הגרמנים לא עייפים, כנראה מההיסטוריה, כך שפינות מדממות מדברי הימים של גרמניה ממשיכות להיות מקור השראה ללא מעט יצירות טלוויזיוניות. כל אחד יכול לדמיין בראשו ‘מה יותר אפל מאשר הסדרה אפל’, ובכל זאת, הדמיון הגרמני ממשיך לפרוח.
במקרה של הסדרה אוקטוברפסט: בירה ודם לא צריך המון דמיון. כל פרק מתחיל בכתב ויתור על כך שהסדרה מבוססת על אירועים היסטוריים אמיתיים. אם זו הייתה ההיסטוריה, הכתובת הייתה רשומה על הקיר, כי בסדרה מוצגת גרמניה של תחילת המאה בתור כר פורה לביוריונות, שנאת זרים, הומופוביה ואצבעות קלות על ההדק.
להאזנה לפודקאסט 'שימו לב' במגוון האפליקציות
הסדרה לכשעצמה קיבלה את ההשראה מסיפרו שלו פראנק, ג’ורג ‘לאנג, אשר היה המכונה “תנין נירנברג לאנג” בגלל מגפי עור התנין שלו. מדובר באדם שאיש שאפתן עבר למינכן מנירנברג בשנת 1900 למינכן עם חלום להפוך את חגיגת האוקטוברפסט השנתית לפסטיבל שלם לכבוד עצמו. לצורך כך הוא מתכנן לבנות את אולם הבירה העצום ביותר שראתה גרמניה. המשימה לא תהיה קלה, אבל כשאין מצפון אין דבר שעומד בפניי האקדח, או בפניי סחיטות באיומים. באחת הסצינות הראשונות פרנק סוחט את האדם הראשון בדרך שלושה חודשים לאחר מכן הוא כבר משיג ארבעה מתוך חמישה מגרשים. כך קורה שכשמחברים בין נרקיסיזם של דודו טופז ליכולות ניהוליות של דון קורליאונה, ואנחנו מקבלים קרם בווארי, שאף אחד לא רוצה לדעת מה מקורו .
אוקטוברפסט: בירה ודם היא סדרה שצריך לצפות בה אחרי שתי בירות, רצוי על בטן ריקה.
