השבוע שני אירועים תקשורתיים גרמו לי להבין את המדיה של שנת 2018. נוכלת שהתחזה לעיוורת או אישה שנתפסה קוראת לבעלה בקולניות. הרשת לא מבחינה בין זכאי לאשם, ומחר זה יכול להיות כל אחד מאיתנו.

באחת התוכניות הנפלאות של שעה היסטורית בהשתתפות פרופ’ הרסגור.  סופר על ההוצאות להורג באירופה לאורך ההיסטוריה. הפרופ’ נתן דוגמא מרתקת למקרים בהם חוטאים הסכימו להתוודות רגע לפני ההוצאה להורג אבל ההמון המשולהב צעק ‘שריפה! שריפה! אנחנו רוצים לראות אותו על המוקד!.

החיבה האנושית לאש, דם ותמרות עשן הביאה השבוע לאירוניה של מחזה יווני. משפט ראווה לאישה שהעמידה פני עיוורת. משפט שסימא את עיני קהל הטוקבקיסטים המשולהב שלא הבין את גודל הסכנה שאירוע כזה חולל.

אני חייב לציין כי אין לי שום סנטימנט כלפי המנוולת הזו שיפי שפירא. בשנה האחרונה למדתי בסדנת כתיבה לצד אנשים עיוורים ולקויי ראיה, חויה מסעירה שאוכל לדבר עליה בהזדמנות אחרת. למדתי על עיוורון, ענווה ואנושיות. צפיתי בעיוורים שמתמסרים בשקית של במבה והולכים בקו ישר מחדר הלימודים לשירותים מבלי להחזיק בקירות או להעיזר במקל. התמודדות שאין שנית לה. אין מחילה לאדם שיעז לחקות אותה ולהשתמש בחמלה שהיא מעוררת.

אך עם זאת, אני חייב להזכיר לעצמי שאנחנו חיים במדינת חוק. אף אדם לא יכול למנות את עצמו לשופט, חוקר וקטגור במשפט הפתעה שהוא משפט ראווה שנועד לצורכיי רייטינג. האמבוש שנעשה לגברת הנאלחת שפירא, לא מגיע מתוקף חוש צדק אלא מתוקף חוש רייטינג. 

מערכת המשפט, בעייתית ככל שתהיה, היא הסמכות לשיפוט, וזה צריך להישאר כך. תארו לעצמכם מה היה קורה אם יובל המבולבל היה נחשף באותה הדרך בשידור חי, או מרגול, או דודו טופז, או אפילו רמי הויברגר שהוגשה נגדו בעבר תלונה ולא יצא ממנה כלום.

ואז הגיעה גברת הרצל

הרשת יודעת למצות את הדין בעזרת לעג והשפלה. כמו בימי הביניים כאשר גלגלו את החוטאים בזפת ונוצות-  גם עונש וגם בידור.

תעשיית הממים היא הענישה הפומבית החדשה. כמו למשל המשפחה של טיסת השוקולד בדרך לוורנה, בולגריה.

אם חברת ארקיע היתה תובעת אותם לדין, זה היה תהליך של שנים ובסופו כמה אלפי שקלים קנס. הרשת מיצתה את הדין, מטעם עצמה, עם הנאשמים. כעת הרשת עושה את אותו הדבר גם לגברת שפירא, אבל עוד לפני שהמקלדת הספיקה להתקרר, כבר עלתה לרשת גיבורה חדשה. גברת ‘הרצצצצל!’ שנתפסה בעדשת מצלמה של כתב שבדי. כולם מחפשים אותה. רוצים לראיין אותה, לדעת מי זה הרצל. אבל הפעם מדובר באישה שלא עשתה שום דבר רע. אישה המושפלת בפומבי כי היא נקלעה למקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. רגע מזוכך של התנהגות קולנית, וזהו.

הרשת, או הרייטינג, או חיבת המין האנושי לדופמין, בדיחות, רייטינג וריגושים קיברנטיים לא מבחינים בין אשם לזכאי.