מבחן התולעת עם אלון יששכר- התסריאטי ואיש הקריאייטיב שפתר אחרי עשרות שנים את חידת הצ’ופצ’יק של הקומקום.

 

איך אתה משלב אהבה לדעת וידע עם כתיבה שיווקית ופרסומית?

יש לא מעט מהכתיבה השיווקית/פרסומית שמצריכה גם תחקיר ופיצוח וכל הדברים האלה שהם חלק מתהליך יצירתי, שאינו שונה במיוחד כשמדובר בתכנים שאינם שיווקים ופרסומיים. כלומר האהבה לדעת וידע נחוצה גם בלא מעט מהפעמים בהם אני כותב תסריט שיווקי או פרסומי.

עם זאת, ברור שיש פעמים שבהם אני לוקח עבודות שיווקיות/פרסומיות שאני פחות נהנה לעשות, מתוך הבנה שאי אפשר ליהנות מהכל, כל הזמן. ובעיקר – זו פרנסה שמאפשרת לי להתעסק בדברים שאני כן נהנה מהם יותר ואוהב אותם, שבטווח הקצר קשה עד בלתי אפשרי להתפרנס מהם. למשל תחקיר ופיתוח לרעיון דוקומנטרי חדש, כתיבה של סדרת טלוויזיה בשלבים שטרם הגיעו לקרן/מפיק/גוף שידור, וכן הלאה. האיזון בין פרנסה מדברים שלפעמים לא הכי בא לך לעשות אבל מכניסים לך כסף, ליצירה שאתה מאוד רוצה לעשות אבל אינה מניבה פרנסה – הוא איזון עדין, שהפרה שלו לכאן או לכאן יכולה ליצור תסכולים. אני משתדל לשמור על האיזון הזה כמה שאפשר.

 

איך הגעת לאייטם של קיצור תולדות הבולבול ואילו תגובות קיבלת עליו?

הרעיון לסדרה של “כאן עברית” התחילה ממחשבה שהייתה לי על פתגמים מאוד נפוצים שאנחנו משתמשים בהם במשמעות הפוכה מהמשמעות המקורית שלהם. אחרי שעשינו שבעה פרקים מהסוג הזה, הרגשנו שמיצינו ושצריך קונספט נוסף. אז אם אפשר לקרוא לזה ככה – “העונה השנייה” של כאן עברית עוסקת בגלגולה של מילה. כלומר איך נבחרה מילה ספציפית לייצג את הדבר שהיא מייצגת. אז היה לנו פרק על עגבנייה, ועל פרת משה רבנו, וזין היה הפרק השלישי. הגעתי אליו כמו שאני מגיע לרוב רובם של הדברים – שוטטות באינטרנט, באתרים שונים שעוסקים בשפה העברית. אני מחפש מילים עם סיפור עסיסי מאחוריהם, עם היסטוריה מעניינת, וכמובן – שתהיינה מילים מספיק נפוצות ומדוברות כדי שאנשים יוכלו להזדהות עם התוכן, לאהוב ולשתף. התגובות על הפרק של הזין היו לכאן ולכאן. חלק אהבו, חלק לא. כמו כל דבר שאני

מערכון מועדף מ-‘היהודים באים’? –

הלל ושמאי. ביליתי לא מעט זמן בקריאה על היסטוריה יהודית, כדי למצוא סיפור שהוא גם יחסית לא מוכר וגם יש בו פוטנציאל קומי.
בימי בית שני, ההנהגה הרוחנית של העם היהודי לאורך משהו כמו 200 שנה, הייתה מורכבת מזוגות חכמים שכיהנו יחד כראשי הדור – אחד כנשיא ואחד כאב בית הדין של הסנהדרין. היו סה”כ חמישה זוגות, לאורך תקופה של חמישה דורות. קוראים לתקופה הזו תקופת הזוגות. גיליתי שהזוג שהכי מוכר לנו מהתקופה הזו, הלל ושמאי, לא תמיד היו הלל ושמאי. בהתחלה היו הלל ומנחם. במשנה כתוב באופן די עמום “יצא מנחם, נכנס שמאי”, ולא מפרטים מה בדיוק קרה שם בזוגיות שהוביל לפרידה הזו. אז כמובן שיש כאן פוטנציאל לחגיגה קומית, וניצלנו אותו היטב. יחד עם רמי פרג כתבתי את המערכון, שמספר שמנחם גרר את הלל למסיבת חילופי זוגות, ה”סווינגהדרין”, והלל, שבהתחלה בכלל לא היה בקטע של המסיבה, פוגש שם את שמאי, והם מתחילים להתפלפל, והשאר היסטוריה.

 

 

 

 איך גילית איך ילדים באים לעולם?

מניח שמתישהו סיפרו לי או גיליתי איכשהו. אין לי זיכרון ממשי של הרגע הזה.

איזו עובדה מדהימה אותך בכל פעם מחדש?

אנשים שלא חוקרים מספיק דברים ומקבלים דברים שאומרים להם/שהם קוראים/רואים ככזה ראה וקדש, או הולכים אחרי אדם או רעיון באופן עיוור, ולא בוחנים דברים בעין ביקורתית. זה בולט ביתר שאת בעידן של חדשות הכזב והרשתות החברתיות.
בין אם זו בורות, או תמימות, או שילוב של השניים – זו תופעה שמדהימה/מפתיעה/מתסכלת אותי בכל פעם מחדש, למרות שאני צריך כבר להפנים שזה חלק מטבע האדם וכנראה יישאר איתנו לעד. יכול להיות שיש טכנולוגיות שמעצימות ומנצלות את התכונה האנושית הזו, אבל כאמור היא כנראה תמיד הייתה שם, והיא כאן כדי להישאר. צריך לעשות את מירב המאמצים כדי לצמצם את הנזקים של התופעה הזו.

שלושה דברים שבגללם כדאי להיתקע איתך על אי בודד.

תושיה, חיבוקים, צחוקים

 אם היו כותבים ספר ילדים על חייך, מה לדעתך היה שמו של הספר?

ג’ינג’י

ספר ישראלי שאהבת לאחרונה – שתיים דובים של מאיר שלו.

 

זמר ישראלי שתרצה לפרגן לו – דורי בן זאב. חולה עליו ועל תכנית הרדיו שלו.

https://www.youtube.com/watch?v=eV4sXii-boM

 

פודקאסט ישראלי שתרצה לפרגן לו – שיר אחד. מאוד אוהב את הפודקאסט הזה.