גיבורו של הרומן פרנקנשטיין בבגדד מתגורר בשכונת בטאווין שבמרכז בגדאד, ושמו האדי אל-אטק. גיבורינו מבצע מעשה זק”א, ואוסף את שרידי גופות קורבנות הפיגועים במהלך חורף 2005, במטרה להדביק את החלקים הללו ולייצר בן-אדם מכונה, דרמינייטור עיראקי אשר נקרא לנקום את נקמת הנרצחים.

מה אפליקציית הפודקאסטים שלך?

כמו המפלצת בסרט “פרנקנשטיין של מרי שלי; או, הפרומתאוס המודרני “(1818), היצור שברא סעדאווי מרגיש שהוא לא מובן. הוא לא בחור רע, הוא רוצה להסביר. הוא לא הורג באופן אקראי, ובכל זאת לא מרגיש שלם.

היצור הופך לאובססיה תקשורתית ומעניק ראיונות לכלי תקשורת. הוא טוען טענות על כל ש- “מכיוון שאני מורכב מחלקי גוף של אנשים מרקעים מגוונים – עדות, שבטים, גזעים ומעמדות חברתיים – אני מייצג את התמהיל הבלתי אפשרי שמעולם לא הושג בעבר. אני האזרח העירקי האמיתי הראשון. “

היצור מאחד הלבבות (ועוקר הלבבות) הופך להיות סוג של סלבירטי, אבל כאן מתרחשת התפנית, הוא מתחיל להתפרק וצריך חלקי חילוף מגופות אנושיות.

עידן התבונה האירופי הוביל ליצירות ספרותיות שונות שעסקו בנושאים מדעיים. כך למשל הסומניום של קפלר (1634) עסק מסע אל הירח, נושא המופיע בעוד מספר יצירות של סופרים אנגליים וצרפתיים בהמשך המאה השבע עשרה.

הרומן ‘פרנקשטיין בבגדד’ מגשר בין המסרות האירופית של ספרות הספקולציה לבין הצד הערבי הלא פחות מפתיע:
בסיפורי אלף לילה מוצגים כמה סיפורים כמו “עבדאללה הדייג ועבדאללה מרמן “, הגיבור מקבל את היכולת לנשום מתחת למים ומגלה חברה צוללת תת-מימית המתוארת כהשתקפות הפוכה של החברה ביבשה, בכך שהחברה התת-מימית עוקבת אחר קומוניזם פרימיטיבי שבו מושגים כמו כסף ובגדים לא קיימים.