ברוכים הבאים לעתיד, המקום בו העבר האפל עושה רטרו בחסות אוטסטרדת הבייטים. השאלה היא 'איך מתקדמים מכאן', ובסך הכל.... בשביל מה?.
כשאני קורא ספרים אני מתאמץ לא להשוות אותם ליצירות אחרות. הן בפרוזה והן בספרי עיון. ‘המרד נגד הגלובליזציה’ גרם לי להבין שאין מנוס מהשוואה בין נדב אייל ליובל נוח הררי. בהשוואה זו- ידו של אייל על העליונה.
https://youtube.com/playlist?list=PLZzik-5K4gHM5V5IOyymDX5HLf6NXIYW3
‘המרד נגד הגלובליזציה’ מתחיל באותה נקודה שבה מתחילים עשרות ספרים אחרים העוסקים בגלובליזציה, הפוליטיקה המודרנית בעידן טראמפ, פייסבוק ומושג הפוסט אמת.
בספר של נדב איל מתוארת הגלובליזציה כתופעה עולמית שהביאה מזור לעולם פצוע אחרי אלפי שנות מלחמות אך גבתה מחיר כבד.
הגלובליזציה כפתה שיתופי פעולה שהביאו שלום ושגשוג (באופן יחסי), אך גרמה למשברים רבים, החל מזיהום אוויר חריג וכלה בעובדי מכרות בתנאי עבדות בקונגו.
משך הזמן ההתנגדות לגלובליזציה, וההתמקדות במה שרע בה, הפך למטבע עובר לסוחר הן בקרב פוליטיקאים שמרנים והן טרוריסטים שמרנים שאמורים להציג את הצד השני של המתרס האידיאולוגי.
גלובליזציה פירושה: ‘מורכבות ביחסים הבינלאומיים, בכלכלה , בביטחון , ובהגירה’. המורכבות שבחיים בעידן הגלובליזציה מתפרשים בקרב גורמים ימניים שמרניים בתור “התייפייפות”. מכבסת מילים שמנסה להשכיח את העובדה שהם גורמים עוינים, לכאורה המשתלטים על מדינה כלשהי, והורסים ציביון חברתי-תרבותי שעליו גדלנו (שוב לכאורה) מזה דורי דורות.
הבעיה היא שהעבר הזה בסגנון Make america great again הוא עבר מדומיין.
פזמון דומה אבל שונה אנחנו שומעים גם מגורמים איסלאמיים קיצוניים שמנסים להחזיר את העטרה ליושנה לתקופת הנביא מוחמד. הגלובליזציה שמאפשרת מיליוני מוסלמים לחיות ולעבוד באירופה להתפתח ולפרנס את המשפחות שלהם, היא לא יותר מאשר אימפריאליזם תרבותי מתוחכם שכל מטרתו היא לבסס שליטה מערבית בעולם המוסלמי ולהפוך את כולם לכופרים. את הטענה הזו הפריך המזרחן ברנרד לואיס בספר המזרח התיכון אלפיים שנות היסטוריה.
בהקדמה לספר לואיס תיאר בית קפה ממוצע במזרח התיכון, מבנה רווח שנתפש כשורשי בתרבות המזרח. עם זאת, על פי לואיס, כל אלמנט בבית הקפה החל מכיסא העץ דרך כוס הקפה ונייר העיתון המודפס- כולם השפעות של המערב. כך שאי אפשר באמת להחליט מתי מפסיקה-‘שורשיות האוריינטליות’ ומתי מתחיל ההשפעה המזיקה של המערב.
ברנרד היה מפורצי הדרך לחשיבה מחודשת ורחבה יותר על הפוליטיקה של היום. נדב אייל הולך בעקבותיו של לואיס, ובעצמו מוצא דרכים חדשות לחדד את הטענות אותן הוא מעלה.
חוקרים רבים מתייחסים לנעשה בעולם דרך הפריזמה של אדוארד סעיד, דרידה או בודריאר. הטענות המורכבות והפוסטמודרניות שלהם יכולות לשכנע מעטים מאד ולהדגים באופן צר את המתרחש העולם. כך, למשל, נוצר איסור לדבר על פגיעה בזכויות נשים בעולם הערבי והאפריקאי מחמת פוסט קוליניאליזם.
נדב אייל מצא דרך פשוטה בהרבה לחדד את הטענות שלו בעזרת הפילוסופים של המאה ה-21 סטנאפיסטים.
במהלך הספר, אייל מצטט קטעים מתוך מערכונים של ראסל ברנרד ובובי מוינהאן ואפילו הסרט גבעת חלפון. כל זאת במטרה להנגיש את המסרים המורכבים בעזרת דוגמאות פשוטות.
23/09/2018יובל נח הררי ירה לעצמו ברגל, בטעות.
בספר החדש 21 מחשבות על המאה ה-21 פרופ’ יובל נח הררי עושה את הבלתי אפשרי. הוא טועה. לא מדובר בטיעון שגוי או הנחת יסוד מוטעת. יובל נח הררי ממקם את עצמו כיהודה איש-קריות מודרני, והוא הראשון להיפגע מכך. בקיץ 2011 האזנתי לראשונה ל-‘מבוא להיסטוריה עולמית’. קורס יסוד של האוניברסיטה העברית. אלפים בודדים צפו באותו הקורס (מספר מכובד מאד…
