אם תעירו את הסופרת שגית אמת באמצע הלילה היא כנראה תספר לכם על הצמות הג’ינג’יות של ויקטור פרנקל. בינתיים היא לא תכתוב ביוגרפיה על דמות היסטורית, אבל עם יד על הלב, היא בטח היתה רוצה גרסת כיסוי של נינה סימון לשיר של תרצה אתר. 

איזה ספר הכי אהבת כילדה, ולמה?

 הייתי תולעת ספרים. קראתי הכל. ספרים לגילי/ ספרים לא לגילי, הכל. להורים היתה ספרייה ענקית ובשעות השעמום הארוכות של הילדות (נראה לי שבילדות של היום אין כאלה) קראתי. קשה לי לבחור ספר אחד,אבל אם אני ממש חייבת אז אני בוחרת את האסופית – קראתי אותו עשרות פעמים וכבר ידעתי חלקים ממנו בעל פה. משהו בדמותה של אן שרלי, האסופית היתומה, המתגברת על קשיי החיים מצוידת בדמיון אינסופי, הומור, ונפש רגישה, דיבר אלי מאד. לפני שנים קניתי בחנות יד שנייה את המהדורה הישנה של הספר. ומאז הוא עומד אצלי בחדר העבודה – כרך ישן ומתפורר של ספר שבתוכו דמות שהשפיעה על חיי ועל תפיסת עולמי לא פחות מדמויות אמיתיות שפגשתי לאורך החיים.

האם יש ספר ששינה את חייך, ולמה?

האדם מחפש משמעות / ויקטור פרנקל – קראתי אותו כשהייתי בת 12. לא ספר לילדה, ובכל זאת אבא שלי קנה לי אותו במתנה. חליתי אז בסרטן והוא חשב שהספר הזה יעזור לי לצקת משמעות בכאב ובייסורי הגוף והנפש. הוא צדק. למרות שחלקים ממנו לא הבנתי, היו דברים שנשארו חרוטים אצלי עמוק ועזרו לי לעבור את התקופה החשוכה ההיא. 

יש שפה שהיית רוצה ש-‘ימים לראות’ תתורגם אליה? (חוץ מאנגלית)

אולי גרמנית. רק בגלל שיש לי משפחה וחברים בגרמניה, והייתי שמחה שהם יקראו את הספר.

האם לקחת לכתיבת הספר משהו מסדנאות הביבליותרפיה שאת מעבירה?

תלמידי הם המורים הכי גדולים שלי והכתיבה שלי, גם כשהיא בדיונית, תמיד נובעת ממעמקי הלב ותמיד אישית. הכתיבה היא הזדמנות עבורי לחזור לground zero  ל”זירות הפשע” של חיי, בתחפושת של דמות אחרת. התלמידים שלי לא מפסיקים ללמד אותי על תשוקה לכתיבה, על אומץ, ומקוריות. אין דרך טובה יותר ללמוד מאשר ללמד.

על איזו דמות היסטורית היית מוכנה לכתוב ביוגרפיה?

לפני כמה שנים כתבתי מחזה על המשוררת תרצה אתר. המחזה (“בגלל הלילה”) עלה כהצגה בבית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים ואחר כך עבר ל”הבימה”. הייתי אובססיבית לגבי פיענוח דמותה. רציתי להבין משהו עמוק על המורכבות הרגשית שלה, כתיבתה, ויחסיה עם אביה. עוד לפני שכתבתי, עשיתי תחקיר שנפרש על פני שנה שלמה – קראתי כל מה שאפשר, פגשתי את ילדיה, קרובים וחברות קרובות,ועד היום אני נוצרת בתוכי סודות ששמורים איתי לעד.

למה דווקא תרצה אתר?

לא יודעת….יש המון דמויות מעניינות, אבל מאז ההצגה ההיא לא בערה בי תשוקה כזאת לכתוב על שום דמות אמיתית. עד שזה יפגוש אותי שוב, אני אכתוב על דמויות בדיוניות.

אם היית יכולה לבחור בשיר שיהיה הפסקול של ‘ימים לראות’, באיזה שיר היית בוחרת?

טוב, זה קל –  I’m feeling good  של נינה סימון. גם כי סופי, גיבורת הספר שלי, אוהבת להאזין לשיר הזה, וגם כי משהו בגרוב הג’אזי, המתוק מריר הזה, מתאים מאד לרוח הספר.

[wpdevart_youtube width=”640″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]OfJRX-8SXOs[/wpdevart_youtube]

על איזה ספר ישראלי את ממליצה?

מה אתה מסתכל על – מאת תמר מרין – זהו ספר של סיפורים קצרים, חזקים ומעוררי מחשבה. העברית של תמר חשופה, פשוטה וחדה כתער. משהו באני הדוברת, בזוית המבט המרוחקת, הכמעט זרה, המתארת כל סיטואציה כאילו היא חלק ממנה, אבל גם לא, עם מינימום פרשנות ומעט מאד תודעה, עושים את הכתיבה של תמר כך כך מיוחדת. ממליצה בחום.