מתוך חורבות השכתובים של לוין הפתיע אריאל וולף עם קריאה רעננה של הטקסט.

באופן אישי הרגשתי רתיעה שהתפוגגה במהלך הצפייה במחזה. כך למשל, המלכה חבשה פיאת פורים מדובללת, אך בהמשך התברר כי זו אכן הייתה פיאה, ולמעשה המחזה הוא גיבוב מכוון בין קרקס עני, עיצוב תעשייתי, תיאטרון בתוך תיאטרון, שימוש בחומרים שונים.  הכל למעשה מצביע על המלאכותיות של מערכת היחסים בין האם לבנה. גם עיצוב דמות האם והקיסר גוק לא השאיר הרבה מקום לדמיון בהשוואה המתבקשת ליורש עצר המוכר לכולנו מהטוויטר ולאימו, המטורללת בזכות עצמה.

עיצוב התפאורה והתלבושות של ליה חוזה התמצא בלבן מטונף שהלך והתלכלך במהלך המחזה, הרבה בגדים יד שניה שאמורים לדמות מלכותיות-קרקסית-עלובה. היצירה הקרקסית-תעשייתית, לכשעצמה, מאירה את המכינקה של מערכת היחסים והאכזריות האוטומטית והמכנית של הקיסר גוק ואימו.

העיצוב הליצני של השחקנים הזכיר במידה רבה את פניוויז הליצן מהסרט ‘זה’   (אני לא יודע מי אחראי לכך אבל מדובר בגאונות).

המוזיקה של שלומי ברטונוב מקבלת השראה ממיטב הלהיטים של חנוך לוין, אותו סגנון עגוממי נכלולי של קטעי מעבר. אך עם זאת במוזיקה ‘מתבקשת’ שמאירה מחדש את סגנון הקברט המשקיף על עצמו. 

צוות השחקנים, ואתחיל לחלק מחמאות רק אם תבטיחו להנמיך ווליום,  כלל את : דניאל קדוש -הקיסר  גוק שהזכיר, כאמור את יורש העצר מהטוויטר, אבל גם שילוב מפתיע בין ג’ופרי והיפולטיוס.

נעה אוחיון שיחקה את  דמות האם, – יאזווה באופן שהזכירה את האנרגיות של יוקסטה . אלון בראל – קלאפטי היה שילוב מעניין בין המספר מעוץ לי גוץ לי לפואטרי סלאם; תומר פאר בתפקיד – ליטוטריפטר ושלל התפקידים היה מעין איש בעל אלף פרצופים שהתגמש בין סצינה לסצינה. שיר אשכנזי – שיחקה את הדמות האומללה בספצ׳י הישיש באופן שגרם לי לתהות כמה שעות ישבה בתור לקופת חולים ורשמה הערוץ על קשישים נרגנים.  אורן אלימלך גייס את האיימתניות שלו בין שלל התפקידים, אבל אל תשכח- גם גידי גוב גנב את ההצגה כששיחק גופה.

עידן ארגוב  השתלב היטב בתפקיד בורודום, אבל התפקיד של אהף היה משימה אפשרית, כפי שארחיב בהמשך. עדי שפרן בתפקידי המכנסיים של תההה וצ’יבו הייתה ‘אחל’ה גבר’, ו-יארא אזרייק –  הייתה הזמרת שנחקקה מההצגה, באותו האופן שקרן הדר נחקקה ב-‘באשכבה’

כמו כן, היו כמה חלקים ראויים לשיפור: בתחילת המחזה השחקנים מבצעים פעולות פנטומימה על הבמה. חלקם ‘צובעים’ וילון צבוע, זה נראה מאולץ ולא טבעי, ושווה לבחון את הסצינה שוב. בנוסף, היה צריך להעביר את המחזה דרמטורג. המחזה (הבוסרי, יש לציין) מעובד בצורה טובה, חיה ומעוררת. אני מעריך מאד את העבודה של כל הצוות על הפקה יוצא דופן. עם זאת, עבודה על תכנים חדשים של חנוך לוין היא הליכה על ביצים, צריך לטשטש את השכתובים של המחזאי ולהדגיש את החלקים שבזכותם המחזה ראוי לעלות על במה.

לדעתי היתה צורך חיוני להשמיט את המונולוג של אהף כרות הלשון. זה מונולוג ארוך ומתיש שמגיע בזמן של נפילת מתח לקראת סוף ההצגה, והמיאוס ניכר בקהל.

בפניה אישית לאריאל וולף- אתה פנומן ווירטואוז. יש לך מספיק כישרון כדי לפזר על פני מאה מחזות. לאחרונה היית מעצב התנועה במחזה ‘רווקים ורווקות’ של חנוך לוין בתיאטרון גשר. גם שם וגם בקיסר גוק (שאותו ביימת) היה אפקט של פיזור נוצות מתוך כרית. לתשומת ליבך.

כל הכבוד לגודמן על האומץ להעלות, שוב, מחזה בכורה של חנוך לוין ולעסוק במורכבות באומץ מפתיע ומעורר השראה!.

ואל תשכחו לא להחריש את הקהל שלכם!

כרטיסים- https://www.act-b7.co.il/140.html