הרומן חשוך, כמעט לילה ה מתרחש בפולין בשנת 2012 בחודש נובמבר. גיבורת הרומן היא עיתונאית צעירה מהעיר וורשה בשם אַליציה טאבור. הגיבור חוזרת אל עיר הולדתה וַולְבּז׳יך בה נעלמו כמה ילדים באופן מסתורי.
אליציה לא ביקרה באותה העיר במשך חמש עשרה שנה שנה, מאז שאביה מת. הטרגדיות לא פסקו לבוא על המשפחה הפולנית . האחות האהובה אווה התאבדה ובהמשך התברר שאביה הזניח אותן . הוא היה היסטוריון שהשתכנע כי אוצרה של הנסיכה דייזי הוסתר בסביבת טירת קישיא . אביה של אליציה הוא דוגמה מושלמת לאדם שעולמו האמיתי טושטש לחלוטין מחלומות עד שלא יכול היה לטפל בבנותיו.
אַליציה הגיבורה של חשוך, כמעט לילה היא אישה שבחרה בבדידות. השיבה ל- וַולְבּז׳יך היא שיבה אל עצמה ואל האישה שהייתה יכולה להיות. אך עם זאת מאפשרת לה להתחקות אחר פרשה אפילה מתולדות העיר.
הפרשה אותה אַליציה חושפת מתגלה בד בבד עם הגילויים לגבי המשפחה שלה. כך למשל, וזה לא ספוילר, היא טוענת שאחותה הייתה מפונקת ומי שפינקה אותה הייתה אמא שלה. כאשר האב התאבד, הבת המעודפתה גילתה שאמא שלה לא אהבה אותם מספיק (כי היה מישהו אחר שהיא אהבה יותר) ולכן לא יכלה לשאת עוד את חייה.
במהלך הרומן אַליציה מגלה על ההשפעה המזיקה של הכנסייה הקתולית לחיי הקהילה, ודי בכך כדי לאפשר לקוראי הביקורת לדמיין בעצמן את עומק העוולה והאייוולת.
הדמויות ברומן של יואנה באטור רודפות אחר כוחה של השפה – שמה של אַליציה הוא, בלועזית, אליסיה, כדמות הראשית של ספר הילדים. – אליסיה נמצאת בנקודת המפנה הקסומה שבין המציאות לבין הגילוי על העולם האפל שבו נעשים דברים שלו ייעשו.
כתיבה של יואנה באטור היא עתירת ביטוי, שופעת ברקי מחשבה, נוגעת בשרשי הדברים ומעוררת את הקורא על ידי סיפור המסגרת שבו נשזרים סיפורים העבר. סוד הקסם של באטור הוא בכך שהיא מציגה את הדמויות הסובבות את באטור, כמעין ‘חברים למסע’: אלברט קוקוקה, ידידו הוותיק של האב של אַליציה, הספרנית הטרנסג’נדרית סלסטיינה, בעלת חנות לחיות מחמד. אלה דמויות חיוביות הנלחמות נגד הרוע שבכל מקום. דמויות רבות המופיעות ברומן נבנו על פי עיקרון פשוט של ניגודיות. יתרה מכך הם אינם מאופיינים באיזו אידיאליזציה של אנשים בסגנון ‘מלח הארץ’. הדמויות מתוארות בצבעוניות, הם נראים אותנטיים, עם זאת יש לציין שהאמונות התפלות של תושבי וַולְבּז׳יך מצטיירים בצורה גרוטסקית למדי.
כמו כן יש להדגיש לטובה את התרגום של עילי הלפרין, שהיטיב לתרגם באופן ישראלי עממי .
אפילו טוקבקים פולניים שהשתלבו בסיפור בצורה קולחת, ובעיקר סיסמה אחת שכבשה אותי:
“תיקן טוב הוא תיקן מת”
. התרבות הפולנית היא נכס תרבותי וטוב שיש מתרגמים מוכשרים כמו עילי הלפרין.
“חשוך, כמעט לילה” הוא רומן רב פנים. החזית היא כמובן הנושא הפלילי, ולצדו סיפורו המשפחתי של אַליציה טאבּוֹר. חוט חברתי-דתי צומח בקרבתו ומצרף אליו פרשנות פוליטית וחברתית. במעבה הסיפור, ישנם קולות מנוגדים וסיפורים שונים, ביניהם המעניין ביותר הוא סיפורו של אלברט קוקולק על תקופת מלחמת העולם השנייה.
לקריאת
