הכתם של סרטון ה-‘ערבים נוהרים לקלפיות’ הוא אות קלון על העם היהודי לדורותיו. שריד  מעידן ה-‘פוסט בושה’ ששוטף את העולם בימים אלו  ובקרוב יימחה. הזיכרון לטווח קצר של המין האנושי משרת נאמנה את הגזענים, המשמיצים והמשסעים מהבית הלבן, דרך נשיאי הפיליפינים, הונגריה וברזיל וגם את ישראל. עידן הפוסט בושה יימחה מכיוון שהרשתות החברתיות שיצרו את התסיסה וליבו את השנאות שהובילו לעליית עידן ה-‘פוסט בושה’ הן אותן הרשתות שלא יאפשרו לשליטים יחידנים להתנהל בחופשיות.

בחמישים השנים האחרונות שוטף את העולם גל של דמוקרטיזציה, אף אחד לא האמין שמדינות כמו פקיסטן ואינדונזיה ילכו לבחירות דמוקרטיות אבל אף אחד לא האמין שטורקיה תמחה את זכר אטאטורק ושברזיל תתגעגע לימי החונטות הצבאיות.

תהליך של דמוקרטיזציה, בכל מקום בעולם הוא תהליך קשה, שכן- הוא מאלץ אותנו להניח את הקתרזיס בצד. מונע מאיתנו להצביע על אשמים ולאתר בקלות אחראים לכל נגע ומחלה. ימי שלום דורשים סבלנות. שגשוג כלכלי וחברתי מלווה בתהליך נביטה מייסר.

דמגוגיה היא עניין מהפנט, כמו המשל על הנחש שליקק מנסרה, טעם את הדם של עצמו והמשיך ללקק. אסור לתת לדמגוגיה לגיטמציה, אפילו להתבדח עליה בקלילות או להפוך אותה למטבע לשון.

בדיחת ה-‘מצביעים נוהרים’, ‘ההיפסטרים נוהרים’, ‘החילונים נוהרים’-  חזרו שוב ושוב ביום הבחירות. החרפה הפכה למטבע לשון, הדימוי של מפת המזרח התיכון ברקע והטון המאיים- אין בהם שום דבר מצחיק או משעשע. הם מקלילים את הבושה ועושים בה שימוש אירוני.

הומור הוא דבר מיוחד מאד. הוא מקל על סבל, משכך אשמה ומצוקה, הוא כלי הישרדותי. למשפט כמו ‘הערבים נוהרים לקלפיות’ אין את הזכות לקבל את פרס ההומור ולהפוך למטבע לשון.  אנחנו מתקרבים לבחירות ארציות, ואסור שייעשה שום שימוש באותו מונולוג מלבד שימוש לצורך הכפשה.