המתרגמת והעורכת ניצן לפידות מאמינה במוטו ‘ילדים זה שמחה’, בעיקר בגלל שהם סיבה לרכוש עוד ספרים. 

מה הפזרנות הגדולה ביותר שלך?

ספרים לבנות שלי. אני לא יכולה לקרוא או לשמוע המלצה על ספר ילדים בלי למהר לקנות אותו. לפעמים יש לי מזל ואני מצליחה למצוא ביד שנייה, אבל משום מה בכל הנוגע לספרים לילדות (בנות 8 ו-4.5), קשה לי להתאפק.

האם יש לך מנוי לספריה?

כן, בוודאי. הספרייה בבנימינה עשירה מאוד והספרניות תמיד מבקשות המלצות ובקשות מהקוראים, כך שכל ספר חדש שאני חושקת בו אני מכניסה לרשימת הבקשות. אבל מה שאני אוהבת במיוחד בספרייה זה שבניגוד לחנויות ספרים, שבהן קשה יותר למצוא ספרים ישנים יותר או אזוטריים, כמעט תמיד הם יחכו לי על המדף בספרייה.

מה יותר חשוב? עלילה או דמויות?

הממ, זה תלוי. כשאני בחופשה או כשאני חולה אני אוהבת להיסחף אחרי עלילה, לקרוא מהר ולרוץ לספר הבא. אבל בקריאה היומיומית שלי אני קוראת לאט יותר ואז אני אוהבת ספרים עם דמויות משמעותיות – כאלה שמקסימות אותי או מרגיזות אותי – אבל העיקר שאני אאמין שהן היו יכולות להיות אמיתיות. אני רוצה שהדמויות בספר ישלפו אותי מתוך ההרגלים והקיבעונות שלי ויאפשרו לי – ולפעמים גם יכריחו אותי – לחוות איזושהי חוויה דרך העיניים שלהן.

עם איזו דמות היסטורית היית רוצה לצאת לארוחת ערב?

אני חושבת שלא הייתי רוצה לצאת עם אף דמות היסטורית לארוחת ערב כי הייתי חוששת להתאכזב. בסופו של דבר כולנו בני אדם, וזה היה שובר לי את הלב לגלות שסופרת שאני מעריצה היא בעצם נורא מעצבנת או שחצנית או סתם משעממת. המשפחה שלי והחברים שלי הם האנשים שאני רוצה ואוהבת להכיר לעומק ועל כל הצדדים שלהם – הטובים והפחות טובים – אבל דמויות זרות לי שהותירו חותם כלשהו בעולם, אני מעדיפה להכיר רק דרך היצירה שלהם.

מה היה הבינג’ האחרון שלך?

העונה הרביעית של “סמוך על סול”. הייתי צריכה לקרוא את תקצירי שלוש העונות הקודמות כדי להיזכר מי נגד מי, אבל בסופו של דבר זה היה עונג צרוף.

איזה כישרון היית רוצה שיהיה לך?

אני מעריצה אנשים שמתרגמים שירה – זה כישרון נדיר והייתי שמחה להתברך בו.

האם יש  ספר ישראלי מהשנים האחרונות להמליץ עליו?

אני לא קוראת הרבה ספרות ישראלית כי כשאני קוראת אני בדרך כלל מחפשת לברוח מהמקומי אל עולמות רחוקים. אבל מדי פעם מתגלגל לידי ספר ישראלי מצוין שמצליח לנתק אותי מהמציאות ולקחת אותי למחוזות אחרים, זרים. ספר כזה מהשנים האחרונות הוא “הפינה של טריסטאן” מאת אביבית משמרי שיש בו זרות כזו, בין היתר מפני שהוא מספר את סיפורה של ישראלית שנוסעת לאמסטרדם כדי לסגור מעגל עם עברה. בנוסף, כמתרגמת, תמיד מושך אותי לקרוא ספר שבו המספר.ת “מתרגמ.ת” בשביל הקורא – שהרי הדיאלוגים מאמסטרדם מתנהלים בהולנדית או באנגלית, אך מוגשים לקורא בעברית. אז בשבילי הקריאה בספר הזה הייתה מהנה בשני רבדים – הרגשי והאינטלקטואלי. מומלץ בחום.