בזמן שמינגלתם ‘כאן’ העלו ספיישל יום העצמאות עם ריח של קאלט, אידיוטיזם טהור ומסר נוקב.

נדמה שהפוליטיקה הישראלית נועדה כדי לשמש כחומר גלם לבדיחות ומערכונים. ההתלהמות של מירי רגב היא מטבע לשון. הלוזריות של שמעון פרס הפכה לבדיחה שחוקה. כך גם הסאטלנות של אורן חזן והבוגדנות של חנין זועבי. בעוד ארץ נהדרת שומרים על מקומם היציב והאיתן קרוב לעשרים שנים, במשך השנים טוענים לכתר כמו ‘הכל שפיט’, ‘שבוע סוף’, ‘בובה של מדינה’, ושאר תוכניות הומור וסאטירה ניסו להפוך את הפוליטיקה לבדיחה אחת מתמשכת. ליאור שליין, בכל שבוע, הופך את אותם חומרים מכובסים מהחדשות לשורה של בדיחות שנאלצות להתמחזר למול המציאות החדגונית.

‘במדינת הגמדים’ של ‘כאן’ ניסו לקחת את הנוסטלגיה של החרצופים יחד עם פורמט בריטי ולהפוך לכוכב הצפון  הבא שמכוון את  הסאטירה הישראלית . המערכונים של ‘במדינת הגמדים’ מזכירים את הספקטרום של ‘החמישייה הקאמרית’- משהו שנע בין גאונות לשמה לבין נונסנס יבש.

הפרק של יום העצמאות הפך את הכף. פרק שלם שכמעט לא התכתב עם הפוליטיקה והמציאות החדשותיים של ישראל, אלא רק עם תרבות השיסוי והפילוג בניצוחה של צרת התרבות מירי רגב.

הפרק מציג את ססטיק ובן אל בתור זוג גיבורי על שנשלחו ‘להגניב את המדינה’ ולהציל אותה מכיליון. הצמד שהונדס לצורת בובות גרוקטסקיות נועדו בתחילה להביא רייטינג לתוכנית, אך עם זאת השיחות המטופשות שלהם והטמטום של בן-אל עשו את שלהם, והדיאולוגים בין השניים יותר קאלטיים מהמונולוגים של שולה נמירוביץ’ נמיר ( מאחת העם אחד).

הפרק שהוא מעין סרט קצר ברוח סרטי דיסני, מציג את מירי רגב בתור מרשעת על שמנסה לפלג את העם כדי שביבי יהיה ראש הממשלה לנצח ואת סטטיק ובן אל שיכולים לעמוד נגדה בעזרת רוחות הרפאים של רבין ופרס. לגבי שאר העלילה תצטרכו לצפו לבד.

חגיגות בערבות מוגבל

זו השנה השניה שארץ נהדרת מסתערים על טקס הדלקת המשואות ובין לילה מקימים מהדורה נוספת של  ברוח הנאומים וטקס הפתיחה של יום העצמאות (שנראה השנה כמו טקס פתיחה האולימפיאדה בקזסחטן). גב האומה במשך מספר שנים ניהלה פאנל צקצקני, צפוי ושנון, שווה לבדוק אם היה פרק גם השנה.

במדינה הגמדים החליטו להפוך את יום העצמאות לפורימון, לתעל  את החגיגות למשל, ולשלב בין הנוסנסנס הדבילי של סרטי הבורקס, דרך העלילות המתובנתות של הסרטים האמריקאיים כדי להדגיש את הנקודה הכואבת שרלוונטית להיום. 

במשך חצי שעה הצליחו לשחוט פרות קדושות, להלין על הבינריות של יום העצמאות ויום הזיכרון, ללעוג לשיתוף הפעולה בין אביב גפן ואייל גולן ולהזכיר לעם ישראל כמה קל להפוך אותנו לזומבים של: “יהיה טוב” ו-“יאללה כפיים”.

שרשרת הדימויים בתכנית, התוספת של איתן כבל בתור חוקר מנשיונל גאוגרפיק ואפילו הנשר שהוצמד למירי רגב, הפכו את הפרק לקאלט שצריך להיחקק בהיסטוריה של התרבות הישראלית. מקום באמצע בין הבאבא בובה ללולבה, בין הפרק שיורם מתהפנט ב-‘קרובים קרובים’ לבין הפרק שמירי חוזרת מטורקיה ב-‘אחד העם אחד’.