מה פירוש בינג’? כיום צופים צפיית בינג’ בנטפליקס מבלי לבחין במשמעות המילולית והמקורית. בינג’ בעברית זה ‘לגמוע’. לשתות בשלוק אחד את כל הבקבוק. בהשאלה. המושג בינג’ מתאר גמיעה מהירה של עונה שלמה בטלוויזיה.
אחת המהפכות הגדולות ביותר בשנים האחרונות היא מהפכת הבינג’. סדרות טלוויזיה עולות לפלטפורמות הצפייה הישירה ומאפשרות צפייה רציפה עבור עונות שלמות. הצופים המודרניים בוחרים האם לצפות בסדרה לפי שיקולים של מספר פרקים או עונות
המושג ‘צפיית בינג’ אף נכלל ברשימת ביטויי השנה של מילון אוקספורד בשנת 2013.
עם זאת, הבינג’ הוא מרכיב מרכזי בהתפתחות הרומן כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.
במאה ה- 19 מרבית הסופרים הוציאו את הספרים שלהם בחלקים, שבוע אחר שבוע בעיתונים ספרותיים שהכילו בכל פעם פרק אחד.
הרומן במאה ה-19 הזכיר את הצפייה בטלוויזיה לפני עידן הסטרימינג- כל שבוע פרק חדש. עד תחילת המליניום, צופים לא בחרו האם לצפות בסדרה לפי מספר הפרקים ומספר העונות.
הסיבה לכך היתה כלכלית – סופרים התפרנסו כמו עיתונאים. השכר שקיבלו ניתן עבור כתב היד שהגישו למוציא לאור. וזהו. עיבודים או תרגומים לא זיכו את הסופר ברווח הכספי שהגיע להם. כך למשל, כאשר ‘אוליבר טוויסט’ יצא לאור, עשרים תיאטראות ברחבי לונדון הציגו עיבודים לספר מבלי שדיקנס ייראה מכך פני. גם הפרסום רחב ההיקף של הספר בארצות הברית לא ניכר בחשבון הבנק של היוצר הבריטי. רק באותה התקופה החלו לעסוק באופן רשמי בזכויות יוצרים. על כן סופרים היו חייבים לכתוב באופן קבוע כדי להתפרנס באופן קבוע (מבלי להיסמך על תמלוגים).
כאמור, במהלך הכתיבה לא הקורא, ולרוב גם לא הסופר הסופר ידעו איך העלילה תיגמר. היום אחת ההמלצות העיקריות בכל סדנת כתיבה היא- ‘תדעו קודם כל מה יהיה הסוף של הסיפור כדי שתוכלו לחתור אליו במהלך הכתיבה’.
עירית לינור, בהקדמה לספר ניקולי ניקלבי תיארה את המציאות שבה דיקנס חי. לינור טענה כי הסופר הבריטי התחייב למוציא לאור לכתוב פרק חדש כל שבועיים. כאשר הוא נתקע ללא השראה הוא היה נותן לאחת הדמויות לפתוח בסיפור של היה שייך לשום דבר רק בשביל ‘לסמן וי’.
כך למשל אפשר למצוא את אחת הנסיעות של ניקולאס ניקולבי ליורקשר.
במשך פרק שלם, שתי דמויות מספרות שני סיפורים שלא מקדמים את העלילה. לדמויות אפילו לא היו שמות. עניין די משונה, שכן היה אלוף השמות. בסופו של דבר הפרק המיותר נכנס לספר, ועד היום הוא מלאה ומוגיע את הקוראים.
אבל לקורא במאה ה19 לא הפריעה האיטיות של הסיפור. גם אם ניקולס ניקלבי מתעכב שעה מול ארון הבגדים. גם אם הרוזן ממונטה קריסטו חזר על אותו הטיעון פרק אחרי פרק, מי יכל לזכור את זה?- הרי הפרק הקודם יצא שבועיים לפני כן!
במובן מסוים, את הספרות של המאה ה19 נהגו לקרוא במרווחים לאורך זמן ארוך. היום התרגלנו לקרוא ספרות בינג’. כמו שצופים בנטפליקס.
עם זאת צורת הכתיבה הזו שחקה את העוקץ של הדרמה. בתאטרון המחזות חתרו מאז ומתמיד לסוף דרמטי במעין מירוץ נגד הזמן. במאה ה19 צ’כוב הכניס את אלמנט האקדח שמופיע במערכה הראשונה וירה בשלישית.
מעין הכנה מדיטטיבית של התת מודע של הצופה לסוף הבלתי נמנע.
היום האלמנט הזה מופיע באינספור ספרים שהקריאה השניה בהם מציגה תמונת נוף שונה לגמרי מהקריאה הראשונה. לסופרים יש אפשרות לערוך ולתקן, לשנות ולדקדק את המסרים ותתי המסרים שלהם.
באופן אישי, כאשר יצרתי את סדרת הרשת ‘מטושקה פנדמיק’ דאגתי להעלות את כל הפרקים של העונה הראשונה לצפייה בבת אחת, בבינג’.
