השיר ‘משירי ארץ אהבתי’ נכתב אומנם אודות נופי ליטא אבל מתאר באופן סימבולי את ארץ ישראל. מאותה הסיבה, השירים המזוהים ביותר עם הקהילה הגאה לא עוסקים בשום נושא ‘גאוותי’. – Over the rainbow, של  ג’ודי גרלנד , גלוריה גיינור עם I will survive של , ואפילו דיווה של דנה אינטרנשיונל.
השירים שאותם הזכרתי לא קשורים באופן ישיר לגאווה. השיר של ג’ודי גרלנד הפך להיות להיט גייזי בעיקר בגלל החיבה שרכשו הקוקיצות מהסיסקטיז למלכתם שמתה בטרם עת. דיווה הפך להמנון בגלל ההתאמה המגדרי שעבר דנה אינטרנשיונל. תהיה הסיבה אשר תהיה, ההקשה ההיסטוריה כבר לא משמש נדבך בשימוש ביצירות אומנותיות (מישהו אמר מות המחבר?).

מהסיפורים על ‘שירי ארץ אהבתי’
הדיון על ‘שיר השבעים’ מעלה מזכה את לאה גולדברג להתעניינות ציבורית וכותרות ראשיות. מי היה מאמין שמהודרת חדשות בשנת 2018 תיפתח בשאלה על כוונת המשורר?, ואם המשוררת התכוונה לליטא- האם זה משנה?
לדעתי אין ליטאי אחד שחי היום בין גבול בילרוס לים הבלטי, שיכול להזדהות עם השיר הזה. יש משהו בהודאה בעליבות והנכונות לתנות את הדלות הזוהרת, שלא עולה בקנה אחד עם התרבות הליטאית הפוסט קומוניסטית. לעומת מדינות כמו פולין ואסטוניה, ליטא היא דוגמא למדינה שעומדת במקום. עיר הבירה- וילנה, היא אחת מהבירות הפרובינציאליות ביותר באירופה. הליטאים לא מוקירים את האמנים הפועלים בארצם. בביקור שערכתי במדינה לא שמעתי בשום קניון או מסעדה מוזיקה בשפה הליטאית. למעשה, נסיעה של ארבע שעות באוטובוס ליטאי למינסק השמיע דיווחי תנועה בשפה הליטאית לצד מוזיקת MTV, מוזיקה בצרפתית ואפילו ארבעה שירים שניסו לייצג את שבדיה באותה השנה באירוויזיון.
התרבות הליטאית מדשדשת. בפולין האויבת התרבותית מדרום, כוננו אלטרנטיבה לכפייה הסובייטית רבת השנים. באסטוניה יוצרים גרסאות מקומיות למחזות זמר רבי משתתפים למרות האוכלוסיה הדלה. אפילו לטביה מצליחה להוביל ספרות לטבית מקומית וקולנוע מוצח. באשר לליטאים, הם מנסים לשווא לסגל לעצמם תרבות נבדלת אפילו שיותר מרבע מאה עברה מאז עצמאותה. בחנויות ספרים בווילנה יכולתי לראותי כיצד אותו הספר בגרסאתו המקורית ברוסית עולה פי חמש או שש מגרסתו המתורגמת לליטאית.

בחזרה ללבנט.
באשר לשיר השבעים למדינת ישראל. דווקא אמא שלי היתה זו ששלחה לי את הלינק לכתבה על שרית חדד ו-‘מחדל שיר השבעים’. היא ציפתה לשמוע את התגובה שלי כפי שאני מצפה לראות את החתול שלי מזנק על סמן לייזר. להפתעה של אמא’לה אמרתי שאני ‘מצומרר מהשיר’. זאת מכיוון ש-‘אינפוף מתייסר כובש אותי מאז שאני מאזין למוזיקה סרבית ולקינות אלבניות מאז המפץ האוריינטלי שכבש את האירוויזיון החל משנת 2004’.
השיר מרגש אותי מעבר לסך המילים וההגשה המיוחדת של שרית חדד. העניין הנסתר שפחות שמים אליו לב בשיר הוא האופן בו משתלב העיבוד האוריינטלי עם הטקסט האירופאי. אם כבר קיבוץ גלויות- זו הדוגמא המופתית לחיבור בין טקסט המתרפק על נופים מושלגים וערי שדה שורצות קוזאקים, לבין כלי נגינה עם ניחוח של הסרט הערבי של יום שישי.