הנוכחות של ברנר בספרות העברית היא כמו הנוכחות של פסיפלורה במסעדנות הישראלית של תחילת שנות האלפיים.  

ברנר ממשיך להיחקר, ולשמש השראה, בצדק או שלא.

את הרומנים שלו לא הצלחתי ממש לקרוא, ולכתבים הפובליציסטיים שלו לא ממש הצלחתי להתחבר. אולי אני צעיר ופוחז עם מוח  מצומק מבלי יכולת להבין ממה עשוי ‘סופר אמיתי’.

למרות ההשתוממות שלי עדיין יש לי כבוד מינימלי לזכרו של הסופר, וכעת הכבוד זכה למכה מצלצלת מכיוונו של אלון חילו.

את חילו הכרתי לפני שנים כשקראתי את ‘מות הנזיר’ המופלא. מדובר בסופר עם לשון חדה, יכולת כתיבה מפעימה וראיה היסטורית יוצאת דופן. את אחוזת דאג’אני לא הסכמתי לקרוא לאחר שהבנתי שהמשפחה נפגעה מהספר וראתה בו מעין סוג של שיימינג.

כאשר מצאתי את הספר ‘רצח בבית האדום’ נזעקתי לעזוב הכל ולהתחיל להאזין לו. הרי מדובר ביוסף חיים ברנר, הסופר הפייגלע שכבר נכתב ספר אודותיו לפני שנתיים- ‘שב עליי והתחמם’ מאת מנחם פרי המתאר את מערכת היחסים שלו עם גנסין..

‘רצח בבית האדום’ היה אמור לתת לי סיפור אופראי על אהבה בין שני גברים שהסתיימה במוות טראגי. הספר גרם לי ליסוריי מצפון.

לא יכול להוריד ממך את האוזניים

הצרה עם האזנה לספרים קוליים היא שלא תמיד אפשר לדלג בזמן על תיאורים שאני לא רוצה לקרוא. שלא כמו בספר שאפשר לסגור בחבטה ובזעם, ספר קולי יכול לתפוס אותי על אופניים, באמצע רחיצת כלים או ליטוף חתול. כך קרה שעשרה עמודים אחרי תחילת הרומן נפתח תיאור גרפי שלי ריח הגוף של י.ח ברנר, ותיאור של סקסי דובי ובהמי כנגד רצונו של הפרטנר במיטה.

אני לא מעוניין לשמוע תיאורים כאלו גם כאשר הדמות בדיונות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בסופר ידוע ובעל שם.

עם זאת, התיאור של אלון חילו משך אותי להאזין עוד ועוד, ואני הרגשתי אשמה על כך שאני לא מפסיק לקרוא בזעם. אפילו בסיפור השני שבו הסיפור מתואר מפיו של גנן זקן שמדבר לעציצים (כמו חנה מרון ב-‘קרובים קרובים’) ותואר שם מעשה פדופילי של יוסף לואידור בנער שהתברר כילד מפגר, כנראה.

 לא יכולתי להמשיך ולא להפסיק בעת ובעונה אחת.

הנחתי שהסיפור השלישי יניח את דעתי אבל לא כך היה הדבר. אפילו לא הסיפור השלישי שמתארת רנין אלזיאת לחברה הדמיונית שלה לשעבר (אני מתאר באופן מקומם ודל את החלק השלישי של הספר.  אבל מדובר בהברקה ספרותית, סמכו עליי).

בסופו של דבר לא הגעתי לשום קתרזיס מיוחל. כבר חמישה ימים אני עובר ליד רחוב ברנר כל בוקר, ולמראה השלט של הרחוב אני חושב על מישהו עם זקן עבות, פטרת בציפורניים וריח פה של מישהו שלא צחצח שיניים.

רצח בבית האדום.  אלון חילו.   ידיעות ספרים | מאי 2018 | פרוזה מקור | 288 עמ’