שלום וברוכים הבאים להסכתרבות. אני מור דיעי חנני והיום אני נרגש לארח את סבא שלי מוריס (שאני קרוי על שמו, למי שתהה). סבא שלי, יליד תוניס, נולד לפני יותר ממאה שנים. מתי בדיוק?, לא יודעים, כי לא ספרו. אבל בכל שנה אנחנו חוגגים לו יומהולדת בחמישה במאי. התאריך בו שוחרר מחנה העבודה ביזרטה בו היה אסיר של הצבא הגרמני בזמן מלחמת העולם השניה.

בפרק הקרוב נספר על ההיסטוריה של יהדות תוניה ועל ימיו של סבי במחנה העבודה ביזרטה.

ההיסטוריה המודרנית של יהדותתוניס  מתחילה בהכללת יהודים בהצהרה הצרפתית על זכויות אדם והאזרח בתאריך ה27 בספטמבר 1791, ולאחר מכן בשנת-   1808  עם גזירות נפוליאון אשר הצליחו  לעורר אהדה מסוימת לצרפת בקרב יהודי תוניסיה.

זמן לא מועט לאחר מכן תוניסיה נפתחה בהדרגה להשפעות חיצוניות. כ

כך קרה שהשליט התוניסאי מוחמד ביי חנך את רפורמה 123. רפורמה זו ביקשה לבצע תיקון באמנה התוניסאית.  בהמשך , בשנת 1855  בעת עלייתו לשלטון, מוחמד ביי ביקש להסיר את הגדרת היהודים כ’דימי’ בניי חסות תחת שלטון המוסלמים. 

בשנת 1864 פרץ מרד בתוניס אשר אילץ את ביי להשיב את המצב לקדמותו.

עם זאת, לא כל הקהילות המקומיות הצליחו להתפתח באותו קצב, וחלקן רק מעט מאוד הושפעו מהקדמה. קשיים נתגלעו, כמו למשל בעיר בז’ה ה קהילות לא היו יכולות לספק את התרומה הכספית.

במקרה אחר יהודי ג’רבה  סירבו  לפתוח בית ספר של אליאנס והחרימו  את החינוך החילוני שהוצג על ידי הרשויות הצרפתיות.  למרות לחץ מצד מנהיגים יהודים בבירה ושביתת הרבנים שקראו לנידוי כל חבר בקהילה שיעבוד איתם,  החברה הטוניסאית זכתה לתנופה אדירה בכל הקשור לחינוך תחת השלטון הצרפתית.

בשלב העלייה ברמת ההשכלה שהביא לעליה ברמת החיים עד סוף המאה התשע עשרה, היו  למשפחות משאבים כספיים מס פיקים כדי לרכוש השכלה משנית ואפילו לימודים  גבוהים יותר.

במקביל, הקהילה המשגשגת נהנתה מהשפעה הקולוניאלית (אמרתי ‘נהנתה’ ו-‘קולוניאליזם’ באותו משפט. לא יתנו לי להיכנס יותר לגילמן).

היהודים עדיין התעקשו להפעיל מלאכות מסורתיות של סחר, מסחר ומלאכה, הדבר הוביל לכך  אנשים צעירים עזבו את  בתי ספר ומרכזי הלמידה כדי לעבוד יותר בסדנאות, חנויות ומשרדים.

כמו כן הם גם הגיעו לשלב שבו איישו את הרשתות של סניפי בנק וחברות ביטוח צרפתיות  והרבו לעסוק בעסקים חדשים.

חלקם של העובדים גדל באופן משמעותי מאז שהדור הצעיר רכש ידע  מספיק בצרפתית כדי לשמש כמתורגמנים לערבית.    יהודים רבים שימשו גם כמתווכים בין הבוסים הצרפתים  עם הלקוחות התוניסאים. הילדים של הדור הבא  דחפו את החברה אל החינוך המערבי וגישה למקצועות חופשיים.

 משפחות יהודיות מערביות  מיהרו לנטוש את בתיהם המסורתיים והתיישבו בדירות בודדות בקצות  הערים או בשכונות שיועדו במקור לעשירים בשכונות  החדשות  של תוניס הבירה. השינויים הכלכליים האלה הובילו לארגון מחדש של חברה יהודית: בורגנות מסחרית, תעשייתית או חקלאית ( וגם עורכי דין, רופאים, רוקחים ואדריכלים), כך עלה לגדולה  גם המעמד הבינוני שכלל בעלי חנויות, בעלי מלאכה, עובדים ומשרתי ציבור.

