דינה עזריאל היא  חברת מערכת בכתב העת לספרות מקור “צריף”.  אל תחפשו אותה באח הגדול V.I.P , היא תעדיף הופעה של דודו טסה.

מה אנחנו לא יודעים עלייך?

שלמדתי עברית בגן. נולדתי בשיכוני עולים ושם דברו בעקר רומנית, ומרוקאית, קצת תורכית, הונגרית, הכל חוץ מעברית. כשהלכתי לגן בגיל שלוש, לא הבנתי כלום; הילדים דיברו שפה מוזרה שהצחיקה אותי. היום אני חושבת שזאת שפה יפיפייה.

איפה כף רגלך לא תדרוך לעולם?

בתכנית ריאליטי. אפילו כשאני נקלעת בטעות לטווח של איזה שידור ריאליטי, אני בורחת. יש בזה משהו לוכד ורע. משהו מוחק שמפחיד אותי.

אילו סופרים לא אהבת בהתחלה, אבל הטעם שלך התחדד עם הזמן?

אני מעדיפה להתייחס לטקסטים ולא למכלול יצירה של סופר/ת, משום שיכולים להיות טקסטים של סופר/ת מסוימ/ת שאוהב ואחרים שלא. אם טקסט לא מדבר אלי, כנראה שלא אחזור אליו – זה עניין של טעם. לעומת זאת, ישנם טקסטים שלא מתפענחים לי בקריאה ראשונה, אבל יש בהם משהו שמושך אותי: חידה או קסם. טקסט כמו “ברנהרט” ליואל הופמן למשל, שדרש ממני קריאה נוספת, אקטיבית יותר; טקסט סוגסטיבי שמשחק על הגבול בין שירה ופרוזה.

מה המילה האהובה עליך בעברית?

“נשימה”

מה הספר שאהבת בילדות שלך?

אגדות אנדרסן.

האם יש זמר ישראלי (מהשנים האחרונות) שהיית רוצה לפרגן לו?

דודו טסה. יוצר מרשים בגיוון שלו. מעז להתנסות בסוגים שונים של יצירה, פתוח להשפעות תרבותיות שונות והופך אותן לחלק מהקול הפרטי שלו. זה מאד ישראלי בעיני. בכלל אני חושבת שפסיפס תרבותי מהסוג שקיים בישראל, הוא הזדמנות. קרקע נפלאה ליצירה.

[wpdevart_youtube width=”640″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]KTDPcuE6I-Y[/wpdevart_youtube]

האם יש  ספר ישראלי מהשנים האחרונות להמליץ עליו?

קראתי הרבה ספרים ישראלים טובים בשנים האחרונות. קשה לבחור. מבין אלו שקראתי ואהבתי: “היה היתה” ליעל נאמן, ו”בנדיט” לאיתמר אורלב.