חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
מבחן התולעת עם יניב פרקש

מבחן התולעת עם יניב פרקש

.המתרגם יניב פרקש עוד לא זכה בערך בוויקיפדיה, אבל לפחות הוא יכול להתהדר בביקורת הנפלאה על התרגום לספר ‘מיילו בממלכת החוכמה’ מה אנחנו לא יודעים עלייך? מה אתם כן יודעים עליי? מתרגמים הם יצורים אנונימיים למדי, אלא אם כן מזמינים אותם להשתתף ב”אח הגדול”. ולא מזמינים אותם. אפילו ערך בוויקי אין לי, למרות ותק מקצועי של 20 שנה ולא מעט ספרים נחשבים ברזומה. אבל אם כן היה לי ערך בוויקי אז בטח לא היו טורחים לכתוב שם שאני גם מנגן על גיטרה בס בהרכבים כאלה ואחרים מזה 10 שנים. התחלתי בשלב מאוחר מאוד בחיים – בגיל 35-6 בערך, ולגמרי במקרה. ומאז שהתחלתי, הנגינה היא הדבר הכי חשוב בחיים (אחרי המשפחה ובניכוי העבודה – שאותה צריך לעשות אם נהנים ואם לא). אה – ואני מלווה יוצאים בשאלה במסגרת ארגון “הלל”, שעושה, בניסוח אירוני מעט, עבודת קודש. 2. איזה ספר קראת הכי הרבה פעמים? “הביצה שהתחפשה”? לא בדיוק סוג התשובות שאתה מחפש, נכון? אני קורא לאט, וספרים יש הרבה. כך שאני לא קורא ספרים שוב כמעט אף פעם. פרט לספרים שאני מתרגם, כמובן, שאותם אני קורא לפחות 4 פעמים (אם כי לא תמיד באופן ליניארי…). אם תדחק בי בכל זאת, אז אציין את “פרא” הנהדר של סטרלינג נורת’, שריגש אותי מאוד בילדותי, ואז המשיך לרגש אותי (עד דמעות) בפעמיים-שלוש שהקראתי אותו לילדיי. 3. מה היה האלבום הראשון שקנית? לא בטוח… אם כי כן זוכר איך נסעתי העירה במיוחד כדי לקנות דיסק או שניים אחרי שקיבלתי את מכשיר הקומפקט-דיסק הראשון שלי, אי שם באמצע שנות ה-80. אולי את The Dark Side of the Moon? לפני כן היו הרבה קסטות (שנים לפני ש”קלטת” השתרשה כמילה הגיונית), אבל מהתקופה הזו אני בעיקר זוכר איך הייתי מקליט שירים מהרדיו. מחכה דרוך לסוף שיר בתקווה שהשיר הבא יהיה ראוי, ולוחץ בדיוק ברגע הנכון כדי לא לפספס את ההתחלה. ואז מתעצבן על השדרים שנכנסים לתוך השיר.
4. איזה מתרגם השפיע עליך הכי הרבה? שאלה ראשונה בסדרה של כמה שאלות שיוציאו אותי מתנשא. אין כזה. עד שהתחלתי לעסוק בתרגום, לא הייתי מודע בכלל למקומו של המתרגם (או המתרגמת, בד”כ, בימינו) בתווך שבין הסופר לקורא. וכיוון שמעולם לא למדתי את המקצוע באופן מסודר, גם לא ממש נחשפתי לאסכולות, תפישות שונות, דמויות משמעותיות. קפצתי למים לפני 20 שנה ומאז אני שוחה, ולא כל כך מסתכל הצידה. אבל אתה יודע מה – אם אתה שואל על השפעות באופן כללי, אז נכון יותר לדבר על עורכות דווקא. עורכותיי הראשונות – הילה בלום ובינה פאר; ורחל הלוי, שאיתה שיתפתי פעולה בהרבה מאוד ספרים ושתערוך גם את פרויקט ברדברי שלי.  
    5. אתה בוחר את הספרים שאתה מתרגם? כן ולא. לא – מהסיבה המובנת מאליה, הלוא היא הצורך להתפרנס. כן – כי אני מאוד בררן, וגם מתקשה להשלים עם התנאים שבהם מתרגמים עובדים בשוק הספרים. התוצאה היא שהעבודה שלי עם הוצאות מסחריות מצומצמת יחסית (לצערי), ושאני מתרגם הרבה מאוד חומר עיוני – גם ספרים אבל בעיקר מאמרים עבור אנשי אקדמיה ופרסומים שונים. 6. מה אתה זוכר מהתרגום של ‘מיילו וממלכת החוכמה?’ את ההתלהבות הגדולה של בת הזקונים שלי (עכשיו בת 10), שקראה אותו פרקים פרקים תוך כדי התרגום (ובינתיים גם קראה שוב וגם הקשיבה לו).
תוצאת תמונה עבור מיילו בממלכת החוכמה