השואה בצפון אפריקה החלה עם כיבוש צרפת בידי גרמניה והנחתת כוחות גרמניים על אדמת תוניס. 

תחילה נדרשו להגיע יותר מ־120 איש, אבל אף יהודי לא היה מוכן לקחת את הסיכון.  הגרמנים  לקחו עשרות בני־ערובה מבין ראשי הקהילה והתחילו במאסרים המוניים ברובע היהודי, תוך כדי איומים לפוצץ את בית־הכנסת המרכזי של תוניס.

 הוועד היהודי נאלץ  לגייס ולמיין עובדי־כפייה ולהעביר אותם למחנות בהתאם להוראות הגרמניםץ

בסך־הכל קרוב ל־5000 יהודים נלקחו לעבודת־כפייה. הם פוזרו בקרוב לשלושים אתרים.

בשלב השלישי, סבא שלי, מוריס, הגיע למקום הגרוע מכל. ביזרטה.

ביזרטה הייתה נמל מפוארת שהצרפתים פיתחו. כל צי הצבא הצרפתי היה עוגן שם, והמלחים היו ממלאים את המסעדות והברים של העיר.

המחנה שהוקדם בסמוך הכיר היה הרבה פחות פסטורלי.

בתוניס היתה נקודה היסטורית יוצאת דופן בתולדות השואה בצפון אפריקה. עבודת־כפייה- בתשלום.

בעיר בספאקס הנאצים הכריזו על גיוס כפייה של  100 עובדים לצורך פריקת  כלי־רכב צבאיים ולבניית מיקלטים. את שכרם קיבלו המגויסים 

הקהילה היהודית פנתה לאזרחים עניים והציעה להם  100 פראנק ליום בתמורה לתפקיד הכפייה. מספרים כי הנאצים רצו להרחיב את עבודות הכפייה לכלל יהודי העיר, אך נשיא הקהילה הזהיר מפני התפרצות של מגיפות, והגרמנים ביטלו את המזימה שלהם. (זו הפעם הראשונה שאני משתמש במילה ‘מזימה’ פשוטה כמשמע(.

במחנה ביזארטה האסירים חולקו לקבוצות עבודה, שנוהלו על־ידי  הגרסה התוניסאית לקפאו-׳קאדרים׳ יהודים — ראשי- קבוצות, בעירץ  תורגמנים ורופאים.

מחנה ביזירטה היה אכזרי מאד, אבל איפה עוד שמעתם על מחנה כפייה שבו האסירים מקבלים גימלים מרופאים?.   סבא שלי קיבל חופש מחלה אחרי ההפצצה של המטוס הבריטי, (אני צריך לברר אם קיצצו לו את זה מהשילמים).

בביזרטה הפועלים הועסקו 14 שעות ביממה ונענשו בחומרה כיאה לחינוך הגרמני הקפדן. מי שניסה לברוח הסתכן בהוצאה להורג.  עם זאת, ההפצצות התכופות (תודה לאל) של בעלות הברית, גרמו לנאצים להעלים עין מהתקנות החמורות, ולבלות זמן רב יותר במקלטים.

ביום שישי, 7 במאי 1943, בשעות אחר־הצהריים, בעלות־הברית שיחררו את תוניס ואת ביזרטה. פחות משבוע לאחר מכן המלחמה בתוניס באה אל קיצה. כרבע מיליון חיילים גרמנים ואיטלקים נפלו בשבי בנות־הברית. כאלף גרמנים הצליחו להימלט בכוחות עצמם מתוניסיה.  כלומר, אלף גרמנים וסבא שלי, שרק נראה גרמני. כן, סבא שלי, בדיוק כמוני תכול עיניים ובעל שיער מלא ברק (בן מאה איבד 28 שיניים ואף לא שערה אחת!).

רבים מהמאזינים שואלים איך סבא תוניסאי נראה כמו לאונרדו דה קפריו, והתשובה היא שאנחנו במקור גיברלטרים עם שורשים בריטיים. דיעי זה כמו דוריס דיי או דניאל דיי לואיס. כותבים את זה ד.י.ע.י עם ע’ שותקת ו-י’ בשווא נע עם חורוק. בכל אופן, המראה המצודד של סבא שלי עזר לו מאד כשהוא חיזר אחרי סבתא שלי, אבל כשתפסו אותו חיילים בריטים, זה היה פחות סימפטי- הם חשבו שהוא גרמני בגלל העיניים הכחולות שלו, וכמעט עצרו אותו!.