתחבר דווקא לספרות המזרח הקדום.
ספרות מדע בדיוני ופנטזיה ישראלית נוכחת גם מחוץ למציאות הישראלית. כמו למשל אופיר טושה גפלה שממקם את עלילות הספרים שלו בממלכות דמיוניות ובוחן דמויות שונות עם שאלות משמעותיות. כמו למשל ב-‘ביום שבו המוזיקה מתה’. ספר שמעלה את השאלה- מה היה קורה אם כל אדם עלי אדמות היה יודע מתי הוא ימות. ב-‘מצרפי המקרים’ יואב בלום מעמיד שאלות דומות באשר לתהיה- ‘מה היה קורה האם הכורל היה עניין ממוסד’
(מעבר)
לסיכום- ספרות מדע בדיוני ופנטזיה מכילות גורמים משותפים רבים מאד. בשני המקרים קל להתפתות לכתוב על חברות ותרבויות במקום אנשים והתמודדויות.
לקריאת