7. כשאתה מתרגם ספר שתורגם בעבר, אתה מתייחס לתרגום המקורי? שאלה שנייה בסדרת “המתנשא”. לא. לא מתייחס וגם לא קורא. לא לפני ולא אחרי. למעשה, את מילו, את האקלברי פין ואת הרוח בערבי הנחל לא קראתי מעולם לפני שתרגמתי אותם. שלושה טעמים יש לזה. האחד הוא הבנלי ביותר: למי יש זמן? השני הוא שאני לא רוצה לכבול את עצמי, ולו באופן לא מודע, לבחירות שנעשו בתרגומים קודמים. השלישי הוא שהעברית השתנתה מאוד בין התקופות, ולכן לקריאת תרגומים קודמים יש ערך נוסטלגי ואסתטי (שאין להמעיט בו, כמובן!) יותר מאשר שימושי. 8. איפה כף רגלך לא תדרוך לעולם? בהפגנה של ארגון להב”ה? 09.  האם יש זמר ישראלי (מהשנים האחרונות) שהיית רוצה לפרגן לו? מאיה איזקוביץ עשתה עבודה מדהימה בשני האלבומים הראשונים שלה. את הכיוון החדש פחות אהבתי. אבישי כהן החצוצרן הוא אגדה בחייו. אני לא חובב ג’ז גדול אבל האיש הזה מרגש אותי. גל דה פז זמרת מעולה. גיא רודוביץ’ (“ביטניק”) מצוין ממש, ומעבר לכך – גם עושה עבודת קידום מרשימה. מיכאל ושמרית גריילסאמר נהדרים. וכמובן זמרי ההרכבים שלי, שאני מקווה שעוד תשמעו עליהם: ברוך רזניק (“חומרים מסוכנים”) ורון דרך.
10. האם יש  ספר ישראלי מהשנים האחרונות להמליץ עליו? אם כי פה זה בעיקר מביך. אני קורא מעט מאוד ספרות ישראלית, כי את רוב ספריי אני שואל מספרייה דיגיטלית אמריקאית, כי אני מעדיף ספרות שהתיישנה קצת על פני החדש-חדש, וכי אני קורא די לאט – מה שאומר שפשוט יש יותר מדי ספרים להספיק. הישראלי האחרון שקראתי היה לדעתי גרוסמן האחרון, המצוין – “סוס אחד נכנס לבר”. ולפני זה בטח מאיר שלו… אה, ו”שירה” של עגנון. זה נחשב מהשנים האחרונות?
תוצאת תמונה עבור שירה עגנון
פרויקט סיפורי הזקנה- הפרויקט המעניין שעליו עובד יניב פרקש היום הוא  קובץ  סיפורים של ריי ברדברי, (פרנהייט 451  ורשימות מן המאדים): ” בארץ הוא לא מוכר כל כך, אבל בארה”ב הוא ידוע מאוד: הוא כתב כ-30 ספרים וכ-600 סיפורים לאורך קריירה בת 60 שנה בערך.
גם בארה”ב אבל במיוחד בארץ הוא ידוע בראש ובראשונה כסופר מדע בדיוני. אבל לטעמי, המד”ב שלו מתעניין הרבה פחות במדע, והרבה יותר בבני אדם. השאלות שהוא מעלה בכתיבה שלו הן אנושיות ולא טכנולוגיות, ולכן לא תמצא אצלו, למשל, תיאורים מדעיים מייגעים.
תוצאת תמונה עבור ריי ברדברי,
הפרויקט שלי מתחבר לצד הפחות מד”בי הזה – כי בצד הסיפורים הרבים שברדברי כתב שיש בהם יסודות פנטסטיים – מסעות לחלל, רובוטיקה, בתים חכמים, חייזרים וכן הלאה – יש לו גם המון סיפורים ריאליסטיים לגמרי. ובין אלה זוהרים, לטעמי, סיפורים שהוא כתב בנושא הכללי של זִקנה. זקנים שעומדי בתור זקנים מול זקנים אחרים, מול ידידים צעירים וילדים, מול עצמם כצעירים, מול המוות והזיכרון. אבל אלה לא סיפורי דיכאון בשום אופן – הם מלאים הומור ואהבת החיים (החיים בתור life, החיים בתור the living – מי שחיים), והשלמה עם כל היבטי החיים – ובהם חלוף הזמן והמוות. סיפורי הזקנה שלו לא נאספו אף פעם באופן מסודר. הוא כתב אותם לאורך כל הקריירה, אחד פה אחד שם. אבל את כל שלושת הרומנים בטרילוגיית גרינטאון החצי-אוטוביוגרפית שלו (אם כי אחד מהם לא בדיוק רומן; שלושתם יחד לא בדיוק טרילוגיה) אפשר במידה רבה לראות כספרים שעוסקים בתמה הגדולה של התבגרות / הבשלה / הזדקנות / מוות (וגם הם נכתבו על פני 50 שנה!). ובכן – אני אוסף את סיפורי הזקנה האלה מפה ומשם, ומחבר אותם יחד. אורז אותם בתרגום שלי, בעריכה של העורכת המצוינת רחל הלוי (שעבדה איתי על טום סוייר, האקלברי פין, הרוח בערבי הנחל), ועם הקדמה של פרופ’ אריאל הירשפלד (שלמדתי אצלו גם בתיכון וגם באוניברסיטה). ועל הכריכה – תמונה של סבתא שלי (ראה להלן).

מה אתה חושב את חושבת על הכתבה?

כל מה שבאזז

דודה מטושקה- סדרת רשת

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן