חייב להיות משהו בספרות השבדית שכל כך מרתקת אליה קוראים מרחבי העולם. סקנדינביה היא סיפור הצלחה כלכלי וחברתי, שרק השאננות בנושאיי הגירה יכולת להפר. החלק הצפוני של הים הבלתי שופע מקומות שלווים ופסטורלים עד כדי בחילה. חורפים אורכים ומתישים. הסיכוי של מישהו להירצח נמוך ברבע מהסיכוי של אדם להתאבד בחורף.

עם זאת, רצח בספרות הסקניבניבית היא מוסכמת יסוד, כמעט כמו האישה השמנה שמתה בסוף כל אופרה.

את הספר ‘תני לי לאחוז בידך’, התחלתי לקרוא מתוך תקווה למצוא בו איזון בין הקרחונים של שבדיה לבין החופים של ארגנטינה. בין הסוציאליזם המבורך בשטוקהולם לבין שלטון החונטות של בואונוס איירס. למרות שסיימתי את הספר והבנתי מה קרה, לא הצלחתי להבין כמעט כלום.

מדובר בספר ביקורים של הסופרת השבדית טובה אלסטרדאל, שזכה בפרס האקדמיה השבדית בשנת 2014.

משום מה לא הצלחתי להרגיש מתח במהלך הספר. למרות קווי העלילה המתפצלים והדמויות השונות, המסעות בג’ונגלים, החטיפות והמפגשים עם חבורות הגרילה, לא היה טמון סוד מופלא ומדהים בתוך הסיפורים. לא הצלחתי להרגיש  שישנה תוחלת למסעות ולחקירות המסועפות.

אולי לא התחדדתי מספיק בשביל הספרות השבדית, אבל כקורא מיומן שמנסה למצוא את שאר הרוח, הרמזים, והסיפורים המקבילים, הטענות על ‘מצב האדם’, או סיפור מפורט על הבדידות הנורדית. לצערי לא הצלחתי למצוא שום דבר.

נסיבות היעלמותה של האם לא נשמעות משכנעות במיוחד. תהליך החקירה של הלן לא מנומק. נדמה שהסופרת מנסה לקלף את הסודות מעל לסיפור הגולמי ולחשוף את האמת מאחורי סיפור ההתאבדות של האחות וההיעלמות של האם. בפועל הקריאה בספר גרמה לי להרגיש כאילו טובה אלסטרדאל גירדה את הקליפה במקום לקלף אותה ואני נשארתי עם טעם לוואי  מקריאת הספר שהמבקרים גמרו עליו את ההלל.

תני לי לאחוז בידך. מאת: טובה אלסטרדאל

יצא לאור ע”י הוצאת סלע ספרים, בשנת 2015, מכיל 352 עמודים, תירגום: יעל צובארי.