השבוע ביקר בארץ חבר שקרא את ‘זן והאומנות של אחזקת האופנוע’. הוא התלהב מהתרגום המליצי ומפסקאות שצריך להדביק על מגנטים למקרר. כמובן שעוד באותו הערב התחלתי את הרומן, ואם יום אחד אהיה גדול, אצטרך לקרוא אותו שוב.

“זן והאמנות של אחזקת האופנוע”, הוא רומן מאת רוברט פירסיג שבו מוצג טיול אופנועים עם בנו למעבד ל “חקירת הערכים”, (כפי שהוא מתאר ברומן בעצמו). בשבילים המתפצלים לאורך ארה”ב גם הוא בעצמו  מפוצל  בין דרך המחשבה המערבית  לזו המזרחית.

פירסיג,  הוא כנראה הפילוסוף הנפוץ ביותר של שנות השבעים, והנס האמיתי הוא שהקוראים מצליחים לעמוד בקצב שלו. בגיל  תשע פירס התגלה כתלמיד מחונן עם IQ- 170,  בבגרותו הוא התמחה בפילוסופיה ושכנע את המורה שלו לעזור לו להתקבל למסלול על המיסטיקה ההודית בבנארס,  בהמשך חייו  נסחף בין מקסיקו לארצות הברית, כתב מדריכים טכניים ומודעות לתעשיית הקוסמטיקה. רק לקראת גיל שלושים החל ללמד באופן  מסודר.  הוא השתמש בתלמידיו כדי לעזור לו לגלות כמה מן הרעיונות שמרכיבים את מה שהוא מכנה “מטפיסיקה של איכות”.

(רוברט פיריסינג)

הרומן מציג את הפערים שבין המכונה לבין הטבע האנושי.  הדואליות הזו מוצגת ברומן כמקור לחולשה העכשווית ולניוון של האדם במאה העשרים.

לפרקים הרומן עלול להיתפש כמשעמם כאילו מסה אקדמית שגרתית. אך עד מהרה אנו מגלים שהטיפול ברעיונות מלווה בנופך אינטימי יותר ודחוף הרבה יותר. על פי פירסינג ניכר כי ישנה מעין רוח רפאים במכונה, ורוח רפאים עוקבת אחרי המספר ובנו על פני הנוף של מערב אמריקה. הרוח היא דמותו הקודמת של המספר, שאותה הוא קורא בשם ‘פידרוס’. מעין אלטר אגו של המחבר שמבקש לעצמו הבנה מוחלטת של היום ,  אדם שהיה מונע מטירוף שהוביל אותו להרס עצמי והשתקמות.

רוחות רפאים במוחו  של הגיבור מאיימות עכשיו על שפיותו ושפיות  בנו. הרוחות האלו מניעות את שניהם מערבה לעבר מה שמתחיל להיראות כמו הבריחה היחידה  במסע שכל כולו נתון כיוון.