החודש יצא לי לנכוח פעמיים בערב השירה בציבור הדו לשוני מאמה מיה. פעם אחת קיבלתי הזמנה. פעם שניה חבר עשה לי הפתעה ברגע האחרון על מפתן הבימה (ואני לא התוודיתי כדי לא לפגוע בו) .
אני חייב לציין שהופתעתי מעל למשוער. לא בגלל שאני מפקפק ביכולות של תיאטרון הבימה והבמאי ומשה קפטן. אלא מכיוון שאני גרינץ’ של נוסטלגיה. השירים של להקת אבבא כבר שחוקים מרוב שימוש.
עם זאת, הגרסה הישראלית רעננה את הפופ המאוס באופן מעורר פליאה. הצפייה החוזרת גרמה לי להבין למה.
“מאמא מיה” הוא כנראה מחזמר הג’וקבוקס המצליח בכל הזמנים. השירים של להקת אבבא תורגמו ללמעלה מ-20 מדינות. אני בספק רב אם באחת מהן תיאטרון לאומי לקח את הפיקוד.
כמו כן, המחזמר גרם לי לתהות האם ניתן ‘להכשיר אותו’ עבור קהל דתי (כפי שצינזרו את ‘עלובי החיים’). את ‘מאמא מיה’ אומנם יהיה קל למכור לקהל דתי (כי אלו שירים מבית אבבא), אבל מצד שני, עדיין מדובר במחזמר על ממזרה שבילו עם אמא שלה את הקיץ שבעקבותיו הרתה.
האלמנט המרכזי במחזמר הוא כמובן הבימוי. משה קפטן הוא איש עסקים מצוין. הוא יודע תמיד מתי להבליט את הבימוי ומתי לתת לקמץ בווירטואוזיות שלו כדי לתת מקום למחזמר. מאמא מיה מדברת בעד עצמה, כך שאפילו זעקות השבר SOS בוצעו כמונולוג שרובו התנהל בקדמת הבמה, כשמסך קדמי מתוח מאחוריו.
ניכר שעצם המחזמר נכתב במינון נכון ומהונדס של בלדות ושירים קצביים, באופן שמאזן את החוויה. כמו רכבת הרים לכל המשפחה. ללא לולאות מבחילות מצד אחד, ומצד השני זה גם לא מסלול נינוח ושליו.
המחזמר הועלה בהצלחה רבה ברחבי אירופה בגרסאות ובשפות מקומיות, וספק רב האם מישהו שאל כיצד ניתן לתרגם את המחזמר לסטנדרטים הגבוהים שהשפה העברית מציבה. אלי ביז’אווי, רב אומן בתחומו, הצליח לטשטש את הנזקים ברגישות ובנחישות.
הבעיה העיקרית של תרגום שירי אבבא קשורה לכך שהשירים רפטטיביים מאד. פזמונים קצרים וקליטים שחוזרים שוב ושוב. בעברית כמעט ואין פזמונים קצרים כל כך.
השפה העברית מורכבת, ומשפטים שחוזרים על עצמם- ממצים את עצמם. בשיר I DO, ביז’אווי תרגם את המצלול, כך שהפזמון חזק בכמה גרסאות עם מילים דומות כמו- ‘ידעו’. השיר, Lay all your love on me, לעומתו, תורגם בתור פזמון פסטיגלי שחזר על עצמו.
במקרה אחר התרגום גרם לי להרים גבה. בשיר Under attack השתרבבה שורה שאמרה- ‘ביקשתי אבא וקיבלתי שלושה’. את השיר לא הכרתי לפני כן (אחד האלמוניים של אבבא). עד כתיבת שורות אלו הייתי בטוח שהשיר נכתב במיוחד עבור המחזמר.
אומנם התרגום מוצלח, אבל היה מקום לאקלם יותר את התרגום. השורה If I had a little money יכלה להפוך בקלות ל- ‘כן, לו רק הייתי רוטשילד’.
התפאורה של ערן עצמון הזכירה במובנים רבים את הפשטות המפתיעה של ‘עלובי החיים’. כמה מסכים קלילים המדמים רחוב, רציפים הנכנסים מימין ומשמאל ומשלימים בקלות תפאורות שונות הבמה המסתובבת במערכה השניה הייתה עוצרת נשימה, והמחישה בקלות את מעגליות הסיפור של האם והבת גיבורות הלילה.
בטח תהנו לקרוא
תרגום לשיר Safer מהמחזמר- First Date
תרגום של שיר מהמחזמר First Date שצריכים כבר להעלות בארץ. בינתיים הגרסה הזו בוצעה בפרזנטיצה….
