הסופר והעיתונאי יגאל סרנה חי בין ישראל לפורטוגל אבל לא מוותר על גיחות לאנגליה כדי לכתוב ספרים ולהרהר ביופיה של המילה ‘גלמוד’. 

ספר ילדות אהוב?

הלב של דה אמיצ’ס. זה  ספר נפלא על גבורה של ילדים.

מה אתה מעדיף? ספרי עיון או פרוזה?

אני אוהב לצלול לעולמות שלא קיימים. אני מעדיף שהסופר יוביל אותי. למרות שאני קורא בדרך כלל הרבה יותר ספרי פרוזה אני כותב ספרות עיונית ברובה. פה ושם אני נתקל בספרי עיון או ספרים דקומנטריים שהם יצירות מופת.

כמה זמן לוקח לך לכתוב ספר ?

בדרך כלל לוקח לי שנה. כמה חודשים. תלוי כמה זמן יש לי להקדיש לזה. בדרך כלל היתי נוסע לאנגליה ויושב כל פעם חודש וכותב. קצב של אלף מילה ביום. יש לי ניסיון רב בכתיבה כך שאני מוחק יחסית מעט. 

המילה האהובה בעברית-

גלמוד. מילה נורא יפה. היא מופיעה על מצבות בטרמפלדור. היו כותבים ‘גלמוד’ על קברים של אנשים אלמוניים.  זה מאד חזק בעיני.

ספר שתרצה להמליץ עליו?

אהבתי את היה היתה של יעל נעמן. הוא ספר נוגע ללב על דמות שהיתה באיזור שלי.

מקום אהוב בארץ?

כליל. זה ישוב עם מרחק גדול בין בית לבית. זה מקום שמשרה רוגע.

כבר כאן? קחו רגע זמן לקרוא ולפנים- מספיק עם בדיחת ה-‘נוהרים לקלפיות’!

לאיזה מנהיג אתה מתגעגע?

 המנהיגים של 1967- לוי אשכול וגם יצחק רבין. הם נפגשו כרמטכ”ל וראש ממשלה. היה ללוי אשכול המון הומור, פשטות אנושיות וחמלה. כתבתי עליו בספר האחרון שלי ‘השנה האחרונה’. היה לו אכפת לו מבני אדם. הוא אהב את המקום הזה והיה מסור לו. הוא היה איש מצחיק. זכרו אותו בגלל גמגום קל שהיה לו, אבל הוא היה אדם נהדר.

כתבת את הביוגרפיה של יונה וולך. מי לדעתך ממשיך דרכה כיום?

 אני לא אכתיר ממשיכי דרך. כתבתי ביוגרפיה אחת בחיים שלי וזה הספיק לי לכל החיים. עם זאת אני רוצה להדגיש שאני אוהב מאד את השירה העברית היום.  היא פחות נפוחה ויותר תמציתית. יש בה משמעת שאין בספרות הישראלית. הפרוזה הישראלית יומרנית במידת מה והשירה הישראלית מוצאת נתיבים חדשים.

מה דעתך על פואטרי סלאם?

זה לא קשור לספרות או לשירה. זו תופעה כמו הרבה תופעות אחרות. זה לא מתחבר לי למה שאנחנו מגדירים כ-‘שירה’.

אהבתם את המבחן? עשו לייק וקבלו המון תולעים!