שלישיית תאומים מופרדת בלידתה במסגרת ניסוי פסיכולוגי. זו לא התחלה של סרט אימה או טרגדיה יוונית. זה סיפור אמיתי שהפך לסרט תיעודי שובר קופות שאתם חייבים לראות!.

בובי ספרן, אדי גאלנד ודייוויד קלמן חיו בשקר כל חייהם. רגע האיחוד של שלושת התאומים המופרדים היה אמור להיות הסוף הטוב של שלושה אחים שמצאו אחד את השני אחרי שנים בהם חיו בנפרד אצל משפחות אומנות. אבל הסוף הטוב היה רק ההתחלה של סיפור שהלך והסתבך עד לסוף הטרגי. אלו חמש מסקנות מהסרט ‘שלושה זרים זהים’ בבימויו של טים וורדל. 

הזווית הדרמטורגית-
הדבר הבולט ביותר בסרט ‘שלושה זרים זהים’ הוא הסיפור המצוין שהיוצרים הצליחו למקסם אפילו עוד יותר. הסיפור של שלושת האחים שהופרדו בלידתם יכל להפוך לסרט עלילתי עם שחקן אחד שמשחק שלוש דמויות. אבל הסיפור של הסרט הוא בגדר ‘המציאות עולה על כל דמיון’, וכל ניסיון להכניס את הסיפור לתוך שבלונה תסריטאית היה רק פוגם בו. בסופו של דבר נוצר כאן שילוב משונה בין טרגדיה יוונית לבין סרט תיעודי.

[wpdevart_youtube width=”640″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]c-OF0OaK3o0[/wpdevart_youtube]

הזווית הקולנועית-

תרגום הראיונות וקטעי ההארכיון שולבו בסרט באופן שיצר מימד שלישי בין הבדיון לתעודה. הסרט נפתח באילוסטרציות שונות המציגות את אחד התאומים המופרדים ביום בו גילה שיש לו אח תאום. הצילום והעריכה יצרו מעין מתח מובנה כאשר הקהל לא ראה את פניו של הכפיל שהציג את האילוסטרציה. מעין ציפיה בכל רגע שיסתובב ויחשפו פניו.
בהמשך הסרט עבודת העריכה יצרה מעין דו שיח בין מרואיינים שונים, ובמקרים אחרים גם סיפורים נרטיביים בהם אחד המרואיינים ממשיך את דברו של האחר.
לקראת סוף הסרט העריכה עשתה פלאות כאשר יצרה ריקאפ בין רגעי מפתח בסרט עד כה, שנועדו להדהד את הצופים ולערער אותם.

הזווית הפילוסופית-
שאלת ה-‘תורשה’ או ‘סביבה’ היא שאלה מרכזית בפילוספיה המודרנית. האם האדם הוא ‘תבנית נוף מולדתו’ או שהאישיות שלו נקבעת על ידי תורשה בלבד. מצד אחד, בעולם העתיק לא ידעו על תורשה אבל מצד שני אנשים קיבלו את המקצועות של האבות שלהם. מצד שלישי, כיום עוסקים רבות בתורשה אבל כל אדם רשאי לקבוע את גורלו.
השאלה הפילוסופית לגבי ‘סביבה או תורשה’ נשאלת בסרט ביתר פירוט, דווקא בימים בהם המוח האנושי נחקר כמעין אוסף של אלגוריתמים שניתנים למניפולציות.

מעניין לציין המחקר כיום לא מתעניין בסביבה או בתורשה, אלא בדרך הפעולה של המוח במטרה אחת עיקרית- כיצד להשפיע על אנשים לקנות יותר.
למרות שהטענה שלי נשמעת אפוקליטפטית, היא כבר עובדה בשטח ולראייה תבחנו כל אדם שניווט בכבישים כל חייו בביטחון והיום מפעיל אוטומטית וויז.
בחזרה לשאלה הפילוסופית של הסרט שהפכה את שלישיית תאומים למושאי מחקר, הנרטיב יצר רצף  של שאלות ותשובות- האם אנחנו מחפשים יותר את הדומה או את השונה?, מה הנחות היסוד שלנו? האם מחקר כזה יוכל להיחקר בדרך כלשהיא באופן אובייקטיבי?.
יתרה מכך- השאלה האישית שלי היא- איך בכלל ניתן להשוות בין תאומים מופרדים, אם בלאוו הכי גם תאומים זהים יכולים לגדול להיות אנשים שונים לגמרי!

הזווית הפסיכיאטרית-
בתחילת הסרט חשבתי ששלושת התאומים היו האנשים החייכנים ביותר שראיתי אי פעם. התיעודים מימי הזוהר שלהם היו מלאים בעליזות שלושה גברים צעירים עם חיוכים מאוזן לאוזן, קופצניות וקלילות.
במהלך הסרט התגלו הצדדים האפלים בחייהם, הדכאונות הקשים, האישפוזים במרכזים פסיכאטרים והכדורים הרבים שנטלו. מרוב תדהמה הבנתי כמה שאני לא מופתע. חיוך יכול להסתיר המון כאב, ולעיתים החיוכים הרחבים ביותר עלולים להיות הקטלניים ביותר. הקנאה באנשים ססגוניים ואקסצנטריים היא קנאה טבעית. השאלה החשובה היא האם יש נייר לקמוס שיוכל להבחין בין חיוך מלא שמחה לבין חיוך אובדני?

.

הזווית המידענית-
הסרט נגמר בנקודה שבה סרטים רבים התחילו. למעלה מ10,000 עדויות, מחקרים ורשימות התגלו בארכיון אוניברסיטת ייל.

לכאורה היה צריך ‘לעשות סדר’ ולנסות לגבש איזשהו ממצא מתוך אותם מחקרים או לפחות לאתר את שאלת המחקר.
זו עלולה להיות בעיה רצינית שעלולה לגרום לבזבוז של זמן וגרוע מכך- בזבוז של תקווה.
כמות כל כך גדולה של חומר שנאסף במשך כל כך הרבה שנים עלול לטשטש יותר ראיות מאשר לחשוף ממצאים.

שאלת מחקר יכולה להשתנות, מסקנות ביניים עלולות להתחלף ולהטעות.
הטראגדיה של שלושת התאומים לא תיפתר, אפילו אם יתגלו ממצאים חד משמעיים. הפיענוח יוכל רק לשכך את הכאב ולא לעצור או להסביר אותו. מידע הוא לא תחליף לחמלה.