התלבושות של אביעד אריק הרמן ונועה דותן, היו מספיק קלילות בשביל הריקודים המטורפים, אבל מספיק אלגנטיות עבור המעמד.
הכראוגרפיה של שחר פרץ גרמה לי להמון נחת . אני זוכר את פרץ עוד מהימים ששיחק את החתול מפיסטופלס במחזמר קאטס. כבר אז היה אפשר לחוש את הכישרון הטבעי לתנועה וגמישות. פרץ שהתחיל את דרכו בתאטרון בכמה מחזות זמר כרקדן בקורוס, הוכיח את עצמו מעל ומעבר בתור כראוגרף. הערה אחת בונה שהייתי מעניק לו קשורה לתנועה אחת שחזרה על עצמה בשיר Under attack כאשר הרקדנים ביצעו תנועה של הטחת יד בראש. תנועה לא חיננית שחוזרת על עצמה שוב ושוב ומעוררת אי נעימות.
צוות השחקניות והשחקנים היה הדובדבן שבקצפת (או בלשון אבבא– המודולציה בפזמון).
אני מודה שדמיינתי את ריטה ומשי בתפקידים הראשיים, אבל שמח לחלוטין עם הליהוק הנוכחי.
מיקי קם היא דונה חלומית. המידה הנכונה של גבריות ושבריריות. לראשונה הבנתי (גם בזכות אבל בעיקר בזכות ההגשה), שדוברת בשיר The winner takes it all נמצאת בצד של המפסידה ששר למנצח.
רוני דלומי היא סופי חכמה ונבונה. שילוב בין נערה חולמנית לאישה לוחמנית.
את תפקיד טניה גילמו שרון חזיז ואורנה דץ. השתיים הופיעו ביחד לפני עשרים שנה בקדם 87 עם השיר קופידון (חזיז הייתה המלווה). כעת, לאחר למעלה מעשרים שנה, חזיז הרחיבה צעד ועברה לקדמת הבמה. טניה היא אישה עצמאית מאד ואינטיליגנטית, חזיז ידעה להשתמש במלוא המיניות שלה, בעוד אורנה דץ התמסרה לקלישאה שהדמות מייצגת מבלי לשבור או לסדוק אותה. ככל הנראה ‘עניין של זמן’ ו-‘אהבה מעבר לפינה’ לימדו את חזיז שיעור או שניים.
באשר לתפקיד של רוזי -אכריז על תיקו. בהצגה הראשונה שבה צפיתי לקח לי זמן להבחין בעירית ענבי מתחת לתחפושת של רואת החשבון המתוסכלת שפורקת כל עול בסוף המחזה. ענבי, שכבר שנים לא גילמה תפקיד בסדר גודל כזה, הופיעה כאילו זו הפעם האחרונה שלה על הבמה. התלהבות של ילד שפועמת מתחת לדמות.
חני נחמיאס קיבלה הזמנות לגלם תפקיד שטרם שיחקה. אחרי שהייתה סוכריה על מקל לאורך שנות התשעים, הפכה למנהלת בית היתומים המרשעת ב-‘אנני’ ועקרת בית משועממת ב-‘מיכאלה’. כעת נחמיאס מגלמת את התפקיד השמח והחושני ביותר שניתן לה אי פעם. זו גם חזרה בתור מנצחת לתאטרון הבימה שפיטר אותה לפני שלושים שנה, כאשר ניסתה לשלב בין תפקיד חבובה ב-‘סאלח שבאתי’ ובין וונדי דארלינג ב-‘פיטר פן’.
שרון אלסנדר בתפקיד ביל הפתיע באנרגטיות ובחייכנות שלו. עם זאת, לא מדובר בפעם הראשונה שהוא חווה הטרדה מינית כבל עם ובמה. לפני כמה שנים השתתף במחזה ‘החמור והשמנמונת’ שהזכיר באופן מפתיע את השיר Take a chanse. דורון אורן בתפקיד הארי היה מתוק ושובה לב. יגאל שדה בתפקיד ביל כבש את הבמה בשרמנטיות של הגברים מ-‘מד-מן’.
בין שלל התפקידים הנוספים בלטה , יותר מכל, רוני מרחבי בתפקיד ליסה. השיר ‘הרקדן האוטומטי’ של צביקה פיק, ככל הנראה, מבוסס על הגרוב של מרחבי.
צוות הרקדנים והשחקנים פעל רבות על הבמה, אבל בשירים רבים שימש בתור מקהלת ה-Back Stage בשירים רבים, כך שהמחזמר דורש המון אנרגטיות וכריזמה, אבל גם הרבה ענווה.
תודה לחבר הקאסט- תום חודרוב שסייע בהכנת הסיקור.
לקריאת
