מיילו בממלכת החוכמה, ספר הילדים שאתם חייבים להכיר. בפוסט הקודם כתבתי על המסע בעקבות הכרך האבוד של הספר ‘המגדל הפורח באוויר’ מאת נורטון ג’סטר, שיצא בהוצאה מחודשת של הספר בכותרת החדשה- ‘מיילו בממלכת החוכמה’
מדובר בעלילה פשוטה למדי על ילד בשם מילו שיוצא למעין מסע בסגנון הקוסם מארץ עוץ, רק שכאן מדובר בארץ החוכמה. העלילה תעניין בעיקר אנשים שישמחו לדעת איך ילד שנוהג ברכב עם כלב מכני יחזור הביתה. כלומר לא העלילה עצמה מעניינת אלא המסע שהוא עובר בדרך. הקרע בין ארץ המילים- מינולופוליס לבין ארץ המספרים מספרופוליס ושלל הדיונים המקסימים שעולים בין דפיו.
באחד מפרקי הספר עולה הטענה לפיה מכרסם מסוג בונה, לו היה מספיק גדול, יכול לבנות סכר במהירות ובעילות. כאשר הילד הפיכח מיילו טוען שאין בונים כל כך גדולים בעולם, הוא מקבל את התשובה המופלאה:
” אין בזה היגיון, אבל החישוב מדויק לחלוטין, וכל עוד התשובה נכונה למי אכפת אם השאלה לא נכונה. אם אתה רוצה היגיון, תצטרך לייצר אותו בעצמך”.
הקסם של הספר הוא ביחס למילים וריבוד לשוני לעומת היחס למילים וללוגיקה, אבל יותר מהקסם של הספר תפס אותי הכישוף שלו- העושר הלשוני יוצא הדופן של המתרגם יניב פרקש. כעת אבחן את התרגומים השונים של הספר.
לכאורה אין מה להשוות בין תרגומים. אבל גירד לי באצבעות למצוא את המקבילות האופקיות לפנינים הפרקשיות.
אקדים ואומר שקראתי ביקורת אחרת על הספר מפרי עטה של עטרה אופק, בתו של אוריאל, שכתבה בעצמה שהתרגום של פרקש טוב יותר (או מתאים יותר לזמנינו).
כך למשל, הארץ של העצלות שבה ” לא עושים כלום כל עוד זה לא כלום ומאומה כל עוד זה לא מאומה”. הארץ נקראת שיממון (אצל אופק) ו-‘עצלתיים’ (אצל פרקש). יושבי הארץ הם נמנמנים (אופק) אדישונים (פרקש), וסדר היום שלהם כולל בין השאר: “אנחנו מסתובבים בבטלה… חובקים ידיים עד ארוחת הערב…ו-רועים רוח”. אצל פרקש הלו”ז נשמע קולח יותר “הולכים בטל ויושבים בקרנות, יושבים בחיבוק ידיים והלכים סחור סחור, נמרחים באפס מעשה”.
במקרה אחר ידו של אופק היתה על העליונה כאשר הוא כינה את שתי הנסיכות המיצגות את ארץ המספרים וארץ המילים כ-שירה ובינה, כאשר הראשונה מתייחסת לפיוטיות והשניה ללוגיקה. פרקש תרגם את שמות השתיים לכפתור ופרח. כאן מדובר בתרגום מדוייק למביני דבר בלבד (לפי פירוש ‘מתנות כהנה’ משמש הביטוי לציון סדר נאה ויופי: “בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני רבי טרפון, היה אומר: ‘כפתור ופרח!’ – נאים ועגולים הדברים ככפתור ויפים כפרח.” (מתנות כהונה, בראשית רבה צא יב).
כבר כאן? האזינו לפודקאסט ‘קיצור תולדות הספרות’
.
באשר לנאמנות למקור, ניתן לציין תרגום שהיה נאמן יותר למקור עם ‘דודה מילולית’ (אופק) לעומת קדרותא חלושעס. כאשר התרגום של פרק נאמן פחות אבל הצחיק אותי עד דמעות. למעשה צחקתי כל כך עד שנאלצתי לעצור את האופניים.
לעיתים התרגום היה צריך להנגיש את הטקסט לנוער של היום: כאשר קוסם המספרים הגדול שומע מפי הילד שמספרים לא חשובים הוא משיב לו (בגרסת פרקש): “הייתכנו ארבע כנפות הארץ בלעדיי הארבעה, ואיך היית מפליג בשבעת הימים בלי השבע, אם אתה מדבר ‘גבוהה גבוהה’ איך תדע לאיזה גובה הגעת, והאם ידעת שלחם צר מגיע בכל מיני רוחבים, ואיך תוכל תוכל לומר משהו שהוא ארוך כאורך הגלות?”.
בגרסת אופק רוח הדברים נשמעת דומה, רק שהוא מדגיש: “איך תקרא את שמונה בעקבות אחד ללא שמונה, וכיצד תחגוג בר מצווה ללא שלוש עשרה”.
בסיכומו של דבר, הספר ‘מיילו בממלכת החוכמה’ או ‘המגדל הפורח באוויר’ שבר אצלי שיא קריאה. הספר שקראתי הכי הרבה פעמים באותו שבוע. למרות שמדובר בספר קצר למדי (בערך חמש שעות מוקלטות, שלוש שעות אחרי הגברת מהירות), במהלך שבוע אחד האזנתי לו בשתי גרסאות מוקלטות בעברית, בגרסה באנגלית, ואף קראתי אותו פיזית בתרגום הישן.
אסיים ואומר שבקרוב אני חוגג יומהולדת, ואני רוצה במתנה שכל מי שאני מכיר- יקרא את הספר.
“המגדל הפורח באוויר”, בסדרת “מרגנית” של הוצאת כנרת זמורה ביתן, (1978).
“מיילו בממלכת החוכמה”, בהוצאת אריה ניר ומודן (2017). תרגום: יניב פרקש.
