התחרות הסתיימה. נטע נחתה. כל הבדיחות תרנגולת מוצו עד תום. כעת פנו את הבמה לחמשת המסקנות מרחיקות הלכת שלי באשר לזכיה שעשתה לכולנו שמח.
- לצפות באירוויזיון עם מוגלגים
בספרי ‘הארי פוטר’ העולם מתחלק לשלושה סוגים של אנשים- מוגלגים (אנשים ללא יכולות קסם.) בוצדמים- (מוגלגים שאימצו יכולות קסם), וטהורי דם. בעולם האירוויזיון ההגדרות האלו מתאימות כאטמי אוזניים לאוזניים.
מוגלגים-
אפילו במהלך השיר של ישראל המוגלגים יתעלמו מקדושת הרגע וינסו להעביר נושא שיחה ולספר לכולם כי ‘נטע היתה מלצרית בבית קפה שעבדתי בו’.מוגלגים מגיעים לאירוויזיון ללא ידע מוקדם וללא היכרות עם השירים. על כן הם מרגישים צורך עז לחוות את דעתם במהלך השמעת השירים, ובעצם ללא ההאזנה לשירים.
מוגלים צפויים לטעון בצקצוק מול כל זמר צעיר- ‘אויש נו, עוד ג’סטין ביבר’, מול כל זמרת צעירה- ‘עוד ביונסה’ או ‘עוד קייטי פרי’.
מוגלים לא מבינים בגאוגרפיה. כשמקדוניה נותנת דוז לאסטוניה זה נחשבת ‘פוליטיקה והצבעת שכנות’. את ההערה הזו נתן אגב ראש נציג המוגלגים ארז טל.
בוצדמים-
הבוצדמים לעומת המוגלגים הם סכנה גדולה מאד לחובבים טהורי הדם. הם מכירים את השירים מלפני ולפנים. צופים בגרסאות הסטודיו ובחזרות, אך עם זאת אינם מכבדים את קדושת המעמד.
הבוצדמים מנסים לחפות על דמם הלא טהור בכך שהם יושבים בתחרות עם אוטו-טיון, מטרונום ומד צלילים כדי לבחון האם הזמרים ירדו סולם, פספסו תו, התחילו נמוך מדי או ביצעו את השיר טוב יותר במסיבה באמסטרדם או מדריד. הבוצדמים מנתחים את המנעד הקולי של השירים בזמן השירים באופן שמטמא את קדושת המעמד. הדבר דומה לנוצרים אוהבי ישראל שמתארחים בליל הסדר ומוציאים לחמניה בזמן ‘הא לחמא עניא’.
- נא לא לאפשר לפורטוגל לנצח יותר. לעולם.
המדינה המערב אירופאית המתינה עשרות שנים לניצחון שהביא סלבדור סוברל. עם זאת הפורטוגלים לא הפנימו את העניין שניצחון גדול מביא אחריות גדולה. אירוויזיון 2018 היה הזול ביותר מבחינה הפקתית. הפורטוגזים ויתרו על מסכי לד ובמקומם התקינו פליקרים מהבהבים וכואבים בעיניים. זמרים ממלטה ועד גרמניה נאלצו להביא מסכים משל עצמם. החובבים בקהל דיווחו על עומס ודוחק.
גרוע מכל המנחות של התחרות. ארבע נשים חסרות כריזמה עם טקסט של טקס סיום כיתה ט’ במקיף העממי של ליסבון.
כמובן ששום דבר לא יעפיל על היציאה האומללה של סלבדור סוברל נגד השיר של נטע. מה שהוכיח כי מדובר באמיר חצרוני הפורטוגלי.
- השנה שבה נפטרנו מה-‘קבועות’-
אזרביג’אן, יוון, ארמניה, רוסיה ורומניה (וגם אוקראינה ושבדיה) הן המדינות שאף גמר לא שלם בלעדיהם, מלבד הגמר הנוכחי. השנה נפטרנו מארבע המדינות שבהחלט לא הגיע להן לעלות לגמר. כל מדינה וסיבתה היא. אפילו אזרביג’אן שנוהגת לרכוש כרטיסי סים למטרת הצבעות עשתה את הבלתי אפשרי ולא עלתה לגמר.
- מוטיבציות וספקולציות, כשההימורים משנים את הטבלה-
השופטים הכתירו את אוסטריה המשעממת בתור הזוכה ואת נטע במקום השלישי.
למה?- ככל הנראה המאבק בין ישראל לקפריסין גרם להם להקל ראש במדינות המובילות ולהתמקד בשירים אחרים. יתר על כן השופטים בקפריסין וישראל התעלמו אלו מאלו בעוד הקהל הרעיף נקודות ואהבה (קפריסין נתנה 10 נקודות לישראל!!). מצד אחד ההצבעה השנה היתה המותחת ביותר מאז תחילת שיטת הקהל והשופטים. עם זאת התוצאות משקפות יותר את המודעות של השופטים להימורים באינטרנט מאשר את הטעם ה-‘אמיתי’ שלהם.
בונוס: נטע זכתה למקום הרביעי בלבד בקרב הקהל בחצי הגמר. אותו מקום ניתן גם לאימרי זיו בשנה שעברה. לאימרי היו יותר נקודות.
- בין הכרזת העצמאות למלחמת העצמאות-
בחגיגות הניצחון הקולניות בכיכר רבין הרגשתי כמו בן גוריון לאחר הכרזת העצמאות. כמו שראש הממשלה הראשון חזה את המאבק העיקש על עצמאות המדינה כך גם אני חושש מהמלחמה המתקרבת. וזאת לא המלחמה עם סוריה.
בישראל ישנן קבוצות רבות של חובבים, חלקם בית הילל חלקם בית שמאי, חלקם חסידים, חלקם מתנגדים. בקרוב מאד אנחנו צפויים לתחילת המאבקים של אחורי הקלעים, מי יזכה להתנדב, מי יזכה ללוות משלחת, מי יקבל כרטיסים VIP ומי ישמור לעצמו מקום ביציע. כמות הפוליטיקה והאינטריגות שמלבים פוסטים עקובים משיימינג עלולים להפוך את האירוע המשמח למאבק מתמשך.
אם המאבקים הפנימיים לא יספיקו, המאבק על האירוויזיון בירושלים עלול להסלים כאשר כל אותם גורמים שמרניים ירצו מצד אחד להעלות את ירושלים על ראש שמחתם ולהרים אצבע משולשת לאירופה ומצד שני יבקשו להתחשב ברגשות הדתיים שלא ישמח ממצעד הגאווה המתעתד לחלל את קדושת העיר.
בהצלחה לשני הצדדים.
לקריאת
