הרומן הגותי הוא סוג הרומן המוצלח ביותר והנדיר ביותר. לא מדובר ברומני על ערפדים או מכשפות בהכרח, אלא ברומנים העוסקים בנפש האדם בשעות הקשות ביותר. כאשר המציאות לא מצליחה לספק, והאשליה קורצת מסביב לפינה. עלילה כזו תמצאו בין דפי הספר דונה פלור ושני בעליה שכתב הספר הברזילאי ז’וז’ה אמאדו.
הסיפור נפתח במותו של ואדיניו, בוהמני, מהמר ואלכוהוליסט שנפטר לפתע באמצע קרנבל בעיר בהאיר. ואדיניו משאירה את האלמנה דונה פלור, אשר למרות הסוררים של בעלה, הייתה מאוהבת בו.
לאחר תקופת אבל, האלמנה מושכת אליה מחזרים רבים, בינהם רוקח מקומי, תאודורו. שלא כמו ואדיניו הוא אדם הגון ומכובד. דונה מקבלת את הצעת הנישואים שלו. בעוד שבעלה החדש חסר את החושניות הנלהבת של ואדיניו, הוא מפצה בכך שהוא מספק חיים נטולי דאגות בעולם הפרמקולוגיה והמוזיקה החובבנית.
הסיבוך מתרחש ביום השנה הראשון לנישואיה, ואדיניו חוזר. כעת הוא רוח רפאים, אך לא איבד אף אחת מדרכיו הישנות., ממיטת הנישואין של דונה ועד סירי הלילה, רוח הרפאים לא הגיעה כדי לנוח.
האלמנה היא נקרעת בין לבעלה המת והנוכח לבין רצונה להמשיך כאשתו הנאמנה של תאודורו.
גיבורת הרומן היא מעין פרפרזה על חנה גונן מהספר ‘מיכאל שלי’. גם היא חייה בעיר נידחת (בבאהיה העגומה), וגם היא ממוסגרת בנופים של אמצע המאה.
הרומן שהסופר הברזילאי ז’וז’ה אמאדו כתב בשנת 1966 גרם גם לי לשאול בכל פעם האם הסיפור נמצא כולו במוחה של פלור, האם מדובר בניסיון של אישה משועממת נואשות לכבוש מחדש תחושה של שמחה, או שמא ואדיניו הוא אמיתי?
התרגום לעברית של מרים טבעון הופך את הקשה של הלחם לקשאסה, ואת פסטיבל המוות לחגיגה ברזילאית!
הספר דונה פלור ושני בעליה ז’ורז’ אמאדו יצא לאור ע”י הוצאת זמורה ביתן, בשנת 1982, מכיל 462 עמודים, תירגום: מרים טבעון.
