חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
המחזמר צ’פלין- קסם תאטרוני שעושה את הבלתי יאומן!

המחזמר צ’פלין- קסם תאטרוני שעושה את הבלתי יאומן!

המלצה על המחזמר צ’פלין (תאטרון תל אביב) בכיכובו של עופרי ביטרמן ובבימויו של שוקי ווגנר.

יום רביעי בערב, תאטרון תל אביב מתמלא מפה לפה בצופים שעומדים לחזות ב-‘צ’פלין’. מחזמר שהופק בשילוב בין תיאטרון חיפה לבין תאטרון תל אביב של המפיק האגדי מאור מימון, הפשנאל החדש.

באותו האולם של תאטרון תל אביב (לשעבר- בית החייל), לפני למעלה מעשרים שנים, אותו מאור מימון השתתף בתור אחד מילדי הרחוב במחזמר ‘אוליבר טוויסט’. אפרופו טוויסט, חיידק הבמה נדבק ב-מאור מימון שהפך למפיק מחזות הזמר העסוק ביותר בארץ. (גילוי נאות, כותב שורות אלה הכיר את מאור מימון בתקופה שבה ניסה להפיק את המחזמר הראשון שלו).

שיתוף הפעולה הראשון של תאטרון תל אביב התבצע עם תאטרון חיפה והמחזמר צ’פלין (שבעצמו עלה לפני שנתיים בסטודיו של יורם לווינשטיין).

המחזמר צ’פלין, המספר את סיפור עלייתו ונפילתו של גדול שחקני הקולנוע האילם שהתחיל את חייו כנער בודד ברחובות לונדון, וסיים אותם בגלות בשווייץ לאחר שהואשם בתמיכה בקומוניזם.

התוצאה היא לא רק  מחזמר מצוין, אלא שילוב מדהים בין עיבוד תיאטרלי סוחף לבימוי המהפנט של שוקי ווגנר.

סוד הקסם במחזמר טמון בכך ש-צ’פלין הוא למעשה שני מחזות זמר שהקשר ביניהם רופף למדי (וזה לא בהכרח דבר רע).

החלק הראשון של המחזמר מספר על ההתהוות של צ׳רלי צ׳פלין בתור שחקן. צ׳ארלי צ’פלין מתואר בתור ילד שחווה את העולם דרך זווית הראייה המיוחדת של אמא שלו. זמרת קברטים עם מחלת נפש רדומה שעתידה להתפרץ לפני שיימלאו לו עשר שנים . נקודת המבט הייחודית של האם מאפשרת לבנה, להבין כיצד אנשים אחרים מתנהגים או מנסים להסתיר התנהגות. ההשקפה הזו תעזור לצ’ארלי כשינסה להתבסס כשחקן בהמשך חייו. לפי המחזמר צ׳ארלי צ’פלין הוא למעשה שחקן שהיטיב להציג את האלטר-אגו הכמוס של האנשים ולחשוף אותו במערומיו.

חלק זה  של המחזמר מגיע לנקודת שיא שבא  צ׳פלין מוחק את ההבדלים שבין צ׳רלי האדם לבין צ’ארלי  השחקן אשר מוכן להשתמש בכל דבר שקורה לו (לרבות טרגדיה אישית)  כדי להפיק מקסימום של חומר דרמטי.

החלק הראשון הקשור להתהוות של האייקון, מסומלת בדמותו של צ’ארלי הילד ששב ומלמד את עצמו המבוגר את מיומנויות ההשקפה הבסיסיות על בני אדם.

בחלק השני של המחזמר מתוארת הרדיפה אחר צ’אפלין החשוד בקומוניזם. המסר של החלק השני הוא שאף אחד, אפילו לא הגיבור הגדול ביותר של אמריקה לא חסין מפני ציד מכשפות. את החלק השני מסמלת הרכילאית הדה הופר (אכן הייתה אישה כזו, היא הייתה עירית לינור האמריקאית של שנות הארבעים).

 

אתגר הבימוי הלא צפוי-

האתגר הראשון של בימוי של שוקי ווגנר נפתר בצורה שנסתרה מעיני. כאמור, החלק הראשון של המחזמר צ’פלין עוסק ברצון העל של הגיבור למצוא את ‘האני השחקן’ שבתוכו. החלק השני של המחזמר עוסק ברצון העל של הגיבור למצוא את עצמו בתוך געש השינויים הטכנולוגיים שמאפשרים סאונד, הגירושים השערורייתיים וציד המכשפות שמתנהל נגדו. כאמור, האיחוי בין שני החלקים היה אתגר לא פשוט שנפתר בצורה הרמטית.

האתגר השני הייתה סוגיית ההומור. אני מניח שלרוב הצופים במחזמר מדובר במפגש הראשון עם צ׳ארלי צ’פלין או המפגש הראשון מזה הרבה זמן. כולם מכירים את השם שלו, אף אחד לא יודע\ מה עומד מאחורי האייקון. קצת כמו דמויות היסטוריות אחרות כמו מארי אנטואנט או צ’ה גווארה.

