בתחילת הסדרה ימי המחנה קרבים לסוף העונה (ובינתיים, מצפים שהקהל הישראלי יצפה במחנה ביער בפולין ולא יישאל את עצמו ‘מה כבר יכול לקרות שיהיה יותר גרוע?’).
פאוול המוז’יק הפולני שוהה במחנה לצד אחותו קמילה, ואמם המשותפת שגם עובדת במחנה.
החלק הרומנטי קשור לבחורה בשם לורה גולדשטיין, בה הוא מאוהב, ולחבר בשם ארתור.
במחנה, פאוול ולורה מתגנבים אל היער בלילה האחרון כדי לבצע את זמם זו בזה, אך תוך זמן קצר, הם שומעים צווחה ובורחים.
בסופו של הלילה מתברר כי ארבעה חניכים נכנסו באותו לילה ליער, שתי גופות נמצאו, ועוד שני חניכים נעדרים. – ארטור ואחותו של פאוול- קמילה.
הסדרה ביער מנווטת בין שתי תקופות הזמן – 1994 ו- 2019 – בצורה מושלמת למדי, ובאמצעות שימוש בצבעים מנוגדים בסטים. הפלאשבקים וחושפת באטיות את מה שקרה באותו קיץ, כאשר, בהבזק להווה פאוול מקדם את החיפוש אחר אחותו בשנת 2019.
הדילוגים בין ההווה לשנת 1994 מנסים ליצור איזו השוואה בין הנוער של פעם לנוער של היום, והאופנים השונים בהם שיימינג יכול להיות מאין רצח אופי. עם זאת, העלילה לא גרמה לי למתח יוצא דופן, בעיקר בשל עלילת מתח דומה שהוצגה במחזה ‘ערי מדבר אחרות’ שכתב רוברט בייטס, ועלה בתיאטרון הבימה לפני כמה שנים. מבלי לתת ספוילרים, משוואת הקורבנות והנעדרים מוצגת באופן דומה.
הזווית היהודית מעניינת בסדרה מכיוון שהעלות של נערים ביער מתקשרת אוטומטית למנהל היהודי של אותו מחנה (אשר נקרא, אם אני זוכר נכון, על שם קורצאק). גם ההאשמות בדבר אנטשימיות נשמעות במהלך הסדרה, וכמעט הרגשתי חוסר נעימות.
הבעיה העיקרית של הסדרה ביער היא ההאיטיות שבה היא מצולמת.
המון סצנות אווירה ושותים ארוכים של נסיעה במכונית או של מבטים מצופים של דמות מיוסרת.
זו, אולי, אחת הסדרות שמצדיקות יותר מכל את כפתור המהירות הכפולה של נטפליקס.
את היער ביים לזק דוד וברטוש קונופקה עיבד.
שימו לב לפרקים האחרונים בפודקאסט!
פולין היא הגרסה האירופאית של ניו ג’רזי, זו כנראה הסיבה שקברניטי נטפליקס החליטו למקם את רומן המתח האמריקאי של הרלן קובן ביער פולני לצורכי אדפטציה וקו-פרודוקציה.
הסדרה ביער עוקבת אחר דמותו של בחור בשם פאוול קופינסקי (הוברט מלקובסקי), מדריך זוטר במחנה קיץ.אגטה מלזינסקה ווויטק מילושבסק, עם פאבל פליס בתור הצלם הראשי.
