לאחרונה הזדמן לי לקרוא את הביוגרפיה של היטלר מאת יואכים פסט. זו הביוגרפיה השניה אודות היטלר שאני קורא, (הראשונה הייתה של איאן קרשו) ובפוסט הקרוב אחלוק מספר מסקנות מהקריאה בשתיהן.

בן הערובה של העם הגרמני

את הביוגרפיה ‘דיוקנו של לא איש’ כתב חוקר גרמני שחווה את מלחמת העולם השניה על בשרו. בדצמבר 1944, כשמלאו לו 18, החליט פסט להתגייס לורמאכט , בעיקר כדי להימנע מגיוסו לוואפן-אס-אס .
פסט לא הכניס את עצמו למשוואה בכתיבה על היטלר. כשבניו ביקשו ממנו לכתוב על חוויותיו אחרי המלחמה, הוא הגיב: “לא רציתי לדבר על זה אז, ואני לא רוצה עכשיו. זה מזכיר לי שלא יכולתי לעשות שום דבר עם הידע שלי”.
בביוגרפיה שכתב יואכים פסט מוצגת לראווה הפסיכולוגיה של היטלר והאנשים המעורבים בתהליך המלחמתי. זאת לצד פרישה נרחבת של מכתמים העוסקים בין התרבות הפוליטית של גרמניה לעלייתו של היטלר.
למעשה אותה מלחמת העולם השנייה (אשר לשמה קראתי את הספר) תופסת 150 עמודים מועטים בסופם של צמד הכרכים של פסט. שאר הזמן אנחנו מתמקדים באישיותו של היטלר, בעולמו הפנימי, במוטיבציה להתנהגות ולמעשים.
עם זאת, יואכים פסט מציג כי היטלר כמעט ולא קיים ללא התחום הפוליטי ולמעשה היה תופעה שולית קיצונית.

היבריס, נמסיס ואנטישמיות

האם היטלר היה אנטישמי מבטן ומלידה או שהאנטישמיות שלו הייתה תחבולה פוליטית שנועדה לשלהב את ההמונים?.
את התשובה מצאתי בצד השני של שני כרכים מפלצתיים בשם ‘היבריס’ ו-‘נמסיס’. קיצור תולדות הביוגרפיה של היטלר. במאמר מוסגר אספר שהאזנתי לספרים המוקלטים, והיה עליי לנפות שליש מהתוכן שהוקדש להערות השוליים הארוכות והמשמימות של קרשו.
בקצרה אספר שהזרעים היו תמיד שם, בתוכו . האנטישמיות הייתה מוטמעת באותו חלק באוסטריה בו נולד – אך שנאת היהודים הגיעה לרום שיפלותה בתום מלחמת העולם הראשונה. כאשר האשים את היהודים בתבוסה של גרמניה. מעל לכל, קרשו נימק שהפירר לא היה אותו הפירר שאנו מכירים לולא היה מאמין לעומק, בכנות, ללא עוררין בכל מה שאמר, במיוחד על יהודים.
באופן נרחב יותר קרשאו התייחס למחקר על הצורר באופן מקיף וכולל שהרחיב את כל האפשרויות והסברות, עם סימוכין מכל תיק ארכיון וכל רשומה ביבליוגרפית. הביוגרפיה מתחילה משורשיו המשפחתיים ומשתרעת על פני מהלך חייו בשני כרכים העוסקים בילדותו עד לכיבוש חבל הריין בשנת 1936 (היבריס) ומעלייתו לשלטון ועד מפלתו בשנת 1945 (נמסיס).
למרות ששני הכרכים עמוסים בפירוטים של גייסות, אוגדות, פגישות והסכמים (שנעודו להיות מופרים), קרשאו מקפיד להבהיר נקודה מעניינת באשר לצורר. אדולף היטלר לא היה אחראי יחיד למלחמת העולם השניה. הוא לא יכל למשלול ב-68 מיליון איש כמו בובות מריונטה.

לסיכום יואכים פסט הציג תמונה פסיכולוגיסטית, אשר מבוססת בחלקה על ראיות, וברובה על ההנחה ש-‘אדם הוא תבנית נוף מולדתו’. הרומן המצהיב של פסט מנסה לשחזר סילואטה של פסיכוזה דרך העולם התרבותי.
עם זאת, ‘היבריס’ ו-‘נמסיס’ של איאן קרשאו היו ארוכים, מסורבלים, עד כי היה קשה להבדיל בין עיקר לתפל, ובמקרים רבים הרגשתי כאילו אני שוחה במעגלים בין יומני הפגישות של הפיהרר, ומתמקד בתמונת פסיפס בעזרת זכוכית מגדלת.

הביוגרפיה של היטלר כוללת את היטלר / כרכים א-ב א- היבריס 1936-1889, ב- נמסיס 1945-1936 איאן קרשו יצא לאור ע”י הוצאת עם עובד, בשנת 2005,