“אני חייב להתחיל מהסתייגות מפרס נובל והאופן בו הוא מסמן סופרים מסויימים (לא בהכרח בגלל סיבות ספרותיות).

לעיתים קרובות הפרס מרוכז בפרסונה של הסופר שמתהדר בפרס. במקרים רבים מדובר בפשרה, קזורו אישגורו היה מעין סופר כזה שלא איים על אף אחד וזכה בפרס.

סמואל דילייני יכול לתקן את המעוות, בענווה גדולה. הוא ,אומנם , סופר מדע בדיוני, וצריך לציין כי תמיד ניסו להבדיל בין הז’אנרי (הפופולארי) לקאנוני, אבל כיום יש בלבול. סופרים כמו אישיגורו ופיליפ רות נגעו באספקטים של מדע בדיוני (ואולי אפילו הושפעו מדילייני בעצמו).

דילייני ראוי לפרס בגלל האיכות של הספרותית שלו, וגם בגלל שאיתגר את השיח הפוליטי (באופן שרלוונטי עד היום). הספרים הגדולים שלו הוא ‘נובה’, דלגרן’ ו-‘העיר הדוממת’. איכות התרגום לא מזהירה בעיקר משום שאלו ספרי מדע בדיוני.

יתר על כן, הוא היה ‘אחר’ של כל דבר. הוא האפרו אמריקאי הראשון שכתב מדע בדיוני (ואחד הבודדים), הוא היה הומו (כיום הנושא מרכזי מאד, לא רק בספרות ספקולטיבית). דילייני הניח את היסודות לשיח פתוח בנושאים של מגדר. מאז ראשית דרכו הוא עסק בהחלפת גופים ועולמות בהם יש יותר משני מגדרים.

הוא גם כתב ספרי תאוריה פוליטית: איך אנחנו חושבים במונחים של מעמד וגזע, ואיך זה משפיע על האופן בן נכתבים רומנים.

גם אני הושפעתי ממנו, כך שאני טופח לעצמי על השכם שאני ממליץ עליו.”