הציפייה של הקהל היא שדמותו של צ׳ארלי צ’פלין תהיה מצחיקה. אבל כאן מתעוררת בעיה- שום קטע הומוריסטי של צ׳רלי צ׳פלין (בתור דמות)  במחזמר הוא לא באמת מצחיק.

הקהל צחק בחלקים שונים שקשורים לסצנות או להוויה מאחורי הקלעים אבל כאשר צ׳רלי צ׳פלין ביצע את הליכה מוזרה שלו או התחיל  גמלוניות עם איזו עלמה, זה פשוט לא היה מצחיק. וטוב מאד שלא היה!

ההומור של צ׳רלי צ׳פלין לא מצחיק במאה העשרים ואחת. הסיבות לכך רבות: הצילום המרצד, ההומור הגופני שנשחק על ידי כל ליצן קניונים. הסיבה העיקרית היא שצ׳ארלי צ׳אפלין, נראה באופן בסיסי,  כמו אדם עם מגבלה קוגניטיבית.

לכן היה על שוקי ווגנר להקפיד על בימוי שיאזן את הציפייה של הקהל לגאון קומי עם מה שמוצג על הבמה. שוקי וגנר הקפיד בקטעים שהיו אמורים להצחיק לשמור על אנרגיה גבוהה שתדמה סיטואציה הומוריסטית, כך שהקהל לא ירגיש בהבדל.

הדבר לא היה שלם ללא הכראוגרפיה המדויקת של עומר זימרי, האדם שיוכל להפוך כל נאמבר יבשושי ללהיט ברודווי היסטרי.

 

האזינו לפרק ב-‘העשירייה’ מחזות זמר שחייבים להעלות בארץ!

 
  

אדם נוסף שאחראי להצלחה האדירה הוא  השחקן עופרי ביטרמן המגלם את צ’פלין (ונראה מרחוק כמו טד מוסבי מ-‘איך פגשתי את אמא’). עופרי ביטרמן הצליח לגשר בין כל העולמות וגם לגלם בצורה מושלמת את דמותו של הנווד הפורסם.

מי שהצחיקה עד דמעות בהצגה הייתה טלי אורן. אותה אחת ששיחקה את מלכת הכינים לפני שנתיים במחזמר היירספריי. למרות שמדובר בערך באותו תפקיד של ביץ’ תקופתית, המשחק של אורן לא הרגיש מוגזם או ממוחזר.

כמו כן הופתעתי לגלות את התפקיד של אחיו של צ׳רלי צ׳פלין שגילם ירון ברובינסקי, אולי התפקיד שהכי ניתן להגדיר בתור ‘לא לבלוע ולא להקיא’ בתולדות התאטרון. למרות שמדובר במחזמר לתפקיד המשני לא היו שרים בהצגה מלבד בית אחד בשיר הסיום. עסק ביש לשחקן שהוא גם זמר שלא מקבל הזדמנות לשיר או שחקן שהוא לא זמר ונאלץ לשיר.  ירון ברובינסקי משתייך לקטגוריה השנייה, ועדיין העניין כמעט לא הורגש.

המחזמר צ’פלין- נראה בפעם הקודמת ככה.

דפנה דקל קיבלה במחזמר תפקיד מפתח, וכרגיל, מרוב שהיא יפה לא שמים לב עד כמה שהיא משחקת טוב ומכווצת את הלב. אבי גרייניק בתפקיד מאק סנט- המפיק שגילה את צ’פלין גנב את ההצגה, וחבל לי שלא היו לו סצינות עם טלי אורן, כי אז לא הייתי שורד את התקף הצחוק.

הילד שגילם את צ’ארלי צ’אפלין (לא היה רשום בשום מקום מי הוא מהם) היה פשוט אדיר ושובה לב. גם הילד השני ששיחק את מוכר העיתונים (וקצת הזכיר את קאמרון מ-‘משפחה מודרנית’), גרם לאצבעות רבות בקהל כמעט להסתער עליו ולצבות לו את הלחיים.

חומרי הגלם המצוינים של המחזמר נמצאים גם בקורוס. ציון חורי, למשל, עשה לפני כמה חודשים את הבלתי אפשרי כשהפך את השיר הזוועתי מקרואטיה באירוויזיון ליצירת מופת (בחזרת הדמה של התחרות). יוסף אלון היה המנחה השרמנטי שהציג את צ’פלין ברגע הכפרה שלו בסוף המחזמר, ומריאנה סינצ’וק, רקדנית ותיקה במחזות זמר גרמה לי לתהות האם העצמות של עשויות מגומי.

מאור מימון עשה חסד ל-תאטרון תל אביב כשלקח את המחזמר הקטן בכיכובו של עופרי ביטרמן ובבימויו של שוקי ווגנר ועשה ממנו מטעמים.

מה אתה חושב את חושבת על הכתבה?

כל מה שבאזז

דודה מטושקה- סדרת רשת

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן